סעש (ת"א) 24960-02-19 א.מ רכיבים – פנחס מולדובן

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 24960-02-19

31 דצמבר 2022

לפני:
כב' השופטת אסנת רובוביץ – ברכש
נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד
נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק קוגמן

התובעת והנתבעת שכנגד א.מ רכיבים
ע"י ב"כ: עו"ד אופיר טל ועו"ד לואיז ספורטס

–
הנתבעים והתובע שכנגד 1. פנחס מולדובן
2. ויזואלטק פיתוח תכנון וייצור בע"מ
3. מ.פ.נ הרכבה ופתרונות כבילה בע"מ
שלושתם ע"י ב"כ: עו"ד עמי פרנקל ועו"ד שני בן שחר

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת חברת א.מ. רכיבים (2005) בע"מ כנגד מר פנחס מולדובן וחברות בבעלותו, להשבת חלק משכר עבודה שקיבל שלא כדין ובמרמה במהלך תקופת העסקתו; לפיצוי בגין הפרת הוראות הסכם העסקה וחובת הנאמנות ותום לב; לפיצויי בגין מניעת רווחים, פגיעה במוניטין והפרת חוזה; השבת שווי שימוש בציוד התובעת והשבת שווי מחשב נייד; וכן למתן סעד הצהרתי הקובע כי הנתבע לא זכאי לפיצויי פיטורים ולסכומים שהצטברו על חשבון פיצויים בפוליסת כלל חברה לביטוח בע"מ, למרות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים וכי יש להשיב לה כספים אלו. מנגד, מר פנחס מולדובן תובע את הנתבעת בתביעה שכנגד לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין התעמרות ופיצוי בגין פגיעה בפרטיות.
1. תשתית עובדתית כעולה מחומר הראיות שהוצג בפנינו
א. התובעת, חברת א.מ. רכיבים (2005) בע"מ (להלן: התובעת או רכיבים), היא חברה העוסקת בייבוא ובשיווק של רכיבים אלקטרוניים וכן משמשת כנציגה בישראל לחברות בינלאומיות הפועלות בתחום. התובעת פועלת בתחום בצוותא עם חברה אחות, חברת מייקטלוג בע"מ, הפועלת כנציגה של חברת מאוזר העולמית. התובעת מקבלת הזמנות מלקוחות להספקת רכיבים אלקטרוניים, דואגת להתקשר עם ספקים ומוכרת ללקוחות את הרכיבים הדרושים. מר משה אלבס משמש בעל מניות ומנהל חברות אלו (להלן: מר אלבס).
ב. הנתבע, מר פנחס מולדובן (להלן: הנתבע או מר מולדובן) למד הנדסת אלקטרוניקה ועסק לטענתו בתחום הכבילה עוד לפני העסקתו בתובעת.
ג. התובעת העסיקה את הנתבע החל מיום 23.11.2011 ועד ליום 11.11.2018 בתפקיד איש מכירות. לאחר תקופה הפך הנתבע להיות מנהל המכירות של מוצרי יצרן אחד בלבד, אותו ייצגה התובעת בישראל באופן בלעדי, Soleres Connectivity Experts (להלן: סולרס). תנאי העסקתו של הנתבע עוגנו בהסכם עבודה מיום 1.10.2013 (להלן: הסכם העבודה) (ר' נספח 1 לכתב התביעה). כמו כן, הנתבע חתם על נספח להסכם העסקה בדבר שמירת סודיות, הגבלת עיסוק, מוניטין וקניין רוחני. מר אנדריס למברט שימש מנהל חברת סולרס (להלן: מנכ"ל סולרס או מר למברט).
ד. תפקידו העיקרי של הנתבע היה למכור את מוצריה של חברת סולרס ללקוחות קיימים וללקוחות חדשים של התובעת.
ה. הנתבע התפטר מעבודתו.
ו. הנתבעת 2, חברת ויזואלטק פיתוח תכנון וייצור בע"מ (להלן: הנתבעת 2 או חברת ויזואלטק) הינה חברה פרטית שהוקמה ביום 19.3.2014, בבעלות הנתבע (ר' נספח 2 לכתב התביעה).
ז. הנתבעת 3, חברת מ.פ.נ הרכבה ופתרונות כבילה בע"מ (להלן: הנתבעת 3 או חברת מ.פ.נ) היא חברה פרטית שמחצית ממניותיה מוחזקות בידי חברת ויזואלטק, שבבעלות הנתבע (ר' נספח 3 לכתב התביעה).
ח. התובעת וחברת סולרס החלו בשיתוף פעולה בשנת 2008 ואף חתמו על הסכם ייצוג בלעדי.
ט. התובעת החלה לייצג את חברת סולרס שלוש שנים לפני תחילת העסקתו של הנתבע. באותה עת עובד אחר של החברה, מר אלכס קוסמן ז"ל, היה אחראי למכור את מוצריה של חברת סולרס ללקוחות התובעת וללקוחות חדשים (ר' כתב מינוי נספחים 11-12 לכתב תשובה לתביעה שכנגד שהוגש ביום 25.6.2019).
2. תמצית טענות הצדדים
טענות התובעת
א. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים לאחר שלטענתה הנתבע, עובד לשעבר שלה, "הקים והפעיל עסק פרטי מתחרה באמצעות הנתבעת 2 (חברה בבעלותו המלאה), עסק אותו ניהל בסתר, לעיתים תוך התחזות לאדם אחר, על חשבון זמן העבודה שלו אצל התובעת, השתמש בציוד של התובעת לניהול עסקיו, פנה ללקוחות התובעת וגרם להם להתקשר עמו ישירות על חשבון התובעת, וכן הקים עסק נוסף באמצעות נתבעת 3, אשר מכר מוצרים שהתחרו ישירות בתובעת".
ב. בשנת 2014, הקים הנתבע, את הנתבעת 2 שהיא חברה בבעלותו המלאה. הנתבע הודה, כך לטענת התובעת, כי הקים את נתבעת 2 לצורך קידום פרויקט בו עסק ללא אישורה, פרויקט בשם "זבל חכם" ולאחר מכן עברה הנתבעת 2 לפעול בתחום הרכיבים האלקטרוניים.
ג. הקמת עסק ללא אישור, וחמור מכך עסק שעסק בתחום הרכיבים האלקטרוניים מהווה הפרה בוטה של הסכם העבודה, תוך ניגוד עניינים בוטה מול התובעת.
ד. תוך שהנתבע עושה שימוש בכלים וברכוש של התובעת פיתח הנתבע את עסקיה של הנתבעת 2, רכש רכיבים אלקטרוניים מהתובעת ומכר אותם לחברת סולרס, תוך שחברת סולרס הופכת ללקוח של הנתבעים ומפסיקה לרכוש רכיבים אלו מהתובעת. הנתבעים, פעלו לתווך בעסקאות בין סולרס לצדדים שלישיים, במקום שעסקאות אלה יבוצעו עם התובעת, כפי שהיה בעבר ותוך שימוש במידע סודי, לרבות העברת המידע ממערכות התובעת לכתובות דואר אלקטרוני פרטיות של הנתבע לצורך קידום עסקיו הפרטיים של הנתבעים .
ה. לטענת התובעת הנתבע תווך בעסקאות בין סולרס לצדדים שלישיים אף שמצופה היה ממנו, כאיש המכירות של התובעת, שהעסקאות תבוצענה על ידי התובעת שהיא נציגתה הבלעדית של סולרס בישראל .
ו. ביום 21.11.16 פתח הנתבע חברה נוספת, הנתבעת 3 העוסקת בתחום של "פתרונות כבילה", תחום זהה בו עוסקת חברת סולרס.
ז. להערכת התובעת "לפחות חלק מהרכישות שבוצעו על ידי הנתבעת 2 ,היו לצורך העברת הרכיבים לנתבעת 3, שייצרה מוצרים מתחרים למוצרים של סולרס".
ח. הקמת הנתבעות 2-3 נעשתה בזמן שהנתבע עבד אצל התובעת תוך שהוא עושה שימוש בנכסיה של התובעת, בסודות מסחריים ומידע מוגן, שרכש במקום העבודה, תוך שהוא מקבל הזמנות עבור הנתבעות במספר טלפון של התובעת, ומעביר סחורה ברכבה של התובעת בתואנה כי הוא מבצע מכירה עבור החברה.
ט. הנתבע התפטר מהתובעת ללא כל הסבר. התובעת המשיכה לקבל במכשיר הטלפון הנייד של הנתבע שיחות מלקוחות וספקים שביקשו להמשיך את ההתקשרות עם הנתבעת 2. הנתבע סרב להחזיר את המחשב הנייד שניתן לו על ידי התובעת ושייך לה. במענה לדרישת התובעת להחזר הציוד השיב, כי מנכ"ל סולרס הורה לו לא להחזיר את המחשב הנייד ואף צרף חשבונית ממנה עולה כי המחשב הנייד שייך לסולרס.
י. רק ביום 8.11.2018 נודע לתובעת לראשונה על הקשר בין הנתבע לנתבעת 2 וזאת בשל שיחת טלפון של אמו של הנתבע, אשר מסרה את פרטי האשראי והשם של הנתבע לצורך תשלום חוב ועסקה של הנתבעת 2.
יא. ביום בו התובעת גילתה על פעילות הנתבע והנתבעות, חברת סולרס הודיעה לתובעת על סיום ההסכם ביניהם.
יב. הסעדים להם עתרה התובעת הם: פיצוי בגין הפרת הוראות הסכם העבודה, הכוללים הפרת הוראות בדבר הגבלת עיסוק, הפרת איסור על ניגוד עניינים ותחרות, הפרת חובת הסודיות, הקנין הרוחני והמוניטין של התובעת, פיצוי בגין הפרת חובות אמונים ותום לב, השבת שכר עבודה ששילמה התובעת לנתבע בתקופה בה ניהל, במקביל לעבודתו אצלה, את עסקיו הפרטיים ועוד. כמו כן, תובעת התובעת סעד הצהרתי כי למרות הוראת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים יש לקבוע כי הנתבע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולא לסכומים שהצטברו על חשבון פיצויים בפוליסת כלל חברה לביטוח בע"מ וכי יש להשיב לה כספים אלו.
3. טענות הנתבעים
א. התובעת וחברת סולרס הסכימו להעסיק את הנתבע במשותף כמנהל מכירות, שישווק את מוצריה של סולרס בארץ תוך הצבתו במצב בלתי אפשרי. עוד טוען הנתבע כי הסיבה להגשת התביעה מצויה במישור היחסים המסחריים בין התובעת לחברת סולרס כאשר הנתבע שלא בטובתו נקלע ביניהן. חלף הגשת תביעה נגד חברת סולרס החליטה התובעת, לאחר שסולרס הודיעה לה על הפסקת ייצוגה בישראל, לגבות מהנתבעים את הפסד ההכנסה העתידי שנגרם לה.
ב. לטענת הנתבע עסק הוא בתחום הכבילה משנת 1997. כבר בשנת 2013 החל הנתבע מפתח, כעצמאי, מוצר אלקטרוני המותקן בפחי אשפה, אותו כינה "מיזם הזבל החכם". בחודש מרץ 2014, כאשר המיזם החל להניב פירות, הקים הנתבע את הנתבעת 2 , שכלל לא עסקה בעסקי הכבילה.
ג. בשנת 2015 לאחר הקפאתו של מיזם הזבל החכם, התחילה הנתבעת 2, ביוזמת הנתבע ויו"ר סולרס גם יחד, את פעילות הרכישה של הנתבעת 2 בעבור סולרס. באמצעות הנתבעת 2 רכשה סולרס רכיבים אלקטרו מכאניים בישראל בעלויות מינימליות כי הנתבעת 2 גבתה מסולרס עמלה מינימלית. באמצעות הנתבעת 2 הצליחה סולרס להתחייב בפני לקוחותיה על מכירת מוצריה במחירים תחרותיים וכן נחתמו יותר עסקאות מכירה של סולרס וכך גם התעשרה התובעת שנהנתה מעמלות ממכירות אלו.
ד. בכל הנוגע לנתבעת 3, היא מעסיקה 15 נשים דרוזיות בייצור מעגלים מודפסים. הנתבעת 3 לא הוקמה כמיזם עסקי אלא כפרויקט חברתי. אין דמיון בין מוצרי סולרס למוצרי הנתבעת 3.
ה. בשנת 2015 החלה הנתבעת 2 לעסוק גם בפרויקט של פיתוח דוגמאות של כבלים וחווטים בחציריו של לקוח פוטנציאלי של סולרס.
ו. התובעת וחברת סולרס סיכמו על העסקה במשותף של הנתבע כמנהל מכירות שיתמקד במוצריה של סולרס. ההסכמות עוגנו בין התובעת וסולרס בהסכם ג'נטלמני, במסגרתו נשאה כל אחת מהן במחצית משכרו של הנתבע.
ז. הנתבע לא השתלב בפעילותה העסקית של התובעת. פעילות סולרס בישראל, עליה היה אמון, התבצעה אך ורק על ידי הנתבע. הנתבע בנה את המותג סולרס בישראל מאפס, ללא עזרה של התובעת. כבר מתחילת היחסים המשולשים הודיע יו"ר סולרס לנתבע, כי הוא המנהל של הנתבע, אף כי ההיבט האדמיניסטרטיבי של הניהול יעשה באמצעות התובעת בהיותה חברה ישראלית.
ח. התובעת כלל לא היתה מזוהה עם סולרס. מנכ"ל התובעת לא הוזמן להשתתף בישיבות של סולרס שהתקיימו בישראל. סולרס שילמה לנתבע בונוס מדי שנה, רכשה עבורו מחשב נייד ומכשיר טלפון סלולרי והנתבע אף קיבל הנחיות מפורשות ממנכ"ל סולרס באשר לרכישת כרטיסי טיסה ודמי מחיה לכל היעדים .
ט. לטענת הנתבעים בחודש ספטמבר 2014 הודיע הנתבע בפעם הראשונה על התפטרותו בשל השפלות, צעקות וקללות אותן ספג, לגרסתו, ממנכ"ל התובעת, אך מנכ"ל סולרס הניע אותו מהחלטתו להתפטר וזו לא נכנסה לבסוף לתוקף. בקיץ 2018 הודיע הנתבע שוב על התפטרותו לאחר שבחודשים טרם הודעת ההתפטרות סבל מהתנהגות גסה ומתעמרת של מנכ"ל התובעת.
י. מאחר וחובת האמון הראשית של הנתבע היתה לסולרס, המצב בו נדרש "לשרת" את התובעת מזה ואת סולרס מזה, הגם שלא היה אידאלי לא היה בו משום הפרת אמונים כלפי התובעת .
