בעלי מניות בחברה חתמו על הסכם מייסדים, במסגרתו נאסר על בעל מניות יוצא להתקשר עם חברות המיוצגות על ידה, אולם ההסכם לא הגדיר מהן אותן "חברות מיוצגות". לאחר עזיבתו של אחד מבעלי המניות, החל לפנות ללקוחות וספקים של החברה.
בית המשפט קבע, כי מעשיו של בעל המניות לשעבר לא עולים כדי התחרות בחברה. ככלל, ללשון החוזה מעמד מכריע בפרשנות חוזה. עם זאת, יש להבחין בין חוזה המנוסח בקווים כלליים בלבד, לבין חוזה ממצה שכל תנאיו מוגדרים ובין חוזה שנערך בין צדדים מתוחכמים ומיוצגים, לגביהם ההנחה היא שהם יודעים לעגן את האינטרסים שלהם במסגרת החוזה, לבין חוזה שנערך על ידי אנשים "רגילים", שאינם מכירים את הלשון החוזית. כאן, מדובר בהסכם מייסדים ממצה שנחתם בין צדדים מתוחכמים ולכן ההנחה היא שדאגו לעגן את האינטרסים שלהם בחוזה. מאחר וההסכם לא הגדיר מהן "חברות מיוצגות", אין לקבל פרשנות מרחיבה לפיה ההגדרה כוללת גם לקוחות וספקים של החברה. לפיכך, התנהגות בעל המניות לשעבר לא עולה כדי התחרות בחברה.