אשה עתרה להכרה בזכויות במקרקעין במזרח ירושלים מכוח שרשרת עסקאות המבוססת על ייפוי כוח משנת 1999, בעוד שהרוכשים טענו כי רכשו את הזכויות כדין ישירות מהיורשים.
בית המשפט דחה את התביעה מאחר שהאשה לא הוכיחה את זכויותיה במקרקעין. בתביעה לאכיפת מכר מקרקעין, נטל ההוכחה לאותנטיות מסמכי המקור מוטל על מי שמבקש להסתמך עליהם. הימנעות מהבאת עד מרכזי (כגון מוכר הנמצא בחו"ל) יוצרת חזקה ראייתית הפועלת נגד הצד הנמנע. בדיני עסקאות נוגדות, ככל שהעסקה הראשונה בזמן לא הוכחה כאותנטית, לא קמה זכות עדיפה מכוחה. כאן, האשה טענה כי רכשה את הזכויות מאשה אחרת המחזיקה בייפוי כוח שניתן לה לכאורה לפני כ-25 שנה על ידי אזרח ברזילאי, וזאת מבלי שנתפסה חזקה במקרקעין לאורך השנים. ייפוי הכוח שהוצג לא היה מקורי, והגורמים המרכזיים בשרשרת העסקאות - ובפרט, מייפה הכוח המתגורר בברזיל - לא הובאו לעדות. מנגד, עסקת הנתבעים נמצאה תקינה, מגובה בייפוי כוח נוטריוני כדין ובדיווחים לרשויות המס ועל כן, זכויותיהם גוברות.