יא. רשימת הלקוחות היא קניינו של הנתבע שכן את מרבית הלקוחות הביא עמו לתובעת לאחר שהכיר אותם במקומות העבודה הקודמים בהם עבד. התובעת שימשה לכל היותר כצינור להעברת משכורת הנתבע מסולרס, כלפיה חב בחובות אמון משזו האחרונה שילמה לו את שכרו, נתנה לו הוראות מקצועיות ובכלל זה הוראות לפעול למענה בשווקים אחרים מלבד ישראל, שכרה מהתובעת משרד עבורו, חלק מהציוד כגון מחשב נייד, סופק ע"י סולרס, כרטיס הביקור של הנתבע היה של חברת סולרס, וחברת סולרס נהנתה מתוצאות עבודתו של הנתבע.
4. תביעת הנתבע כנגד התובעת
א. הנתבע הגיש תביעה שכנגד כנגד התובעת בה הוא טוען כי הוא הועסק במשותף על ידי רכיבים וחברת סולרס, וכי למרות שתרם להכנסותיה של רכיבים התנהלותה כלפיו היתה פוגענית ומשפילה, לרבות שלילת פיצויי פיטורים ופגיעה בוטה בפרטיותו, התנכלות, יחס מזלזל והשפלה.
ב. לטענת הנתבע עבודתו התבצעה "סביב השעון" והוא היה זמין ללקוחותיה של סולרס ופתר כל בעיה. מנהל רכיבים, מר אלבס, הפך את מקום העבודה לשדה קרב, לא אישר חופשות, התנהל בצעקות ובשפה גסה תוך התנכלות והתעמרות בנתבע.
ג. הנתבע הביא בתביעה שכנגד שתי דוגמאות להתנכלות שעבר: אחת שלא ענה לשיחה של מר אלבס בזמן שדיבר עם לקוח אחר ואז לטענתו מר אלבס צעק עליו: "למה אתה לא עונה??.... ואם זו היתה זאת אשתך? גם לה לא היית עונה? וחתם את השיחה באמירה " אני אסגור איתך חשבון אחר כך" וכן לאחר שחזר מארוחת צהרים לחגוג יום הולדת של עובד צעק עליו מר אלבס בגלל שרק חלק מעובדי המשרד הלכו לאכול ולא כולם.
ד. בשל התנכלות והתעמרות זו ביקש התובע שכנגד להתפטר בשתי הזדמנויות ובשתיהן התערב יו"ר סולרס כדי למנוע את ההתפטרות. כתוצאה מהתעמרות מתמשכת ביום 22.7.18 מסר הנתבע שכנגד למר אלבס הודעת התפטרות, זאת לאחר שהמצב הפך לבלתי אפשרי והנתק בין הצדדים הפך לעובדה קיימת. גם לאחר הודעת התפטרות זו, התערב יו"ר סולרס, דחה את כניסת ההתפטרות לתוקף והציע להמשיך ולהעסיק את הנתבע באמצעות חברת אחרת "אשד אוטומציה" ואולם מר אלבס סירב. בסופו של דבר הודיע יו"ר סולרס לנתבע ולתובעת ביום 6.11.18 כי סולרס תפסיק לעבוד עם שניהם אם לא יגיעו להסכמות עד ליום 8.11.18. מכיוון שהצדדים לא הגיעו להסכמות פנה הנתבע ללקוחות סולרס והפנה אותם להמשך הקשר, ישירות עם סולרס.
ה. לטענת הנתבע התובעת אף פגעה בפרטיותו, שעה שנכנסה לתיבת הדוא"ל שלו והוציאה משם חומרים והשתמשה בחומרים אלו במסגרת צו המניעה שהוגש במסגרת תיק סע"ש 14086-06-12. משכך התובע עותר לפיצוי בגין התנכלות תעסקותית, פיצוי בגין פגיעה בפרטיות, כן פיצוי בגין אי תשלום פיצויי פיטורים ואי מתן מכתב שחרור.
ו. מנגד טענה התובעת כי בניגוד להוראות הסכם העבודה ותוך הפרת חובות אמונים ותום לב בזמן עבודתו מר מולדובן הפעיל עסק פרטי, ללא היתר ומבלי שדיווח על עיסוקיו הפרטיים. בנוסף לכך, הנתבע פתח שתי חברות פרטיות באמצעותן הפעיל עסקים פרטיים בתחומי עיסוקה של רכיבים תוך ניגוד עניינים מובהק וזאת ללא היתר ומבלי שדיווח על כך לרכיבים.
ז. עוד נטען כי הנתבע עבד ברכיבים והיה חלק בלתי נפרד מעובדיה.
ח. התובעת הכחישה את האירועים של ההתעמרות שנטענו.
ט. בכל הנוגע לטענה בדבר פגיעה בפרטיות הבהירה רכיבים כי תיבת הדוא"ל המאוזכרת אינה תיבה פרטית אלא מדובר בתיבה עסקית שהעמידה לרשות מר מולדבן ומדובר בתיבות שהיו פתוחות בפניה ויכולה היתה להיכנס אליהן בכל עת. מעבר לאמור, התובעת נכנסה אליהן לאחר שהתברר לה כי הנתבע ניהל עסקים פרטיים באמצעות הנתבעת 2 שהקים וזאת בזמן עבודתו. בנסיבות אלו קמה לנתבעת הזכות המלאה להיכנס לתיבות אלו ששייכות לה בהתאם לכללי הפסיקה.
י. בכל הנוגע לרכיב הפיצויים, הרי שהתובע התפטר ומשכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים. מעבר לאמור נוכח נסיבות התפטרותו ומחדליו רכיבים ביקשה לקבל את הכספים שהצטברו ברכיב הפיצויים בביטוח הפנסיוני.
5. ניהול ההליך
א. טרם הגשת התביעה הוגשה על ידי התובעת ביום 4.12.2018 בקשה למתן צווי מניעה זמניים נגד הנתבעים (סע"ש 14086-12-18). במעמד הדיון בבקשה (מותב בראשות כב' השופטת שרון אלקיים), בתאריך 24.12.2018, הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה לפיו הוגבלה פעילותם של הנתבעים, בהסכמה, עד ליום 1.5.2019 (להלן: ההסכם הפשרה).
ב. לצד כתב ההגנה שהגישו הנתבעים וכתב תביעה שכנגד שהגיש מר מולדבן (בעילות של התעמרות, פיצויי בגין פגיעה בפרטיות, פיצויי פיטורים ושחרור קרן השתלמות), הוגשו שתי בקשות לסילוק התביעה על הסף. בקשה אחת הוגשה על ידי מר מולדבן, בטענה לפיה יש לסלק את התביעה נגדו על הסף שכן הסכם הפשרה בבקשות לסעדים זמניים מהווה מעשה בית דין, ולנוכח פגיעה נטענת בפרטיותו. לחלופין נתבקש בית הדין למחוק את סעיפי התביעה שעניינם גרם הפרת חוזה בין התובעת לסולרס ולמחוק סעיפים מכתב התביעה המבוססים על פגיעה בפרטיות הנתבע. בבקשה נוספת שהוגשה על ידי נתבעת 2 ונתבעת 3 נטען על ידן כי יש לסלק את התביעה נגדן על הסף בשל היעדר יריבות, היעדר עילה והיעדר סמכות עניינית.
ג. במסגרת החלטה בבקשות אלו נקבע כי ההחלטה הנותנת תוקף להסכם הפשרה בבקשה לסעדים זמניים אינה מהווה מעשה בית דין, הן לנוכח מהות ההליך של סעד זמני והן בהתייחס לנסיבות הפרטניות של ההליך בפניו. באשר לטענת הנתבע על הפגיעה בפרטיותו, נפסק כי בנסיבות בהן טרם הוכחה עצם הפגיעה בפרטיות, טרם הוצגו הראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות וטרם נערך האיזון בינן לבין האינטרס של התובעת, יהיה מקום לדון בטענה בהמשך ההליך. בית הדין הוסיף וקבע כי אין לסלק על הסף את התביעה נגד הנתבעים בעילה של גרם הפרת חוזה וכי השאלה על פרשנות הסכם בין התובעת לבין סולרס תידון בדיון. בקשת רשות הערעור שהגישו הנתבעים נדחתה.
ד. הנתבעים הגישו בקשת ערעור נוספת (בר"ע 63936-04-21) על החלטת בית הדין מיום 17.4.21 שקבעה כי התובעת קיימה את החלטת בית הדין לפיה היה עליה להמציא תצהיר של רו"ח מטעמה שיפרט את הכנסותיה בכל אחת מהשנים 2011-2019 ממכירות מוצרי חברת סולרס. הצדדים קיבלו את המלצת בית הדין הארצי להסדר דיוני לפיו: "המשיבה תמציא לבית הדין האזורי תצהיר של רואה החשבון מטעמה אשר יפרט את הכנסות התובעת בכל אחת מהשנים 2019-2011 ממכירת מוצרי סולרס. אם וככל שהמצהיר יסבור כי המסמך שהוגש ביום 5.11.2020 מספק דרישה זו, יתמוך בתצהיר את האמור בו וכן את עמדתו המקצועית בדבר היות מסמך זה משקף בצורה נאותה את פירוט ההכנסות הנדרשות". בהתאם לכך הוגש תצהיר רואה החשבון.
ה. ביום 24.11.2021 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעו עדי התובעת: מר אמיר מעוז ומר אלבס וכן החלה שמיעת עדי הנתבעים: מר מולדובן, אשר המשיך להעיד גם בדיון הוכחות נוסף שהתקיים ביום 15.12.2021. במועד זה נשמעה גם עדותו של רו"ח דוד רזניק.
להלן הכרעתינו
האם הנתבע הפר את הוראות הסכם העבודה ואת חובת תום הלב
6. כלל יסוד בדיני העבודה במשפט הישראלי הוא כי בין עובד למעסיק מתקיימים יחסים שהם מעבר ליחסים חוזיים רגילים, ומשכך, חבים הם זה לזה חובות מוגברות של אמון ותום לב, הנובעים מהוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 שהחיל את דוקטרינת תום הלב במשפט האזרחי, והגדיר נורמות חדשות לקיום חיובים הנובעים מחוזה.
7. מושכלות יסוד בדיני עבודה הן כי עקרון תום הלב הינו רחב ומקיף תחומים רבים ביחסי העבודה. בהתאם למדיניות נוהגת זו, נפסק כי עקרון תום הלב ישמש עקרון מנחה בקביעת נורמות וקנה מידה להתנהגות מוסרית, ערכית ואנושית בין עובד למעסיק, שאינן תלויות רק בקיומה של חתימה על התחייבות לשמירה על סודיות (דב"ע (ארצי) נג/3-17 טוני טועמה – יעקב יבין, פד"ע כה (1) 227 (1992).
8. בהתאם לכך מיושמת בבית הדין ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, לפיה, מחובת הנאמנות ותום הלב המוגברות שחב עובד למעסיקו, נובעת אף החובה להימנע מלחשוף נתונים אליהם נחשף העובד במסגרת עבודתו, אפילו אין הם בגדר סודות מסחריים (ר' ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ - כרמקס בע"מ ואח', פ"ד נא (3), 421 (1997)).
9. עוד נפסק כי חובת האמון כוללת גם הימנעות מכניסה למצבי ניגוד עניינים בין עבודה ראשית לעבודה נוספת פרטית (ר' עש"מ 6529/03 קליגר - נציבות שירות המדינה, פ"ד נח (1) 734).
10. כמו כן, נפסק כי על עובד להימנע משימוש במידע המגיע לכדי "סוד מסחרי" עבור עסק אחר, אך עליו להימנע גם משימוש במידע שאינו מגיע כדי "סוד מסחרי", אך מהווה "מידע קונפידנציאלי" של המעסיק. התנהלות מעין זו, עשויה במקרים מתאימים, להיחשב כהפרה של חובות אמון ותום הלב (ר' ע"ע 2912-11-10 מנחם מן – ספיר ספרינט בע"מ (14.11.2011)).
11. בע"ע 62/08 לבל דוד – חברת הדקה ה- 90 בע"מ (27.12.2009) (להלן: פרשת הדקה ה-90) נקבע:
"יחסי העבודה כיחסי שיתוף מתמשכים, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם, ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד הן חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים ... כאשר מדובר בעובד בכיר, מוטלות עליו חובות אמון ונאמנות מוגברות כלפי מעסיקו."
12. בע"ע 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב (18.12.2003) הוסיף בית הדין הארצי וקבע כי בשל ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת נאמנות החלה על הצדדים לו, יש לתת משקל הולם לשיקולים של הגינות, נאמנות ותום לב, כאשר הפרה של חובות אלה יש בה משום פגיעה באינטרס הציבור ובתקנת הציבור אשר אין להתירה. הובהר כי הפרת חובות אלה, אף מקום שבו לא קיימת תנייה חוזית של הגבלת עיסוק, מהווה בסיס להגבלת העיסוק במקרים המצדיקים זאת (כן ראו גם פרשת הדקה ה-90; ע"ע 1828-10-11 ורד זפרן גני - האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" (28.11.12)).
13. בע"ע 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ - אליעזר פיין (4.12.2012) (להלן: פרשת הארה) בו נדונה פעילותם של המשיבים להקמת חברה מתחרה בעת שעבדו אצל המעסיקה, תוך התקשרות עם לקוחותיה, והגם שלא נמצא קשר סיבתי ישיר בין פעולות העובדים לכך שהלקוחות לא המשיכו להתקשר עם החברה, נקבע כי פעילותם זו מהווה הפרה של חובות תום הלב והנאמנות שחבו המשיבים כלפי המערערת. וכך נקבע:
"אף אם אין מקום לראות במשיב 1 עובד 'בכיר', אין בכך כדי להפחית מחובות האמון הבסיסיות שאותן חב עובד למעבידו, וחובות אלה מוטלות על כל עובד מעצם קיומם של יחסי העבודה המקימים חובות תום לב ונאמנות מוגברים"
במסגרת פסק דין זה הובאה גם עמדת המשפט העברי כמצוטט:
"חובת הנאמנות של עובד למעבידו מעוגנת כבר בדין העברי המורה כי על עובד להיזהר מלגזול את זמנו של בעל הבית ועליו להשקיע את כל מרצו בעבודתו....".
