עובד בכיר שפוטר מחברה דרש לקבל 20% ממניותיה, בטענה כי לפי הסכם ההעסקה הוא זכאי ל-5% ממניות חברת הבת שלה, שלא הוקמה בפועל, וזאת מאחר ששוויה של החברה המעסיקה הוא פי ארבעה משוויה של חברת הבת.
בית הדין דחה את התביעה וקבע כי העובד אינו זכאי להקצאת מניות או אופציות כלשהן. חוזה עבודה בכתב אשר נחתם על ידי הצדדים משקף את אומד דעתם הסופי והמוחלט. כאשר מוענקת לעובד זכות חוזית המותנית באירועים עתידיים, אי-התקיימותם של התנאים שומטת את הבסיס לזכאותו של העובד למימוש הזכות. כאן, הסכם העסקה קבע כי העובד יהיה זכאי לאופציות בשיעור של 5% ממניות חברת הבת שתוקם או לחלופין זכאי לאופציות בשיעור של 1.25% ממניות החברה המעסיקה, וזאת במסגרת תוכנית אופציות שתגובש לעובדים ובכפוף לתנאיה. בפועל, חברת הבת לא הוקמה ובחברה המעסיקה לא גובשה תוכנית אופציות. משכך, ההתחייבות להענקת אופציות נשארה תאורטית והעובד אינו זכאי להענקת מניות כלל.