הסכם מכר של בית במושב הותנה בכך שהמוכר ישלים את רישום הזכויות בבית על שמו בתוך שנה מכריתת ההסכם. לאחר שלא הושלם רישום הזכויות בבית על שם המוכר, ביקש המוכר לבטל את ההסכם בעוד הרוכשים דרשו את אכיפתו.
בית המשפט העליון קבע, כי נפלה טעות משותפת של הצדדים להסכם המכר, המצדיקה את ביטול ההסכם. טעות, כמשמעותה בדיני החוזים היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות. כאשר הטעות מהווה הבסיס להתקשרות, באופן שבו לולא הטעות ניתן היה להניח שהצדדים (שניהם או אחד מהם) לא היו מתקשרים בהסכם, ואשר אינה טעות בכדאיות העסקה, הרי שניתן לבטל את ההסכם. כדי לבחון שאין מדובר בטעות בכדאיות העסקה יש לבחון האם הסיכון לטעות הינו משהו שמי מהצדדים לקח על עצמו, במהלך כריתת ההסכם. כאן, הצדדים האמינו במועד חתימת ההסכם כי למוכר יש זכויות קנייניות בנכס שאותן הוא יכול להעביר לרוכשים, הזכויות כאמור היו בבסיס העסקה והמניע להתקשרות בה. משהתברר כי הצדדים טעו, וכי בניגוד למה שחשבו במועד החתימה על ההסכם, אין למוכר זכויות קנייניות בנכס, ועל מנת לקבל כאלה עליו לרוכשם כנגד כמעט ערכו המלא של הנכס, הרי שמדובר בטעות שאינה טעות בכדאיות העסקה המהווה סיכון שלקח על עצמו המוכר, אשר מן הצדק שתביא לביטול ההסכם.