14. בפרשת קנאטרי פלורס נקבע לעניין חובות תום הלב וחובת נאמנות שחב עובד למעסיקו, כמצוטט:
"חובת תום הלב המוטלת על עובד במסגרת יחסי העבודה נקבעה בשורה של פסקי דין ומקורה בניסיון ליצור מערכת חברתית ועסקית המושתתת על יחסים הוגנים וכללי תחרות אשר בבסיסם יושרה אשר מאפשרת קיומה של חברה שבה "אדם לאדם - אדם"... מכח חובה זו מוטלות על העובד חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות. חובה זו אינה נגזרת מהוראותיו של חוק ספציפי אלא מנורמות התנהגות הנפרשות על פני מערכת יחסי עובד-מעסיק המוטלות על כל עובד וביתר שאת על עובד בכיר" (ע"ע 35403-12-11 קאנטרי פלורס - נחמני (29.11.2016));
15. לפיכך, נבחן האם הפרו הנתבעים או מי מהם את הסכם העסקה ואת חובות תום הלב והאמון, וזאת בהתאם להלכות שפורטו לעיל.
16. עיון בהסכם העסקה שנחתם בין התובע לנתבעת מעלה כי מופיעים בו הסעיפים הבאים הרלוונטיים לענייננו:
א. בסעיף 4.1 להסכם העסקה נקבע כי "על העובד להקדיש את מלוא זמנו ומרצו לקידום ענייני החברה ומטרותיה".
ב. בסעיף 4.3 להסכם העסקה של התובע נקבע כי העובד אינו רשאי לעסוק בעבודה נוספת.
ג. בסעיף 5.1 לנספח א' להסכם העסקה נקבע כי אסור לעובד להשתתף בפעילות שעלולה להעמיד אותו בניגוד עניינים עם החברה. סעיף 5.2 לנספח א' להסכם העסקה קובע כי חל איסור לקיים קשר עסקי עם מתחרה ישיר של החברה, בין בישירות ובין בעקיפין, בין בעצמו ובין בתאגיד או בגוף הקשור אליו.
ד. סעיף 5.3 לנספח א' להסכם העסקה קובע איסור לקיים קשר עסקי עם מתחרה ישיר של לקוח של החברה. בסעיף 5.4 לנספח א' להסכם העסקה נקבע איסור על התקשרות עם ספק של התובעת במשך 12 חודשים לאחר סיום העסקה.
ה. סעיף 4.1 לנספח א' להסכם העסקה מחייב את העובד לשמור בסודיות כל "מידע מוגן" של התובעת, כהגדרתו בהסכם, ולא להשתמש במידע זה. סעיף 4.2 לנספח מרחיב את האיסור גם על העברת מידע סודי השייך לחברה גם אם הגיע אליו בדרך אחרת . בסעיף 4.3 לנספח א' להסכם העסקה נקבע כי כאשר יעזוב העובד את עבודתו בחברה עליו להחזיר כל מסמך או מדיה ומידע מוגן הכולל גם רשימת לקוחות/ספקים מהעבר.
ו. בסעיף 6.2 לנספח א' להסכם העסקה כולל איסור לעובד להוציא קניין מוגן מהחברה ללא קבלת רשות וחובה להחזירו בסיום ההתקשרות. סעיף 6.1 לנספח א' להסכם העסקה מגדיר קניין מוגן: "לחברה הזכויות הקנייניות המלאות וזכויות הקניין הרוחני וכל זכויות הניצול המסחרי בכל מסמך, שיטה, תפיסה, מודל או פטנט- שהעובד ייצור במסגרת ביצוע ההסכם או עקב ההתקשרות בהסכם ובכל מידע מוגן כהגדרתו לעיל".
17. נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר שמיעת כלל העדים ולאחר עיון בכלל הראיות שהוצגו בפנינו שוכנענו כי מר מולדבן הפר את הסכם העסקה ואת הנספח להסכם העסקה, באופן בוטה לרבות את חובת תום הלב וההגינות שחלה עליו במסגרת יחסי עבודה עם התובעת וכן עשה שימוש במידע פנימי של התובעת המגיע עד כדי שימוש חסר תום לב ופגיעה בתובעת, תוך שהיה מצוי בניגוד עניינים ותחרות מול התובעת וגרם לה נזקים ,וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
מי העסיק את הנתבע
18. ראשית נציין כי לאחר שבחנו את כלל הראיות ושמענו את כלל העדים שוכנענו כי התובעת היא זו שהעסיקה את הנתבע. משכך חובת הנאמנות של הנתבע היתה כלפי התובעת.
19. עיון בחומר הראיות מעלה כי אין חולק כי התובעת היא זו שפרסמה מודעת דרושים לגיוס הנתבע לתפקיד מנהל המכירות (ר' נספח 6 לתצהיר מר אלבס), התפקיד הקודם של הנתבע בוצע על ידי מר קוסמן ז"ל שהיה עובד התובעת, ראיון העבודה של הנתבע בוצע על ידי מר אלבס והוא זה שהחליט על קבלת הנתבע לעבודה (ר' סעיף 10 לתצהיר מר אלבס שלא נסתר), הסכם העסקה נחתם בין התובעת לנתבע (ר' נספח 8 לתצהיר מר אלבס), שכרו של הנתבע שולם על ידי התובעת (בשיפוי חלקי של סולרס), תלושי השכר יצאו על ידי התובעת וכך גם הדיווח לרשויות המס, התובעת מימנה לנתבע את הוצאות הרכב והטלפון שהועמדו לרשות הנתבע, הנתבע החזיק כרטיס אשראי של התובעת לצורך ביצוע הזמנות ותשלום הוצאות, הנתבע ישב במשרדי התובעת והשתמש בציוד התובעת, לרבות שירותי מזכירות, הנתבע השתתף בנסיעות עסקיות של התובעת בחו"ל, הנתבע השתתף בפעילויות חברתיות של התובעת (ר' נספחים 9-10 לתצהיר מר אלבס), התובע היה בקבוצת הווטסאפ של עובדי התובעת (ר' נספח 10 לתצהיר מר אלבס ). כמו כן, גם עיון בנספח 7 מעלה כי מנכ"ל סולרס ציין גם כי הנתבע הוא עובד של התובעת.
20. אכן חברת סולרס שיפתה את התובעת במחצית מעלות שכרו, אולם מר אלבס הבהיר נקודה זו במסגרת עדותו והסבריו בנדון מקובלים עלינו:
"ההסכם בנספח 13 בינך לבין סולרס שרק אתה חתום עליו הוא פותח בהצהרה של שני הצדדים שאומרים שהם סולרס והתובעת יעסיקו יחדיו סוכן, שזה פיני במקרה הזה, וסולרס תשפה אותך בחצי משכרו? ת. באחד מהביקורים של מר אנדראס ישבנו ודיברנו על אופציה איך להרחיב את פעילות סולרס בארץ. בתקופה הזאת אלכס היה איש מכירות והיה אחראי על הפעילות של סולרס בארץ. יחד עם זאת הוא פעל עם יצרנים נוספים של התובעת, ואז על מנת לנסות להרחיב את הפעילות בארץ עלתה הצעה לגייס אדם שישקיע את הפעילות שלו אך ורק מול סולרס בשוק. מכיוון שסולרס היא חברה יצרנית מערכות ולא רכיבים, למכור מערכת קבילה עם מחברים אקססוריז מסביב לפעילות שלוקחת הרבה זמן, שנה או שנתיים עד לקבלת פרוייקט, שום דבר לא בטוח, אמרתי על פעילות כזאת אם הוא מעוניין הוא יצטרך להשתתף בחצי משכרו של איש המכירות כי עד שנראה תוצאות ההשקעה לא יכולה להיות רק של התובעת. לכן חיפשתי אדם כמו פיני. דובר על חצי חצי." (ר' עמ' 8 לעדותו).
21. ערים אנו גם לטענת הנתבע כי בפועל היה כפוף ביומיום למנכ"ל סולרס. אולם לא שוכנענו כי מדובר בכפיפות המעידה על יחסי עובד-מעסיק, שעה שברור כי הנתבע היה בקשר ישיר עם מנכ"ל סולרס נוכח מהות תפקידו כמי שאחראי על כלל מכירות סולרס בתובעת, כפי שהבהיר מר אלבס בעדותו שלא נסתרה:
"ש. מי שקורא את ההסכם הקצר והפשוט רואה שההסכם כפי שתוכנן מלכתחילה כפי שהצדדים חזו אותו ביום שכתבו אותו מבחינת סולרס שהיא חברה זרה סינית ללא נציגות בארץ היא תאגיד זר, מבחינתו אתה הסכמת וקיבלת על עצמך להעסיק את סוכן המכירות הנתבע לטפל בכל הצד הפורמלי של העסקה שלו, להסדיר איתו שכר, רכב, מיסים, כל מה שמשפט העבודה מחייב, לכאורה את המעסיק, אבל בפועל לפי הכתוב מי שישלוט ישירות בעבודה שלו ינהל אותו היא סולרס. נכון? ת. אולי אני לא מבין טוב אנגלית, איפה זה כתוב? ש. בפסקה החמישית במסמך שלפניך כתוב שפיני יהיה כפוף לסולרס ביום יום שלו? ת. אתה יכול להקריא לי את זה? ש. מקריא. זאת אומרת מלכתחילה כחלק מהתכנון אומרים לך אנחנו ננהל אותו ישירות ואנחנו זה לא אתה אלא אדון לימברט אנדראס? אתה תעסיק אותו אבל סולרס תנהל אותו. ת. יש כתובים ויש פרשנות, אני לא מקבל את הפרשנות שלו. אנשי מכירות לכל איש מכירות בחברה הזאת יש יצרנים שהוא עומד מולם, הם עומדים מול היצרן מהצד השני מול הלקוח והם החוליה המקשרת. הצד של היצרן יש גם איש מכירות שם יש אנשים טכניים והתפקיד של איש מכירות אצלי בחברה לא משנה מי היצרן, זה להיות בקשר ישיר מול היצרן, יש שאלות ודיווחים ומחירונים, הכל. זה ומגדר באופן ברור לשני הצדדים שאנו עובדים כשותפים. השורה התחתונה זה לספק את הלקוח. מה שאתה מנסה להראות שהוא היה עובד סולרס טעות בידך, זאת עובדה. זאת הפעילות של החברה שלי עם כל אנשי המכירות מול כל היצרנים, לא היה שום שינוי, כל מה שכתוב זה להסדרת נושא התשלום עבור הפעילות שלו. ש. אתה אומר שפיני היה עובד של התובעת ונוהל על ידה? ת. חד משמעית ש. תאר לי שבוע עבודה שגרתי שאתה מנהל? ת. אני מנהל את כל אנשי המכירות באותה צורה. אנשי המכירות תפקידם לאתר את הלקוחות המתאימים לייצרן שמטפלים בו, יש להם פגישות כאלה ואחרות, היו צריכים להכניס למחשב לאן הם הולכים ואז כל הנתונים היו מגיעים אליי, הוא היה צריך להיפגש עם הלקוחות כשהייה מגיע למשרד, המשרד שלנו הוא OPEN SPACE, אין יום שלא הייתי נכנס אליו או הוא אלי, לדבר על הפעילות מה היה לו, כשהיה רוצה היה מראה, לא רוצה לא מראה, מה הפרויקטים שיש, האם כדאי לעבוד עם הלקוח, מה התחזית, עבודה סטנדרטית, משם הזמנות וכדומה...." (ר' עמ' 8-9 לעדותו).
22. גם עיון בעדותו של הנתבע מעלה כי הוא לא הכחיש כי התובעת היתה המעסיקה שלו ואף אישר את הדברים שפורטו לעיל:
"לפי שיטתך, אתה היית עובד של סולרס, או של התובעת, או של שתיהן? ת.של סולרס, של התובעת ושל סולרס, פורמלי של א.מ. – התובעת".
ובהמשך:
"אתה הגעת לתובעת אחרי שראית מודעה באולג'ובס? ת. לא, אני דיברתי עם אלכס. אלכס הביא אותי לסולרס. הוא הראשון שדיבר איתי.... ש. מישהו מהתובעת פנה אליך ודיבר איתך על עבודה? ת. כן. ש. מי שראיין אותך לתפקיד היה משה אלבס? ת. אמת. ש. תאשר שאנדריאס לא נכח בראיון הזה. ת. נכון. ש. תאשר שהוא בירך אותך על הצטרפותך לתובעת אחרי שסגרת את הפרטים של ההעסקה שלך עם אלבס. ת.נכון. ש. תאשר שלא חתמת על הסכם מול סולרס. ת. נכון. ש. תלושי שכר קיבלת רק מהתובעת? ת. כן, כי היא היתה פורמלית. לסולרס לא היה. ש. מפנה לס' 141 לתצהירך. ת. כן, זה מה שאנדריאס אמר לי, שהמשרד שלי הוא בתובעת. ש. יש לך הוכחה לזה? ת. לא, הכל נעשה בשיחות. איך ידעתי שאני מקבל חצי שכר מסולרס? אנדריאס סיפר לי את זה, הוא סיפר לי הכל. ש. אתה מקבל חצי שכר מסולרס? ת. על ידי העברה לתובעת. לא ישירות אלי. ש. כשאתה מודיע על התפטרות בשנת 2018, אתה מודיע לתובעת שאתה מתפטר? ת. קודם הודעתי לסולרס. ש. אתה כותב בנספח 14 לתצהיר התובעת, עמ' 110 שאתה עומד לעזוב את התובעת אמרת לאנדריאס בהתכתבות ביניכם שאתה מצטער שאתה צריך לעזוב את הצוות לתקופה כזאת? ת. כן. ש.ואמרת שאחרת, מזמן היית יוצא מהתובעת? ת. נכון. (ר' עמ' 44 -45 לפרוטוקול)
ובהמשך:
"לפני שמסרת את מכתב ההתפטרות ב- 2018, דיברת עם אלבס ואמרת לו שאתה הולך להתפטר? ת. נכון. ש. ובערך שבוע אח"כ מסרת לו את מכתב ההתפטרות? ת. נכון. ....ש. היה לך כרטיס אשראי של התובעת? ת. כן, כמו לכל עובד בא.מ." (ר' עמ' 46 לפרוטוקול).
23. מעבר לאמור, עיון בנספח 53 לתצהיר מר אלבס (תכתובות וואטסאפ) מעלה כי הנתבע פנה למר אלבס ועידכן אותו על היעדרויותיו בשל מחלות שלו או של ילדיו, ומשכך טענות הנתבע בתצהירו, לפיהן פנה למנכ"ל סולרס בנדון נסתרו ואף לא נתמכו בראיה כלשהי ולא שוכנענו כי יש לקבלן במיוחד שעה שהוכח כי מנכ"ל סולרס לא ישב בארץ.
מעבר לאמור, הנתבע שינה את גרסתו שעה שהעיד כי לא קיבל אישור אלא רק הודיע למנכ"ל סולרס על היעדרויותיו (ר' עמ' 48 שורות 16-36 לעדות הנתבע).
