אישה טענה, כי יש לבטל את צוואתו של בעלה אשר התגורר עמה והסתייע בה בלבד, בין היתר, מחמת השפעה בלתי הוגנת של ילדיו בעת עריכתה.
בית הדין קבע, כי הצוואה נערכה כדין. החוק קובע, כי צוואה שנערכה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה. זהו הדין גם ביחס לצוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, וכיו"ב. לבחינת השפעה בלתי הוגנת קיימים ארבעה מבחנים: "התלות והעצמאות", "התלות והסיוע", קשרי המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה. כאן, המנוח דווקא התגורר עם האישה כך שהיה תלוי והסתייע בה, באשר סיפקה את צרכיו. בנוסף, ילדיו של המנוח לא נכחו בעת עריכת הצוואה. לפיכך, הצוואה נערכה כדין.