עובד פתח, במהלך עבודתו אצל המעסיק וללא ידיעתו, חברות מתחרות, וכשמעשיו נתגלו למעסיק נכנס המעסיק לתיבות הדואר האלקטרוני אשר בשימוש העובד והשתמש בחומרים אשר התגלו בתיבות כאמור כדי להוכיח את מעשיו.
בית הדין קבע, כי המעסיק היה רשאי להיכנס לתיבת הדואר האלקטרוני של העובד. בנוגע לתיבות הדואר האלקטרוני של עובדים, יש לערוך איזון בין זכות העובד לפרטיות במקום העבודה ובין זכות הקניין של המעסיק בכל הנוגע לשימושי מחשב ולתכתובת הדואר האלקטרוני. ראשית, יש לעשות הבחנה בין מספר סוגי תיבות הדואר האלקטרוני: תיבה מקצועית בבעלות המעסיק, תיבה מעורבת בבעלות המעסיק ותיבה אישית של העובד. בתיבה מקצועית בבעלות המעסיק רשאי המעסיק לבצע פעולות ניטור לגיטימיות ומידתיות, ובתנאי שימסור לעובדים הודעה מראש על כך. מנגד, בתיבה מעורבת המעסיק אינו רשאי להיכנס לתכתובת האישית של העובד אלא אם קיים חשש או בסיס לחשוד לפעילות בלתי נאותה מצד העובד ולאחר שמוצו אפשרויות חלופיות ופוגעניות פחות. תיבה אישית היא רכושו הפרטי של העובד והמעסיק אינו רשאי להיכנס אליה ללא צו שיפוטי. כאן, התיבה הייתה תיבה מעורבת אולם העובד ידע שהמעסיק יכול להיכנס לתיבה בכל עת, למעסיק היה חשד סביר שהעובד עוסק בעיסוקים בלתי ראויים והמעסיק לא עשה שימוש בחומרים בעלי אופי אישי בתיבה שאינם קשורים לעיסוקי העובד, ועל כן לא הייתה פגיעה בפרטיות העובד והכניסה לתיבה הייתה מותרת.