24. ערים אנו לטענת הנתבע לפיה נמסר לו כרטיס ביקור הכולל את שמה של סולרס וכן כתובת דוא"ל של סולרס. עם זאת, לא שוכנענו כי יש בכך כדי לקבל את טענת הנתבע שעה שאין חולק כי הנתבע מכר את מוצרי חברת סולרס אולם כנציג של התובעת שהעסיקה אותו.
25. כמו כן, ערים אנו לכך שהנתבע היה מחובר למערכות המחשב של סולרס. עם זאת, לא שוכנענו כי יש בכך כדי להעיד על יחסי עובד-מעסיק בינו לבין סולרס, זאת שעה שרוב סממני העסקה כפי שפורטו לעיל מצביעים על יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לנתבע, וכן נוכח מהות תפקידו של הנתבע, אשר היה אחראי על מכירת מוצריה של סולרס כנציג התובעת, והסברו של מר אלבס בעדותו ביחס לעבודה על מערכות סולרס (ר' עמ' 12 שורות 32-25). מעבר לאמור, יצוין כי עיון בנספח 11 לתצהיר מר אלבס מעלה כי התובעת היא זו שרכשה את הדומיין לפעילות הנתבע. ערים אנו גם לטענת הנתבע לפיה נסע לרומניה לבקשת סולרס, אולם עיון בעדויות מעלה כי מדובר על נסיעה לאחר שכבר התפטר ולכן אין לכך שום רלוונטיות (ר' עמ' 19 שורות 8-16). יתר על כן, במידה והנתבע סבר שחברת סולרס היא מעסיקתו, לא ברור מדוע לא הגיש את התביעה שכנגד גם כנגד חברת סולרס.
26. נוכח כל האמור, שוכנענו כי הנתבע היה מועסק על ידי התובעת ומשכך היה מחויב בחובות תום הלב וההגינות הנדרשות מעובד כלפי התובעת.
הקשר בין התובעת לחברת סולרס
27. עיון בחומר הראיות מעלה כי אכן התובעת יצגה את חברת סולרס בישראל עובר לתחילת העסקתו של מר מולדבן ברכיבים. תצהירו של מר אלבס בנדון לא נסתר (סעיף 9-10), כעולה מעדותו (ר' עמ' 6 שורות 23-24 לפרוטוקול). כמו כן, גם הנתבע לא הכחיש כי התובעת החלה לעבוד עם סולרס עוד בשנת 2008 (ר' עמ' 43 שורות 21-26 לעדות הנתבע).
28. מחומר הראיות עולה כי הנתבע החל את עבודתו כמנהל מכירות, ורק לאחר תקופה הפך להיות מנהל מכירות לצורך קידום מכירות חברת סולרס בישראל, אשר בחרה בתובעת להיות נציגתה הבלעדית למכירת מוצריה, זאת כעולה מתצהירו של מר אלבס שהצהיר בנדון:
"5. ... הנתבע היה מנהל המכירות של מותג אחד בלבד (כמעט) שאותו ייצגה התובעת בישראל באופן בלעדי - חברת סולרס ...". (ר' גם סעיף 10 לתצהיר מר אלבס ועדותו בעמ' 7 שורות 32-35).
29. מעבר לאמור, עדותו של מר אלבס עולה בקנה אחד עם נספח 5 לתצהירו- כתב מינוי של התובעת כנציגת סולרס בישראל משנת 2008. האמור עולה בקנה אחד עם נספח 13 לתצהיר מר אלבס, הסכם בין רכיבים לבין סולרס בדבר בלעדיות התובעת במכירת מוצרי סולרס.
30. גם עיון בסעיף 1 לתצהירו של מר מולדובן מעלה כי אכן הצהיר כי תפקידו בתובעת היה להיות "מנהל מכירות, שישווק את מוצריה של סולרס".
31. משכך שוכנענו כי לתובעת היתה בלעדיות במכירת מוצרים של סולרס.
32. מנגד שוכנענו כי תפקידו של הנתבע במסגרת עבודתו בתובעת היה למקסם את הפעילות מול חברת סולרס, לרבות במכירת מוצריה ללקוחות. בכל הנוגע למחויבות בין התובעת לסולרס בנוגע לרכישת מוצרים על ידי סולרס מהתובעת, נתייחס בהמשך.
האם התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע פעל תוך הפרת חובת תום הלב וההגינות כלפיה
פתיחת חברות תוך כדי עבודת הנתבע בניגוד להסכם ללא קבלת אישור התובעת ופגיעה ברווחיה
33. מחומר הראיות עולה כי מר מולדובן הקים עוד ביום 19.3.14 את הנתבעת 2, כשהוא משמש בעל מניות ודירקטור יחיד בה (ר' תדפיס רשם החברות - נספח 3 לתצהיר מר אלבס).
34. מר מולדובן בעצמו מודה כי אכן פתח במהלך תקופת העסקתו את הנתבעת 2 שבתחילה עסקה בפרויקט 'זבל חכם', שכלל אינו קשור לפעילות התובעת או פעילות סולרס (ר' סעיף 40 לתצהיר הנתבע).
35. עיון בתצהירו של מר מולדבן מעלה כי הוא מודה כי לאחר תקופה הנתבעת 2 לא עסקה יותר בפרויקט הזבל החכם, אלא החלה לבצע עסקים מול חברת סולרס, באופן ישיר:
"42. בשנת 2015, לאחר הקפאתו של מיזם הזבל החכם, התחילה הנתבעת 2, ביוזמת מנכ"ל סולרס ואנוכי גם יחד, את פעילות הרכישה של הנתבעת 2 בעבור סולרס".
מעדויות אלו עולה כי הנתבעת 2 הוקמה מלכתחילה ללא קשר לפעילות עבור סולרס אלא לצרכי הנתבע בלבד (ר' עמ' 30 שורות 1-3 ושורות 19-20 לעדות הנתבע).
עוד עולה מתצהירו של מר מולדובן כי הוא מודה כי אכן הקים את הנתבעת 2 במהלך תקופת העסקתו בשירות התובעת, וכי עיסוקה של הנתבעת 2, כלל פרויקטים הקשורים לחברת סולרס, ללא שיתוף התובעת בנדון:
"47. בשנת 2015 החלה הנתבעת 2 לעסוק בפרוייקט של פיתוח דוגמאות של כבלים וחיווטם בחצריו של לקוחות פוטנציאליים של סולרס. המניע לפעילות זו היה דרישתם של הלקוחות, אופיר אופטרוניקס בע"מ ומסיבית, לקבל לידיהם דוגמאות למוצר המתאים לצרכיו כתנאי להתקשרות עם סולרס, שאחרת, כך הודיעו, יפנו ליצרניות אחרות בארץ. 48. מוצר כזה היה צריך לייצר מהר בכמות מזערית, וסולרס אינה הגורם המתאים לכך, שכן היא מייצרת בסיטונאול ובחו"ל. כוונת הלקוח הפוטנציאלי, כמו גם שלי, הייתה, כי לאחר שלב הפיתוח יועבר הייצור ההמוני לסולרס. .."
36. אין חולק כי פעילות זו של מר מולדבן אינה קשורה לפעילות שבגינה נשכר לעבוד בתובעת. כמו כן, עיון בתצהירו מעלה כי מר מולדבן כלל לא טוען כי ביצע פעילות זו שלא על שעות עבודתו. מר מולדבן רק הצהיר על כך שביצע את פעילות פיתוח מוצר אלקטרוני המותקן בפחי אשפה בשעות הפנאי שלו (ר' סעיף 40 לתצהירו) וזאת בשונה מפעילות הנתבעת 2 עבור חברת סולרס, ביחס אליה לא הצהיר כי הפעילות היתה בשעות הפנאי שלו. יתר על כן, בשונה מפעילות הנתבעת 2 בפרויקט "הזבל החכם", הרי שהנתבע מודה כי פעילות הנתבעת 2 התרחבה וכללה פעילות אל מול סולרס.
37. ערים אנו לטענת מר מולדובן כי ביצע את כלל פעילותו בנתבעת 2 עבור חברת סולרס ורכישת הרכיבים מהתובעת ו/או מחברת מייקטלוג, נעשתה עבור חברת סולרס וזאת תוך מקסום רווחיה של התובעת, שעה שהיא מקבלת עמלה על כל מכירה של מוצרי סולרס. עם זאת לא ברור אם הדברים כה פשוטים ונעשו בתום לב מדוע חברת סולרס לא רכשה ישירות רכיבים אלו מהתובעת.
38. עיון בנספח ו' לתצהירו של מר מולדובן מספק את התשובה לכך, והיא חיסכון עמלה גבוהה של חברת סולרס באמצעות הנתבעת 2 במקום רכישה ישירה של המוצרים מהתובעת, בעמלה גבוהה יותר. תוך שהנתבע והנתבעת 2 מקבלים עמלות, גם אם מופחתות, במקום התובעת.
39. גם עיון בסעיף 45 לכתב ההגנה מעלה כי הנתבעת 2 הרוויחה מפעילות הרכישה בעבור סולרס:
"בשנת 2015, לאחר הקפאתו של מיזם הזבל החכם, התחילה הנתבעת 2, ביוזמת הנתבע ויו"ר סולרס גם יחד, את פעולת הרכישה של הנתבעת בעבור סולרס. באמצעות ויזואלטק, רכשה סולרס רכיבים אלקטרו מכאניים בישראל בעלוית מינימליות, שכן הנתבעת גבתה מסולרס עמלה מינימלית על הרכישות שביצעה עבורה".
40. זה המקום לציין כי נוכח תפקידו של הנתבע, נראה כי אין חולק כי הנתבע היה חשוף לשיעור העמלה שגובה התובעת במצב של מכירה של מוצרים לחברת סולרס, ומשכך לא מן הנמנע כי ניצל מידע סודי זה לטובתו האישית תוך פגיעה בתובעת כפי שנרחיב בהמשך.
41. ערים אנו לטענת הנתבעים לפיה אין התחייבות לפיה סולרס מחויבת לרכוש רכיבים רק מהתובעת וההתחייבות נוגעת רק למכירת מוצרי סולרס. עם זאת, מר אלבס הצהיר בסעיף 5 לתצהירו כי:
"הנתבע... עבד בחברה שלי בתפקיד של מנהל מכירות... הנתבע היה מנהל המכירות של מותג אחד בלבד (כמעט) , שאותו ייצגה התובעת בישראל באופן בלעדי – חברת סולרס.... הוא היה אמור למכור את מוצריה ללקוחות התובעת, וכן למכור לסולרס רכיבים שונים באמצעות התובעת"
עיון בעדותו מעלה כי תצהירו לא נסתר בנוגע לכך שהבלעדיות למכירת מוצרי סולרס על ידי התובעת בארץ כללה גם הסכמה לפיה התובעת תמכור לחברת סולרס מוצרים תוך קביעה מראש את העמלות בגין כך:
"במסמכים שאתה סיפקת פה על הסכמים שלך עם סולרס נספח 5 ו-13 ההתחייבות או העסקה בין התובעת ולבין סולרס זה שהתובעת תפיץ בישראל מוצרים של סולרס, תייבא, תדאג שהמוצרים יגיעו ארצה ויימכרו. לעומת זאת אין שם מילה על מחוייבות כזו או אחרת של סולרס לקנות ממך מוצרים להבדיל מלמכור דרכך מוצרים? ת. ההסכם מדבר על נציגות בלעדית של התובעת למכירת מוצרי סולרס בארץ. במסגרת הפעילות שלנו עם סולרס מכיוון שאנו התובעת וכולל מיי קטלוג עוסקים ומייצגים נכון להיום יותר מאלף יצרנים, יש לנו את היכולות להשיג פריטים שיכולים לעזור לכל יצרן. לכן מר אנדראס ביקש ליצור את הערוץ הזה מולי שאני אוכל לספק לו פריטים וחוסרים שיהיה לו ערוץ קניה מול התובעת. שותפים לעבודה. ברור שאמרתי לו שאני מסכים וקבעתי איתו נתחי רווחים שידע שאנו נמצאים בהבנה משותפת וכך היה." (ר' עמ' 7 שורות 26-35).
וכן בהמשך בעמ' 15 שורות 16-30 חזר מר אלבס על הדברים:
"זכותו של כל לקוח לקנות מאיפה שהוא רוצה וסולרס לא הייתה חייבת לקנות ממני, פשוט סולרס ביקשה לפתוח ערוץ איתי, קבעתי איתם, סיכמנו על מרקאפ מסויים כדי לתת את השירות הזה. הפריטים שהם קנו אני לא יודע לאיזה לקוח זה הולך או כל לקוח העולם, הייתי ערוץ שעוזר לו. מה שאתה אומר לי כרגע עם הייתה בעיה שסולרס היה צריך פריט זול יותר היה פונה אליי ושואל מה אני יכול לעשות. אם הייתי יכול הייתי עושה, ואם לא הייתי אומר שאין לי אפשרות. ש. מכיוון שפיני מועסק אצלך אבל כל האג'נדה שלו זה לקדם את סולרס במכירות ללקוחות ישראליים ומצד השני בכובע האחר שלך שבו אתה מעוניין למכור לסולרס רכיבים לפס הייצור אתה העמדת את הנתבע בניגוד עניינים כי אם הוא דואג לרווח שלך הוא פוגע באינטרס של סולרס ולהפך? ת. הביזנס לא מורכב מ-100% הצלחה. שאני עומד מול ייצרן יש סיכוי לזכות בהזמנות ויש סיכוי להפסידן. תפקיד איש מכירות להביא את הביזנס לתובעת. הוא צריך להביא את כל הנתונים. יש סיכוי לזכות בהזמנה או להפסידה. ואני כראש המערכת אחליט אם לקחת את ההזמנה או לא. אנו יודעים להגיד במקרים מסוימים שאנו מפסידים את ההזמנה מסיבות מסוימות. אף איש מכירות לא יפעל מאחורי גבה של התובעת ולא יקח את ההחלטות כמו שמרשך עשה. אם זה היה קורה בידיעתי הוא היה מפוטר באופן מוחלט" .
42. גם עיון בנספח ריכוז חישוב עמלות ומכירות סולרס לשנים 2011 – 2019 מעלה כי משנת 2011 ועד לשנת 2019 אכן מידי שנה התובעת ביצעה מכירות לסולרס, הרבה לפני שהנתבע פתח את הנתבעת 2, ומכך עולה כי הדבר עולה בקנה אחד עם עדות מר אלבס. עוד עולה ממסמך זה, כי בשנים בהם הנתבעת 2 היתה פעילה, כימות מכירות אלו פחת.
43. ערים אנו לכך כי אין התחייבות בכתב בנדון בין התובעת לחברת סולרס וגם עיון בנספח 13, הסכם הבלעדיות לא מתייחס לכך. עם זאת, גם אם לא היה הסכם שכזה, הרי שהנתבע ידע כי התובעת יכולה היתה למכור את אותם מוצרים ישירות לסולרס שעה שהוא בעצמו, קנה מהתובעת רכיבים אלו ומכר אותם לסולרס, ודי בכך כדי לראות בפעילותו משום פעילות שיש בה משום ניגוד עניינים וחוסר תום לב. מסקנה זו מתחדדת ועולה בקנה אחד עם העובדה כי הנתבע מודה כי אכן הסתיר את פעילות הנתבעת 2 ממר אלבס (ר' סעיף 28 לתצהיר הנתבע). חמור מכך הנתבע הציע לחברת סולרס עמלה נמוכה יותר מזו של התובעת, תוך שהוא מנצל מידע סודי זה שנמסר לו רק מתוקף תפקידו, וזאת תוך שהוא משתמש במידע זה בניגוד עניינים ותוך פגיעה בתובעת.
44. מעבר לאמור, ברי כי הנתבע ידע כי לתובעת היתה היכולת למכור את אותם מוצרים עבור סולרס. גם אם הנתבע סבר כי מחירי העמלות של התובעת גבוהים מדיי, הרי שמכוח חובת תום הלב היה עליו לעדכן את התובעת על כך, לאפשר לה להחליט האם היא מוכנה להפחית את העמלות שלה, ולא לפעול מאחורי גבה ולבצע את הדברים באמצעות הנתבעת 2 ישירות מול סולרס, במיוחד שעה שהנתבע הינו עובד התובעת וחב לה חובת נאמנות אף יותר מלחברת סולרס. זה המקום לציין כי הנתבע הודה בעדותו כי 'פרט למקרה אחד' לא ביצע בדיקה שכזו:
"ביקשת ממר אלבס לתת הנחה? ת. כן. זה היה פרויקט הדגל של סולרס. ש. וביקשת הנחה לפרויקט אחד? ת. כשהלקוח.... רמי כהן לפרויקט הדגל של סולרס בארץ. ש. כל הפרויקטים האחרים, לא ביקשת לקבל הנחה? ת. לא, כי אני פניתי ..." (ר' עמ' 35 שורות 29-35 לעדתו)
45. עוד נציין כי ערים אנו לטענת הנתבעים כי הנתבעת 2 רכשה מוצרים ורכיבים לא מהתובעת אלא מחברת מייקטלוג כעולה מסעיף 45 לתצהיר מר מולדובן שם הצהיר :
"מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת 2, המצורפת כנספח 24 לתצהירו של אלבס, ניתן להיווכח בבירור ,שהנתבעת 2 לא רכשה מעולם דבר מהתובעת אלא רק ממייקטלוג. סכום הרכישה נראה גדול, אך בפועל נותר בביתי מלאי גדול בשווי 300,000-400,000 ₪ ללא שימוש, מאחר שעשיתי שימוש במוצרים בודדים בלבד"
עם זאת, אין אנו סבורים כי יש משמעות להבחנה זו שעה שחברת מייקטלוג היא חברה שעובדת בצוותא עם התובעת ובבעלות מר אלבס כעולה מנספח 2 לתצהיר מר אלבס, וכן כעולה מעדותו בנדון:
"אתה בוחר לערבב את שתי החברות שלך אך הן לא חברות זהות? כאשר האופי שלהן שונה. ת. חד משמעית אין להן אופי שונה, בשתיהן אנו מספקים רכיבי אלקטרוניקה, ואנו עומדים מול אותם לקוחות ולרוב גם אותם פרויקטים אז לה לא שונה. ש. זה תאגיד אחד? ת. שתי חברות תחת בעלות אחת." (ר' עמ' 8 שורות 1-4).
ובהמשך העיד:
"שתי החברות מתנהלות באותה צורה, בשתי החברות יש אנשי מכירות, מהנדסים, שירות לקוחות, מחסן, הנהלת חשבונות, באחת אני מייצג באופן בלעדי קונצרן ענק בשם מאוזר מארה"ב ובחברה שניה אני מייצג חברות לטובת התובעת, גם רכיבי אלקטרוניקה, שתיהן עובדות עם אותם לקוחות, הלקוחות שפיני היה הולך כשאנשי המכירות של החברה השניה היו מזהים את הפרוייקטים והדרישות של הלקוחות היו מעבירים לפניני את כל הנתונים שיבדוק. מה שאתה אומר לא נכון" (ר' עמ' 8 שורות 14-20).
זה המקום לציין, כי שעה שהנתבע הינו עובד של התובעת הרי שאין אנו סבורים כי יש לקבל את טענתו כי רכש את הרכיבים עבור סולרס באמצעות הנתבעת 2 כדי להוזיל עלויות ולמקסם את רווחי התובעת. מדובר בהחלטות שמעסיק אמור לקבל בעצמו . לקיחת החלטות אלו על ידי הנתבע, אינה עומדת בקנה אחד עם חובת הנאמנות ותום הלב בהם הוא חב כעובד.
הקמת הנתבעת 3
46. עוד עולה מתצהירו של מר מולדובן כי במהלך תקופת העסקתו אצל התובעת פתח חברה נוספת - נתבעת 3. כעולה מנספח 4 לתצהיר מר אלבס, נתבעת 3 נפתחה ביום 21.11.16, כאשר נתבעת 2 מחזיקה 50% ממניות נתבעת 3 ובשותפות שווה עם צד ג'.
47. עיון בכתב ההגנה מעלה כי בסעיף 47 מר מולדובן טען בכל הנוגע לפתיחת נתבעת 3 כי:
"הנתבעת 3 לא הוקמה כמיזם עסקי ובמטרה לעשות רווח דווקא, אלא יותר כפרויקט חברתי שמקורו בקשרים חבריים של הנתבע ומשפחתו עם בעלי המניות האחרים בנתבעת 3, שביקשו לפתוח פס ייצור טכנולוגי ביישוב."
48. עם זאת, עיון בתצהירו של מר מולדובן מעלה כי מדובר בחברה שפעילותה ענפה ביותר:
"54. הרכבת מוצרים סופיים מתוך ערכות רכיבים אותן מקבלת הנתבעת 3 מהלקוחות... 55. אין דמיון בין מוצרי סולרס לבין אלה של הנתבעת 3... הנתבעת 3 מקבלת מלקוחותיה בשוטף מעין "קיט" ובו שלל הרכיבים המרכיבים אתה המוצר. כל שהנתבעת 3 עושה הנו להרכיב את הרכיבים השונים עד לקבלת המוצר המתבקש. מרבית המוצרים, אותם ייצרה הנתבעת 3 באותה עת, היו מעגלים חשמליים לרפתות, שם הם נעטפים בפלסטיק ונוצר תג המוצמד לכל פרה לשם מעקב אחרי הרגלי התזונה שלה. 57. בעוד שחברת סולרס מתמחרת את המוצרים שהיא מוכרת לפי יחידת מוצר כוללת, הרי שהנתבעת 3 גובה מהלקוחות שלה מחיר המשקף את מספר שעות העבודה .... 58. עבודות הפיתוח והייצור הזעיר שביצעו הנתבעות 2-3 אינן מתחרות בסולרס... אך הנתבעת 2 יצרה כמה עשרות דוגמאות של כבלים....".
עיון בחקירתו הנגדית של הנתבע מעלה כי, בשונה מתצהירו, הבהיר הנתבע כי הנתבעת 3 אינה מייצרת מעגלים חשמליים רק לרפתות:
"היא עוסקת בעיקר בייצור מעגלים מודפסים - צ'יפים, לרפתות. ת. היא מתעסקת בהשמה ידנית של רכיבים למעגלים. משהו שמכונה לא יכולה לעשות, הם עושים את זה ידנית, גם SMT וגם T.H. ש. אני חוזר על השאלה. האם היא מוכרת בעיקר לרפתות? ת. לא רק לרפתות. ש. מפנה לס' 56 לתצהירך. ת. רובם. אתה שאלת אם רק לרפתות ולכן השבתי שלא. יכול להיות שטעיתי. זה נקרא "תגים", שמים את זה על כל פרה." (ר' עמ' 40 שורות 23-20 לעדות הנתבע).
49. גם עיון בעדות הנתבע מעלה כי בסופו של יום הודה כי הנתבעת 3 אכן שלחה הצעת מחיר הנוגעת לצמות ומנגד לא הציגה כל ראיה בנוגע לעיסוק הנתבעת 3 למעט נספח ח' לתצהיר הנתבע, בו יש התייחסות ותמחור לכבלים:
"מפנה לנספח 48 לתצהיר התובעת, יש שם פירוט של כל הלקוחות, אתה מאשר שאלה הלקוחות של הנתבעת 3? ת. כן. ש. נתבעת 3 מכרה לגולן צמות? ת. לא. ש. זיו גולן עובד בט. גולן? ת. כן. ש. מפנה לנספח ח' לתצהירך – ריכוז נושאים פתוחים צמות. זו התכתבות בינך לבין גולן, מקריא. האם נתבעת 3 מכרה לגולן צמות? ת. לא, עשתה הצעת מחיר בלבד. ש. האם נתבעת 3 הציעה הצעות מחיר לצמות ללקוחות פוטנציאלים נוספים חוץ מט. גולן? ת. לא. ט. גולן היתה לקוח של MPN, היא ייצרה אצלה דוגמאות למעגלים, הם ביקשו מאיתנו הצעת מחיר לכבילה, אבל אם תשימו לב, אני רשמתי לו שאנחנו מתמחרים רק עבודה לדוגמאות, ייצור המוני הוא רק לסולרס (מקריא מהמייל עמ' 147 למטה). ש. אתה טוען שנתבעת 3 עסקה אך ורק בהרכבת מעגלים וקיטים? ת. נכון. לא עשתה רכש בחיים. עשתה רכש רק כאשר היתה עושה תקלה וכדי לא לחייב את הלקוח כי זה לא באשמתו. ש. ההוכחה היחידה שצירפת לעיסוק של נתבעת 3 במעגלים וקיטים, היא הצעת מחיר לצמות? ת. כן. ש. יש לך מסמך אחר שמראה שנתבעת 3 עוסקת בקיטים ומעגלים? ת. אני מזמין אותה לבוא ולראות. היה אצלנו חוקר פרטי שלך, מה הוא ראה? הוא צילם והסתובב. איפה הצמות? איפה כל הדברים? לא ראינו צמות. הוא צילם מעגלים. ש. היתה לך כתובת דוא"ל של נתבעת 3? ת. נכון. ש. שבה ביצעת מן הסתם פעילות עסקית שקשורה לנתבעת 3, אמת? ת. כן. עניתי על מיילים, שלחתי אימיילים, כן. ש. ושם אפשר היה לראות בקלות שנתבעת 3 עוסקת לשיטתך במעגלים וקיטים. ת. כן. ש. אז למה לא צירפת אותה? ת. צירפנו אימיילים, שלחנו הכל. ש. אתם התנגדתם בתוקף שנראה את המיילים של הנתבעת 3. ת. צירפנו, היתה החלטת בית משפט, הכל צירפתי, לא הסתרתי כלום" (ר' עמ' 41 שורות 9-31).
50. עיון בדוח החוקר שצורף לתצהירי התובעת מעלה כי עולה מהדוח שהנתבעת 3 עוסקת גם ביצור כבלים (ר' נספח 27 לתצהיר מר אלבס).נציין גם כי שמה של הנתבעת 3 הינו: מ.פ.נ הרכבה ופתרונות כבילה בע"מ.
51. שעה שעדות הנתבע בנדון נסתרה ומנגד הנתבעים לא הציגו ראיות כלשהן לפעילות הנתבעת 3 למעט נספחים ז- ח' לתצהיר הנתבע מהם עולה כי על פניו הנתבעת 3 עוסקת גם בנושא הכבילה, ונוכח שמה של הנתבעת 3 שוכנענו כי אין לקבל את גרסת הנתבע בנוגע לפעילותה של הנתבעת 3, ואנו מבכרים לקבל את גרסת התובעת בנדון כפי שעלה בעמ' 13-14 לעדות מר אלבס:
"יש פה גם נתבעת 3. הנתבעת 3 לא קשורה לסיפור הזה מלבד היותה בתקופה הרלוונטית בבעלות מחצית הנתבעת 2 ששייכת לנתבע 1. החברה הזאת שנמצאת בבית ג'אן ועובדות שם 10-15 נשים שעובדות מהבוקר על הצהריים, הן מלחימות ומרכיבים מעגלים אלקטרוניים. אתה מרכיב מעגלים אלקטרוניים? לא וגם לא סולרס. למה תבעת אותם? ת. אנו יכולים לסבר שמסתכלים בכותרת של החברה מה היא עושה. מייצרת כבלים. מה היא עושה שם, הלחמות, קופסאות, תסתכל מה הפרזנטציה אתה תראה שאין דבר שסולרס לא יכולה לבצע. לא הכרתי את החברה, שלחתי חוקר לבדוק ולפי הממצאים שלו אתה יכול לראות שהם עוסקים בכל מה שקשור לכבילה. בשורה התחתונה זה היה המעגל שסגר לפיני את המעגל בהספקת הפריטים ללקוח. ש. בתובעת שיווקת כבילת כבלים של סולרס בארץ? ת. גם כבלים. ש. שם החברה לא קשור לכבלים, א.מ. רכיבים. האם אפשר להבין מכותרת מה עושה החברה באמת? זה רציני? ת. אמלי בחברה קוראים א.מ. רכיבים, לקוח נכנס לאתר ואז יוצא לו כל הנציגויות. החברה הדרוזית כתוב למעלה MPN מייצרת ייצור כבלים. זה העובדים. הם מתעסקים רק בזה. אני לא יכול לכתוב את כל זה, נכנסים לאתר ורואים. ש. הסדנה הדרוזית בבית ג'אן מתחרה בך? ת. כל מתחרה קם מאפס והוא יכול להתחרות גם מולי. חד משמעית. ש. אם הם מתחרים בסולרס, איך זה קשור אליך? ת. זה קשור אליי מכיוון שכל מה שהם ייצרו שם ללקוחות הספציפיים כל הדברים האלה היו צריכים להיות ישירות לסולרס, פיני היה צריך לדאוג שכל הפרוייקטים יגיעו לסולרס ולא לבית ג'אן. ש. פיני הייתה לו פעילות עסקית שלא דיווח לך עליה ומיכוון שרואים בשם את המילה כבלים אתה מסיק שהם עושים כבלים והם מתחרים בך? איך תוכל להוכיח טענה זו? איך תוכיח שזה כנסות שנגזלות ממך? ת. מדובר על לקוחות לפי הכרטסת שאני רואה שקיבלנו מהחברה, מדובר בלקוחות שמשתמשים חד משמעית בכבלים, זה מערך הייצור זה מה שהם עשו זה, כל מה שהיה שם היה צריך ללכת לסולרס נקודה. אם זה שקל או מיליון. הוא עשה לביתו, הוא והנתבעת 2, רכש רכיבים, בצפון ייצר את הכבלים ולא רק שם, כל הפעילות שהקים בזמן שעבד בתובעת הייה להסב את הביזנס לצרכים האישיים שלו ואני אומר שהמניע שלו זה שסולרס תצא מהתובעת ותעבור אליו לפיני ששולט בשתי החברות."
52. נוכח האמור, שוכנענו כי גם פתיחת הנתבעת 3 נעשתה בחוסר תום לב, ללא ידיעת התובעת, ומבלי שהתקבל כל אישור לכך, על זמן עבודתו של הנתבע בתובעת ( כפי שיפורט בהמשך) ותוך פגיעה באינטרסים של התובעת ופגיעה ברווחיות שלה שעה שמדובר בתחומים נושקים לפעילות התובעת.
פעילות מר מולדבן בכל הנוגע ל-2 החברות שהקים נעשית בזמן העבודה ותוך שימוש בכלי עבודה של התובעת
53. כפי שפורט לעיל, שוכנענו כי הוכח כי הנתבעת 2 רכשה רכיבים לצורך מכירתם לסולרס, חלקם מהתובעת או מחברת מייקטלוג, ללא ידיעת התובעת כי מר מולדובן עומד מאחורי הנתבעת 2 וזאת לצורך מכירתם לחברת סולרס ותוך קבלת עמלה מחברת סולרס, עמלה שנמנעה מהתובעת.
54. עיון בתצהירו של מר אלבס מעלה כי הצהיר ותצהירו לא נסתר בנדון:
"בכל התקופה הזו הנתבע עשה שימוש בכלים של התובעת לשם פיתוח החברה הפרטית שהקים (ויזואלטק): הוא השתמש בקו הטלפון שהעמידה לרשותו התובעת, במחשב שהעמידה לרשותו התובעת, ברכב התובעת שעמד לרשותו, וכן בלקוחותיה של התובעת שפתאום עברו לקבל שירות מחברת ויזואלטק, למרות שפנו במקור לתובעת."
ובהמשך הצהיר מר אלבס, תוך הסבר כיצד לא הבחין בדברים בזמן אמת:
"42. .... ראשית - הוא ביצע את מסירת הסחורה לויזואלטק בעצמו, בטענה שבעלי החברה הוא ידידו, שעובד בסמוך למקום מגוריו. בדרך זאת לא פגשנו – אני או עובדים אחרים בחברה- עובדים של ויזואלטק. כמובן ששינוע הסחורה בוצע ברכב של התובעת, כך שהנתבע ניצל את הרכב של התובעת על מנת לחסוך לעצמו בעלויות הובלה".
55. עוד עולה מחומר הראיות כי הנתבע השתמש בטלפון שקיבל במסגרת עבודתו מהתובעת לצרכי עבודתו, לשימוש אישי במסגרת פעילותו בחברות אותם הקים, כעולה מעדותו של מר אלבס בנדון שלא נסתרה:
"43. בפועל , מי שהיה אחראי על כל מהלך המכירות והרכישות עבור ויזואלטק הוא למעשה אותו אדם - הנתבע. לשם כך עשה הנתבע שימוש בציוד של התובעת ובשירותי המשרד, ובין היתר בקו הטלפון שהעמדנו לרשותו, ואשר היה אמור לשמש אותו לצרכי עבודתו אצלנו. כפי שניתן לראות בקלות , באתרים השונים בהם יש מידע על ויזואלטק מספר הטלפון הרשום של ויזואלטק הוא מספר הטלפון שקיבל הנתבע מאת התובעת. כלומר מי שהתקשר למספר הטלפון של התובעת הגיע לויזואלטק, שלמעשה התחרתה בחברה... 44. עם סיום עבודתו ביקשנו מהנתבע שיחזיר לרשותינו את כרטיס הסים של מכשיר הטלפון שהיה בבעלותנו (במספר הטלפון 054-6554014). כאשר הופעל מכשיר טלפון נייד עם הסים ששימש את הנתבע, התחלנו לקבל שיחות מאנשים שביקשו לוודא את ביצוע הזמנתם מויזואלטק ומספקים שונים. באופן מזעזע ממש לא קיבלנו שיחות המופנות לנתבע כעובד של התובעת, אלא אך ורק לנתבע כאיש קשר של חברת ויזואלטק. שיחות בודדות הקלטנו- לאחר שהבנו במה מדובר."
56. עיון בנספח 22 לתצהיר מר אלבס מעלה כי אכן הנתבע השתמש באותו מספר נייד במסגרת פרסום פעילות הנתבעת 2, אותו פלאפון שקיבל מהתובעת לצורך עבודתו.
57. כמו כן, עיון בנספח 23 לתצהיר מר אלבס, תמלול שיחה של מר עמיר מעוז עם לקוח של הנתבעת 2, מעלה כי הנתבע השתמש באותו טלפון נייד שקיבל מהתובעת לצורך עבודתו וזאת לקידום פעילותו בנתבעת 2, עוד עולה כי מדובר בפעילות ענפה ביותר כעולה מתמלול שיחה זו.
58. עוד עולה מחומר הראיות כי הנתבע עשה שימוש ברכב אותו קיבל מהתובעת לצורך פעילותו בנתבעת 2, לרבות נסיעה לבית ג'אן (מקום פעילות הנתבעת 3) וזאת ברכב התובעת ושימוש בדלק שמומן על ידי התובעת כעולה מנספח 38 וסעיף 75.1 לתצהיר מר אלבס שלא נסתר.
שימוש בדואר של התובעת לשם ביצוע משלוחים לחו"ל של הנתבעת 2
59. עיון בסעיף 74 לתצהיר מר אלבס מעלה כי הצהיר:
"74.1 עם גילוי מעשיו של הנתבע, גיליתי גם שבעסקאות שביצעה ויזואלטק מול חברת סולרס, נעשה שימוש בדואר יוצא של התובעת. בהנחיית הנתבע, הרכיבים של חברת ויזואלטק צורפו למשלוחים של התובעת לסולרס. 74.2 כך למשל, בהתכתבות ביום 20.1.2015 מודיע "ערן" (הוא הנתבע) לחברת סולרס כי פיני (הנתבע) מעוניין לצרף את הרכיבים של ויזואלטק, למשלוח שמבצעת התובעת לחברת סולרס. כלומר- הנתבע ניצל את המידע שיש לו על משלוח שהוציאה התובעת לסולרס, ומשתמש בו כדי לשלוח רכיבים של חברתו הפרטית לסולרס, תוך שהוא מסביר שכך הוא יכול לשלוט על המשלוח בצורה טובה יותר - ( וזאת כמובן תחת חסותנו- כשאני או מי מהתובעת- לא יודע על כך כלום! כמו כן הפעולה האמורה- שכל כולה ניצול שלנו, מאפשרת לנתבע להציג את עצמו ואת ויזואלטק כמי שחסכו לחברת סולרס כסף, כך באמצעותנו, בונה לעצמו הנתבע שם טוב מול חברת סולרס. תוך סיכון התובעת בהצהרות לא נכונות על תוכן המשלוח לרשויות השונות..."
60. ערים אנו לכך כי מר אלבס אישר בעדותו כי המשלוח ממומן על ידי חברת סולרס אולם הבהיר את הבעייתיות באופן התנהלות זו והסבריו מקובלים עלינו:
"בסעיף 65 לתצהירך אתה מתקומם כל כך שהמשלוחים שהוצאת לסולרס כללו, ללא ידיעתך גם משלוחים של הנתבעת 2? אני ואמר לך שהמשלוחים האלה, המוצרים הרשמיים שלך ושל הנתבעת היו משלוחים על חשבון סולרס אז מה משנה לך כלכלית ת. כלכלית או פלילית? בהיבט הכלכלי, סולרס משלמים בכל מקרה על המשלוח. אבל מה שהוא עשה זה עבירה פלילית שהוא הכניס לרשימון פריטים ללא ידיעת החברה, ואם היו בודקים יכלו לפסול לי את העסק. הוא לא ביקש אישור, אם הוא היה מבקש אישור אז היינו עולים על זה." (ר' עמ' 18 שורות 29-35).
אי ידוע בדבר הקמת חברות אלו ושימוש בשם פיקטיבי "ערן" תוך שימוש במיילים בערבוביה והכל תוך כדי שעות העבודה
61. זה המקום לציין כי התובעת כלל לא ידעה על פתיחת החברות על ידי הנתבע, כפי שפורט בתצהירו של מר אלבס שלא נסתר בנקודה זו (ר' פרק ב' 2 לתצהיר מר אלבס).
62. גם עיון בעדות הנתבע מעלה כי הוא הודה כי אכן לא עדכן את התובעת בנדון:
"הנתבע: לשאלת ביה"ד האם באיזשהו שלב אמרתי למישהו אצל המבקשת שאני מוכר רכיבים לחב' סולרס אני משיב שלא (ר' עמ' 1 לפרוטוקול מיום 24.12.18)"
63. עיון בסעיף 41 לתצהיר מר אלבס לתביעה מעלה כי הוא הצהיר:
"41. הנתבע פתח תיבת דו"אל בויזואלטק תחת השם GMAIL.COM-SAILS IL @VISUALTEK12 והוא כיתב את עצמו למיילים שהופנו אליו כעובד התובעת (בכתובת הדוא"ל PINI.MOLDOVAN@SOLERS.CO.IL ). וכך, ויזואלק הפכה מוקד לעיקר עבודתו של הנתבע, כשהוא כל העת מקבל שכר מהתובעת ולמעשה הוא גורם לה נזקים חוזרים ומצטברים".
הצהרה זו כאמור לא נסתרה.
64. מעבר לאמור, עיון בנספח 20 לתצהיר מר אלבס מעלה כי אכן הנתבע השתמש באופן פיקטיבי בשם "ערן" כאשר הוא לעיתים אף מתייחס לעצמו במסגרת מיילים אלו בכובעו האמיתי ונראה שלעיתים אף עונה בטעות מהמייל שלו במסגרת עבודתו בתובעת, תוך חתימה בשם ערן, כפי שאף עולה מתצהירו של מר אלבס שלא נסתר בנדון:
"42. ..... הנתבע התחזה לאדם בשם ערן, ובתכתובו שונות שיצאו מכתובת המייל ששימשה אותו בויזואלטק...,חתם (אלקטרונית) בשם פיקטיבי זה. אותו "ערן" הוא שביצע לפחות חלק מההזמנות בדואר האלקטרוני. ניתן לראות את השימוש בדמות הפיקטיבית של הנתבע עם חברת סולרס, כאשר הוא מתבלבל בין כתובות הדואר האלקטרוני של ויזואלטק לכתובת של התובעת עם הסיומת סולרס, כאשר הודעות שיוצאות מהכתובת של החברה מסתיימות בחתימה (אלקטרונית) של אותה דמות פיקטיבית - ערן. הנתבע אף כתב לסולרס לא פעם על כך שהוא שוחח עם "ערן" או ש - " ערן" מטפל בו וכו'.... יצוין כי לעיתים הנתבע עצמו היה משיב מכתובת הדוא"ל של ויזואלטק, וזאת במהלך שעות העבודה."
עיון בנספחים 20-22 לתצהיר מר אלבס תומכים ועולים בקנה אחד עם המפורט בתצהירו.
65. יתר על כן, גם מר מולדובן בעצמו מודה בכך, אולם טוען כי קיבל ממנכ"ל סולרס את ההנחיות לעשות כן:
"44. מנכ"ל סולרס, מר אנדראס לימברט, הוא שביקש ממני להשתמש בשם "ערן" בפעולות, שביצעתי בשמה של הנתבעת 2 וזאת על מנת שעובדי סולרס האחרים לא ידעו, שעובד סולרס הוא זה שלמעשה עומד בראש הנתבעת 2 ולא יבקשו להקים חברה דומה ... אם כך "ההתחזות" נועדה בראש ובראשונה להסתיר את זהותי מעובדי סולרס וכדרך אגב גם מהתובעת. הנחייתו של אנדראס אליי הייתה להסתיר את העניין מכולם וכך פעלתי."
66. ערים אנו גם לסעיף 28 לתצהיר מר מולדובן שם הוא מודה כי הסתיר את פעילות הנתבעות מהתובעת וזאת בהנחיית מנכ"ל סולרס:
"... לצערי, היות שקיבלתי את הכרעת מנהל סולרס והצנעתי מידיעת אלבס את הפעילות העסקית (לא במכירות לשוק הישראלי אלא ברכש ממנו) שקיימתי בנוסף לעבודתי הנאמנה הרגילה, נוצר רושם שגוי כאילו חפרפרת חפרה מנהרה תחת התובעת, כאילו באתי ללסטם את החברה התובעת... לבד מהאסתטיקה הלא מוצלחת של הדברים, בפועל רק תרמתי לתובעת ולא גזלתי ממנה..."
67. יצוין כי מר מולדובן לא זימן את מנכ"ל סולרס לעדות ולא הציג כל ראיה לפיה נדרש לעשות כן על ידו, ומשכך הדבר יפעל לחובתו. יתר על כן, גם אם היינו סבורים כי אכן הנתבע קיבל הנחיה כזו הרי שהדבר לא מפחית לטעמינו מחומרת המעשה, שעה שמר מולדבן הוא הבעלים של הנתבעת 2 ושעה שאין חולק כי כלל לא עדכן את התובעת בדבר פעילותו זו.
68. ערים אנו לכך שכתמיכה בטענת הנתבע לפיה מנכ"ל סולרס הוא שאמר לו להתחזות לערן הפנה הנתבע לנספח' ד' לתצהירו (תכתובת וואטסאפ מיום 10/2013). עם זאת, עיון בנספח ד' מעלה כי לא נאמר שם לנתבע להתחזות לערן, וגם כאשר נשאל על כך הנתבע לא ידע לענות על כך (ר' עמ' 23 שורות 5-10 לפרוטוקול).
יתר על כן, נושא ההתחזות לערן לא היה רלוונטי בשנת 2013 אלא ב 2015 כפי שאף הודה הנתבע בעדותו, וכאשר נשאל על כך הנתבע והופנה לאפשרות כי נספח ד' מדבר על עו"ד ערן הלר, הנתבע לא שלל זאת, ומשלא הביא כל ראיה אחרת בנדון הדבר יפעל לחובתו:
"למעשה כל הסיפור של ההתחזות שלך לערן באה לעולם כשהנתבעת 2 נוסדה והחלה לפעול עבור סולרס בערך בשנת 2015? ת. כן מפנה שוב לנספח ד'. יש ביניכם התכתבות. אולי דיברתם בשנת 2013 על ערן אחר? ת. לא היה ערן אחר. לא מבחינתי. ש. איך קראו לעו"ד שאליו פנה מר אנדראס כדי לטפל בפתיחת סניף בישראל? עמ' 156. יא'. ת. לא זוכר. ש. איף קוראים לעו"ד הישראלי הזה? ת. ערן הלר, אכן זאת תכתובת מ-2014.ש. בשנת 2013 כלל לא עלה נושא ההתחזות לערן כץ, אלא רק שנתיים מאוחר יותר, לעומת זאת בסמוך לכך מופיעה התכתבות מול עו"ד ערן, אולי נספח ד' מדבר עליו ?ת. לא. אני לא הייתי בתמונה עם עו"ד הלר. יתרה מזאת, השם של ערן אולי לקוח מפה, אני לא יודע מאיפה הוא הביא את ערן. באתי לעבוד עבור סולרס. למזלי הצלחתי ואני אמשיך לעשות דברים עבור חברה שאעבוד בה. ש. אם לא היית מעורב בזה איך התכתובת הגיעה אליך? ת. אנדראס העביר לי את המייל, רק אחר כך הייתי מעורב. זה רק מוכיח כמה הוא סמך עליי וראה בי כעובד חברה ועשה הכל כדי לחבר אותי לסולרס....מר אנדראס ביקש ממך להתחזות לערן ב-2015? ת. כן" (ר' עמ' 23 שורות 13-34 לפרוטוקול).
69. יתר על כן עיון בנספח 20, תכתובת מיום 19.6.17 בין הנתבע לבין מנכ"ל סולרס ללא מכותבים נוספים מעלה כי הנתבע משתמש בשם של ערן במסגרת המייל תוך התייחסות אליו במופרד מעצמו אל מול מנכ"ל סולרס, וזאת למרות שלטענתו השימוש בשם ערן היה ביוזמת מנכ"ל סולרס כעולה מתכתובת זו:
"DEAR ANDREAS
, I WASN’T IN THE LOOP FROM BEGINNING
THEY CONTACT ERAN THAT MANAGE IT"
וזאת מעבר למייל שהוא מפנה לקוח ישירות לערן.
כאשר נשאל על כך הנתבע במסגרת עדותו, לא נתן הסבר של ממש ותשובתו היתה מבולבלת ולא נהירה. כמו כן, לא ניתן על ידי הנתבע כל הסבר כיצד תשובתו לפיה לא התחזה לערן מול התובעת עולה בקנה אחד עם התכתובת בהם יש אזכור לערן, ובהן מכותבים גם אנשים שעובדים בתובעת:
"כשאתה פונה למיי קטלוג אתה מגיע גם לעובדי התובעת שנמצאים באותו מקום? ת. כן ש. אתה מתחזה גם כערן מול התובעת? ת. לא ש. את אולגה פרס הכרת? ת. כן היא עבדה בתובעת. ש. מפנה לנספח 20 תצהיר מר אלבס. עמ' 160. מייל מאת הנתבעת 2 שנשלח להיבילי. מי השם הראשון שנמצא בעותקים? ת. אולגה. ש. מי חתום על המייל? ת. ערן. ש. אתה מתחזה כערן מול התובעת? ת. אני מתחזה מול סולרס. אני רואה את אולגה וסופיה. ש. חוזר על השאלה? ת. שלחתי את זה להיבי. בחיים לא התחזתי ללקוחות בשם ערן. ש. חוזר על השאלה? ת. המייל נשלח ממני לסולרס. ש. מפנה אותך למייל מ-16.11.2016 נשלח להיבי מערן ובהמשך מכותבים שם שירן מאיפה היא? ת. מהתובעת. זה משורשר אליה אבל לא ממני. ש. אתה רשום פה כערן? ת. נכון. להיבי אבל אין העתק. ג'יני מסולרס. ש. זה הגיע לעובדי התובעת כשאתה מוצג כערן? ת. בשרשור כן. ש. אמרת בלהט רב שלא התחזת כערן מול לקוחות? ת. בחיים לא ש. ערן מכר לאופיר קוניקס? ת. לא ש. ולפלקסטרוניקס? ת. לא ש. לשיטתך, אם התחזית לערן ורכשת ממיי קטלוג אין עם זה בעיה? ת. לא. ש. אין בעיה להתחזות לאדם אחר כל עוד זה לא מול תובעת? ת. אנדראס ביקש ממני להתחזות לערן מהסיבה פשוטה כי הוא לא רצה שהאופרציה הזאת תיוודא לעובדי סולרס, עובדים אחרים שיכולים לחשוף את זה לסולרס. יש השתלשלות מיילים ואף אחד לא רצה ליצור בלגן. אני עשיתי את דבריו של המנהל הישיר שלי, אנדראס. ש. מפנה לעמ' 150 בתצהירו של מר אלבס. מקריא. ההתכתבות הזאת היא אך ורק בין פיני מולדבן לבין מר אנדראס? ת. כן ש. ואתה כותב לאנדראס שלכאורה ביקש ממך להתחזות כערן, אתה כותב לו – מקריא. אני לא מודע לכל מה שקרה פה זה כי ערן התחיל את זה. אם הוא יודע שאתה וערן זה אותו אחד איך יכול להיות שאתה אומר לו זה לא אני זה הוא? ת. כל המשחק הזה זה משחק. יש פה את המשך המייל הזה, יש פה בחור בשם אילאי, הוא מסולרס ונמצא ברומניה. יש פה המשך התכתבות. אני הייתי בלופ הזה ולא אתה. זה היה משחק שאנדראס ביקש, הוא התקשר אליי כדי להודיע לי שהוא הולך לעשות את המהלך הזה כי סולרס הייתה ב-2016 הוקמה סולרס רומניה ולא דמיינו ודיברנו שנעשה גם רכש וסולרס רומניה, לא דיברנו על זה. החבר'ה בסין העבירו את איש הקשר לקנות ממנו ומה שקרה זה שאנדראס לא רצה שסולרס רומניה יקנו מהנתבעת 2 בישראל. סולרס סין שלטה בכל נושא פניות מספקים. ש. מי חתום בתחילת השרשור? פיני מולדובן? מפנה לעמ' 154. ת. זה התחיל בין היבי לרוקי. הם רצו שסולרס רומניה תקנה מהנתבעת 2. ואז העבירו את זה לסולרס רומניה, גם את השם ערן. כשראיתי את זה פניתי לאנדראס אמרתי שאי אפשר לעשות את הרכש מרומניה אלא מסין, ואז אנדראס ענה במייל זה. ועובדה המשיכו. ש. עמ' 154 מי שמדברים איתו פיני? ת. נכון. ש. תחילת הלופ הייתה מול פיני ולא ערן? כשנתת תשובה לשאלה איך יכול להיות שמר אנדראס מתייחס לפיני וערן כ-2 אנשים? אתה הסברת שכל ההתחלה היא מזה שהעבירו את השם של ערן מרומניה לסין, ואני מראה לך שתחילת הלופ בעמ' 154 היא אצל פיני ולא ערן. זה סותר את מה שאתה מסביר. ת. זה לא סותר בכלל. תחילת הלופ היה מול סולרס. ש. אתה כפיני כשלקחת סחורה עבור הנתבעת 2 אמרת שאתה לוחק אותה לחבר שלך? ת. נכון ש. מי זה החבר הזה? ת. ערן ש. אתה בא לעובדי התובעת? ת. לא עובדי התובעת, מיי קטלוג. ש. לעובדי מיי קטלוג אתה אומר אני פיני לוקח סחורה לערן כדי לחסוך לכם העלויות? ת. לא נכון ש. האם אתה בפיני או כערן או מישהו אחר לקחת סחורה באוטו של התובעת לערן וגבית על זה תשלום? ת. לא. מיי קטלוג גובה תשלום עבור הובלות. ש. אתה לקחת את המשלוחים ברכב של התובעת ואם כך מיי קטלוג לא שילמה על המשלוח? ת. נכון ש. כלומר מיי קטלוג מרויחה מהמשלוח? ת. לא" (ר' עמ' 25-26 לעדותו).
70. יתר על כן עולה מחומר הראיות כי הנתבעת 2 אכן לא שילמה באשראי של הנתבע כדי להימנע מגילוי הקשר בין הנתבע לנתבעת 2, והקשר הטלפוני היה מול אמו של הנתבע כעולה מתצהירו של מר אלבס שלא נסתר בנקודות אלו:
"42.... מי שהיתה מתקשרת טלפונית לחברה היתה אשה בשם ציפי, כך שהנתבע לא היה בקשר טלפוני ישיר מול התובעת. כאמור לעיל, בדיעבד למדנו שאותה ציפי היא אמו של הנתבע, אשר שימשה ומשמשת כמנהלת החשבונות של הנתבע ושל ויזואלטק... התשלומים השוטפים לא בוצעו באמצעות כרטיסי אשראי, שהיה יכול לחשוף את זהותו של הנתבע, אלא באמצעות שיקים של ויזואלטק...".
זה המקום לציין כי עיון בסעיף 45 לתצהיר הנתבע מעלה כי הוא אכן מודה כי אמו, ציפי מולדובן, שימשה כמנהלת החשבונות של הנתבעת 2.
ככל ואכן הדברים היו כה פשוטים ונעשו בתום לב, לא ברור מדוע הנתבע לא בחר לעדכן בדבר פתיחת חברות אלו ומדוע בכלל בחר להשתמש בשם בדוי ולא בשמו.
71. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את טענתו של הנתבע לפיה השימוש בשם "ערן" היה לדרישת מנכ"ל סולרס ושוכנענו כי מדובר בהתנהלות המעידה על חוסר תום לב ושימוש מטעה באופן מכוון, והכל כדי להסתיר את הקשר של הנתבעת 2 לנתבע ולפעילות שביצע במסגרת עבודתו, באמצעות חברות שהקים וזאת ללא כל יידוע או אישור של התובעת. זה המקום לציין כי גם אילו היינו סבורים כי הדבר נעשה בהוראות מנכ"ל סולרס אין הדבר מפחית מחוסר תום ליבו של הנתבע בנדון שעה שהיה מועסק על ידי התובעת.
העברת הנתבע את רשימת לקוחות של התובעת ללא רשות
72. עיון בסעיף 34 לתצהיר מר אלבס מעלה כי הוא הצהיר בנוגע להעברת רשימת הלקוחות כי:
"34. על פי ממצאי הבדיקות שעשינו , כבר בחודש 11/13, עוד בטרם החלה חברת ויזאולטק בפעילותה, הנתבע שלח לאמו, רשימת לקוחות של התובעת, כשהוא כותב לה: "אמא נדבר על זה מאוחר יותר". כניסה לקובץ המצורף להודעה מגלה כי הנתבע העביר רשימת לקוחות של התובעת , בטבלה (ריקה) שכללה עמודות עם נתונים מסחריים הנוגעים לפעילותה של התובעת ... מדובר ברשימת לקוחות שהיא מידע סודי השייך לחברה, כאשר הנתבע עצמו מתייחס למידע זה כמידע עסקי של התובעת (כעולה בבירור מהשם של הקובץ). כן מגלה המסמך את כוונותיו של הנתבע לעשות שימש במידע מסחרי סודי, דבר שאכן נעשה בהמשך..."
עיון בחקירתו הנגדית של מר אלבס מעלה כי תצהירו לא נסתר (ר' עמ' 11 שורה 23).
73. עיון בנספח 16 לתצהיר התובעת מעלה כי אכן ביום 3.11.13 הנתבע העביר לאמו רשימה של לקוחות תוך שהוא מציין: "נדבר על זה מאוחר יותר".
74. ערים אנו לתצהיר המשלים של מר מולדבן ובו הוא מצהיר כי אותם לקוחות הם לקוחות שהוא הביא לחברה, נוכח היכרות שלו עימם עוד לפני שהחל לעבוד בתובעת. עם זאת, הנתבע לא צרף כל ראיה המוכיחה את הנטען על ידו בתצהיר המשלים. בכל מקרה גם אם היה מדובר בלקוחות שהנתבע הביא לחברה הרי שמדובר בלקוחות של התובעת.
75. גם עיון בחקירתו הנגדית של מר אלבס מעלה כי הוא מכחיש כי מדובר על לקוחות שהנתבע הביא:
"בנספח 16 שלך, כל החברות הן חברות שהנתבע 1 הביא מהניסיון שלו לתובעת ולא להפך כפי שפורט בתצהירו? ת. אני לא מקבל את זה בכלל, זה לא לקוחות שלו, החברה עובדת מול הלקוחות האלה עוד לפני שהוא הכיר את התובעת, הוא מעביר מסמך לאמא שלו על כל רשימת הלקוחות ואומר בוא נדבר על זה, זה מבחינתי להוציא מסמך במסגרת הסודיות, מהחברה החוצה שאסור היה לו לעשות את זה. גם אתה לא היית רוצה שהלקוחות שלך יצאו. ש. יש פה לקוחות סודיים בתעשיה הזו? ת. אני לא מוכן שדברים כאלו יצאו מכתלי המשרד ואסור היה לו לעשות את זה. אמא שלו מתעניינת בזה??" (ר' עמ' 18 שורות 3-9 לפרוטוקול).
76. מעבר לאמור, הגם שהנתבע לא מצא לנכון להבהיר כי מדובר בלקוחות שהוא הביא במסגרת תצהיר עדותו הראשית ועשה זאת רק מספר ימים עובר לדיון ההוכחות, לאחר שכלל הראיות של התובעת הוצגו, הרי שעיון בתצהיר זה לא מסביר מדוע העביר לאמו את נספח 16, והדבר יפעל לחובתו. משכך שוכנענו כי השימוש במסמך זה והעברתו אל אמו נעשה בחוסר תום לב, שעה שלא נטען על ידי הנתבע ובוודאי לא הוכח כי מסמך זה עבר לצרכי מקסום פעילותה של התובעת.
77. כמו כן, עיון בסעיף 37 לתצהיר של מר אלבס מעלה כי הצהיר:
"בנוסף, ביום 7.6.2015 שלח הנתבע לאמו, שהיתה מנהלת החשבונות בנתבעת 2... רשימון יצוא של התובעת. רשימון זה כולל מידע עסקי סודי ומפורט, לרבות כמות הפריטים וערך הסחורה. מדובר במידע עסקי סודי שאך ורק מי שעבד בחברה היה יכול לשים עליו את ידו".
78. עיון בנספח 17 לתצהיר מר אלבס מעלה כי אכן מר מולדובן שלח ביום 7.6.15 מסמכים אלו למייל שלא הוכחש שהוא של אימו. יצוין כי במסמכים אלו מצויים נתונים רבים לרבות ערך כספי של הסחורה שנשלחה.
79. עיון בחקירתו הנגדית של מר אלבס הבהיר כי אכן מדובר במסמכים שיש בהם סודות מסחריים ולא היו אמורים לעבור לצד ג' כלשהו:
"בסעיף 37 אתה מתייחס לרשומות היצוא שפיני העביר לאמו. אתה טוען שיש שם מידע עסקי רב. אתה תראה שאין שם שום מידע עסקי בנספח 17. הרשומון הזה הוא רשימה של כלום מבחינת סודיות, אין שם מק"טים, אין סודיות מסחרית? ת. מדובר על מסמך פנימי של התובעת ורואים בו ערכים של הסחורה, זה ערך של כל הפריטים שיוצאים לסולרס. אני לא מעוניין שאף אחד מהמתחרים שלי ידע מה מערכת היחסים שלי עם יצרן או לקוח, לא משנה מה אני שולח או מקבל ממנו. ערכים זו הסחורה שנשלחת. הערך זו התמורה. זה נתונים שמבחינתי הם סודות מסחריים מבחינת ערכים ולאן זה יוצא. ש. גם אם לא ברור מה המוצר? ת. זה לא משנה, המסמך הזה לא אמור לצאת מהמשרד." (ר' עמ' 11 שורות 15-24 לפרוטוקול).
העברת הזמנות שהיו מיועדות לתובעת לנתבעת 2
80. עיון בסעיף 67.1 לתצהירו של מר אלבס מעלה כי הצהיר כמצוטט:
"במקרה אחר, בו החלה ההתקשרות עם התובעת, הנתבע הודיע לחברת סולרס כי יש לשלוח את ההזמנה לויזואלטק. נציג חברת סולרס אינו מבין את ההתנהלות ושואל במפורש - למה הכוונה? ההזמנה היתה מיועדת ל AM (התובעת)".
עיון בנספח 33 לתצהיר התובעת עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף זה.
81. תצהירו של מר אלבס לא נסתר בעדותו בנדון, כמצוטט:
"בסעיף 33 לתצהירך אתה אומר שפיני העביר הזמנות רכישה שנועדו לתובעת אל הנתבעת? ת. יש בכתובים ש. יש נציגה של סולרס בסין שמורה להעביר את ההזמנה לנתבעת 2. איפה אתה רואה שפיני הוא זה שאומר את זה? ת. אין הזמנה אחת. אני מפנה לעמ' 272. אומר פיני לבחורה מסולרס בשם HEBELI - מקריא. הפריטים האלה שרשומים במייל הם פריטים שעליהם קמה התובעת, משם התחלנו את הביזנס בארץ, אז הוא יגיד להם להעביר את ההזמנה?" (ר' עמ' 10 שורות 1-5 לפרוטוקול).
82. כמו כן, עיון בסעיף 64 לתצהיר מר אלבס מעלה כי הצהיר, כמצוטט:
"64.1 גב' אירנה פלצ'יק מחברת אלסטרום (אחת החברות בקונסורציום שמפעיל את הרכבת הקלה בירושלים) פנתה לתובעת באמצעות הנתבע בבקשה לקבל הצעת מחיר לרכיבים מסוימים, הבקשה נשלחה ביום 23.2.15 לכתובת הדואר באלקטרוני בבעלות התובעת. ... 64.2 ביום 16.6.2015, ומבלי שטרח ליידע את התובעת על כך, פנה הנתבע לסולרס וביקש להעביר את ההזמנה לויזואלטק וסולרס אישרה את העברת ההזמנה. אפילו יותר מזה- הנתבע ניצל את הסיטואציה על מנת להכניס את חברת ויזואלטק למערכת הספקים של החברה המזמינה. בכך הושלם המהלך של העברת לקוח מאתנו - המעסיק של הנתבע, לחברה הפרטית שהקים ומתחרה בה- ויזואלטק... אלסטרום הינה לקוח של התובעת".
עיון בנספח 29 לתצהיר מר אלבס עולה בקנה אחד עם תצהירו.
83. גם עיון בחקירתו הנגדית של מר אלבס מעלה כי תצהירו בנדון לא נסתר:
"מפנה לסעיף 38 לתצהירך. הנתבעת 2 מכרה רכיבים ללקוחות. על בסיס מה אתה טוען את זה? אני אומר לך שזה דוגמאות שהיא הכינה לקבילה, לא רכיב אחד. זה רכיבים שהנתבע רכש עבור סולרס ולא עבור אף אחד אחר. ת. לסולרס היא מכרה? היא קנתה רכיבים בשביל למכור סולרס? זה אחד. האם בדקת מה פיני קנה מהחברה שניה שלי מיי קטלוג כשהוא קנה תחת הנתבעת 2, אתה יודע מה היו הרכיבים והאם זה מיועד לכבילה? רק פרומיל. אני יכול להציג חשבוניות מה שהוא קנה האם זה מיועד לכבילה או לא. ש. אילו לקוחות של התובעת קנו מהנתבעת 2? ת. הראנו כבר שפיני דאג לזה שלקוחות יעברו מהתובעת לנתבעת 2. היה צריך להימכר דרך התובעת ונמכר דרך הנתבעת 2. ש. האם יש לקוחות של התובעת שקנו מהנתבעת 2? הלקוחות היחידים שקשורים אליך שקנו קשורים לחברת מיי קטלוג ת. לא בטוח שאני יכול להזות מה הלקוחות, באיזו זכות הוא הלך ללקוחות שהתובעת עובדת מולם והוא מכר להם... פיני ניצל את הפלטפורמה של התובעת ליצור מגע עם הלקוחות שלה, עם ההזמנות שצריכות להגיע לתובעת ועברו ללקוחות של הנתבעת 2. דוגמה קלאסית אחת הוא עם הרכבת אנו נציגים של יצרן של הרכבת, מבקשים הצעות מחיר הוא יודע שאנו מייצגים אותם, ויחד עם סולרס הוא מסב אותם" (ר' עמ' 11 שורות 24-34 ועמ' 12 שורות 1-5 לפרוטוקול).
84. משכך שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע ניצל את הפלטפורמה של התובעת ליצור מגע עם הלקוחות שלה, ואף העביר חלק מההזמנות שהיו צריכות להיעשות באמצעות התובעת לנתבעת 2.
85. ערים אנו לנספח שצרף הנתבע לתצהירו המשלים, מסמך מיום 6.5.15 החתום על ידי מנכ"ל סולרס, אולם לא שוכנענו כי יש ליתן למסמך זה משקל מסוים שעה שאין בו כל תיעוד כי עותק ממנו נמסר לתובעת ואנו מקבלים את הסבריו של מר אלבס למסמך זה כעולה מעדותו,כמצוטט:
"ש. מראה לך מסמך שמצאנו אתמול והגשנו לתיק שנושא תאריך 6.5.2015 מכתבים של סולרס בהונג קונג, חתום עליו מנכ"ל סולרס ובו הוא כותב – מקריא. אני מאשר שהנתבע 1 עובד של סולרס והוא מנהל את הסניף בישראל וחברת הנתבעת 2 נוסדה במטרה יחידה והיא לשמש כסוכן מקור עבור סולרס וכל המחירים ישמשו באופן בלעדי לטובתה של סולרס. בניגוד לטענה שלך שאתה טוען שאתה המעסיק האחד והיחיד, מסתבר שחברת סולרס ואנדראס באופן אישי ניצחו על האופורציה של רכש רכיבים בישראל לטובת הייצור של סולרס לחו"ל באמצעות הנתבעת 2 שנמצאת בבעלות הנתבע וזו מטרתה. מה יש לך לומר? ת. את המסמך הזה ראית לא עכשיו אלא לפני שנתיים שלוש, כי זה המסמך שגילינו אותו במסגרת כל המסמכים שהיו בתיבת הדואר של החברה. לגבי המסמך, הוא מופנה למעלה לחברה פוניקס. החברה הזאת יצרנית גרמנית למחברים שמשתמשים איתם בלוחות חשמל ומה שאנדראס כתב הוא מפנה את המכתב אליהם, וכשאומרים אליהם הכוונה למי שנמצא בחברת פוניקס שימכרו לנתבעת 2 רכיבים שלהם המיועדים לחברת סולרס. כמו שאתה מציג את זה פתיחת הסוכנות אתה מטעה את ביה"ד, לא מדובר על פתיחת סוכנות, אלא הוא מבקש לפתוח את הדלת למכירת פריטים עבור סולרס דרך הנתבעת 2. יש פה הטעיה לשמה. גם לגופו של עניין בקטע שהוא עובד סולרס זה מה שהוא כתב אבל זה לא נכון. כי פיני עובד התובעת. זה חלק מהקנוניה שהתגלתה במשך ביניהם. ש. אנדראס הוציא את המסמך בלי להתייעץ איתך? ת. בלי. אם היה מוציא מכתב כזה עם ידיעתי הייתי מגיש את התפטרותי מולו. או שאני בלעדי או שלא." (ר' עמ' 10 שורות 6-25 לפרוטוקול).
86. יתר על כן עיון במסמך זה מעלה כי יש בו אי דיוקים רבים, ראשית הוא נכתב רק עבור חברת פוניקס, ושנית עולה כי נכתב במסמך זה כי הנתבעת 2 קמה כדי לשמש כסוכן של סולרס, בעוד שבעדותו של מר מולדבן בעצמו מעלה כי אישר הוא כי הנתבעת 2 נוסדה לצורך פרויקט הזבל החכם וכאשר נשאל מר מולדבן בנוגע לאי דיוקים אלו, לא נתן כל הסבר המניח את הדעת לכך:
"למי המסמך הזה מיועד? ת. לכל מי שרוצה לעבוד עם סולרס בישראל כספק. ש. למי כתוב המסמך? ת. לפוניקס. ש. פוניקס זאת חברה גרמנית המייצרת מחברים? ת. המסמך מיועד גם אליה ש. איפה כתוב המילה גם? ת. כתוב ב-ATTACH ש. מתי נוסדה הנתבעת 2? ת. 2014 ש. הנתבעת 2 נוסדה לצורך פרויקט הזבל החכם? פרויקט זה לא קשור לסולרס? ת. אמת ש. קורא מהמסמך שהוגש אתמול. תרגם לי את מה שאמרתי? ת. הנתבעת 2 הוקמה במטרה לעשות רכש עבור סולרס. ש. מטרה יחידה? ת. אמת ש. שנינו הסכמנו שהנתבעת 2 הוקמה לצורך הפרויקט הזבל החכם ולא לצורך לשמש כסוכן של סולרס? ת. לא בדיוק. כשהקמתי את הנתבעת 2 ב-2014 היא הייתה אמורה לפתח מוצר עבור הזבל החכם. מעין סטארטאפ. כשפרוייקט זה לא צלח החברה נשארה ריקה מתוכן. ש. רשום שהיא נוסדה לצורך כך? ת. אני לא אחראי למה שאנדראס כתב." (ר' עמ' 22 שורות 1-22 לפרוטוקול).
87. גם עיון בעדות הנתבע מעלה כי הוא לא הכחיש כי אכן בשל תמחור גבוה של התובעת בנוגע למכירת מוצרים לסולרס, ביקש מסולרס שלא לרכוש דרכה כעולה מעדותו:
"ש. כשאנחנו רואים את ההתכתבות עם רמי כהן (נספח 28 לתצהיר אלבס), לא גרמת לזה שיקנו את הרכיב הזה מחברה אחרת ולא מהתובעת? ת. התובעת לא יכולה לתת את השירות הזה. היא לא נציגה של היצרן הזה בארץ. יש יצרן, יש מחירים, אי אפשר למכור לכל אחד. ש. אני מקריא לך את המייל האמצעי שמדבר על תוספת של 20% מינימום, אז היא כן יכלה למכור לתובעת או לא? ת. לא יכלה. ש. היא יכלה למכור במחיר יותר גבוה? ת. זו המטרה שלה היתה, למכור במחיר יותר גבוה. ש. אז היא יכלה למכור במחיר יותר גבוה? ת. כן. ש. אתה אמרת לסולרס התובעת יכולה למכור את זה, אבל במחיר גבוה יותר? ת. נכון. ש. ואז בעצם הזזת את הלקוח מהתובעת לחברה אחרת? ת. הלקוח הסופי זה פלקס. ש. במקום שפלקס תרכוש מוצר שהתובעת מכרה, היא רכשה מוצר שהנתבעת 2 מכרה אותו. ת. אם המחיר היה נמכר דרך התובעת, לא היה עסקה, לא היה כלום, לא היינו יושבים פה על הפריט הזה בכלל ולא מתעסקים בזה בכלל." (ר' עמ' 50 שורות 3-17 לפרוטוקול)
88. משכך שוכנענו כי פעילות הנתבע באמצעות הנתבעות יצרה גם מסלול עוקף לפעילות התובעת ולקיחת לקוחות ורווחים ממנה כפועל יוצא מכך.
89. למותר לציין כי הנתבע גרם לחברת סולרס לרכוש ממנו, באמצעות החברות שהקים מוצרים, שגם התובעת יכולה היתה לספק וזאת תוך שימוש במידע פנימי שהיה לו במסגרת עבודתו, קרי שיעור העמלה שלקחה התובעת בשל כך והצעת עמלה נמוכה ואטרקטיבית יותר מול סולרס. עוד עולה כי הנתבע גרם לחלק מהלקוחות של התובעת לעבור לעבוד מולו וזאת תוך ניצול היותו עובד התובעת וחמור מכך תוך שימוש בזמן עבודתו בתובעת וציוד שהיה אמור להיות לצורך מקסום פעילות התובעת.
פעילות רחבה יותר של הנתבע
90. עיון בנספח ג' לתצהיר הנתבע מעלה כי למרות הצהרתו של הנתבע כי לכל אורך התקופה עבד רק מול חברת סולרס, הנתבעת 2 הוציאה עלויות גבוהות על פרסום במיוחד בשנת 2016, השנה בה החלה לעבוד מול סולרס. כאשר נשאל על כך הנתבע לא היה לו מענה של ממש בנדון:
"מפנה לדוח של שנת 2015, עמ' 11 (נספח ג' עמ' 78). כמה הוציאה הנתבעת 2 על פרסום ושיווק בשנת 2015? ת. 28,958 ₪. ש. בשנת 2016 (בעמ' 90) כמה הוציאה הנתבעת 2 על פרסום? ת.49,899. ש. ז"א בשנת 2016, שזה לפי גרסתך השנה הראשונה שבה אתה עובד בצורה מלאה עבור סולרס ורוכש אך ורק בשבילה, וזה הלקוח היחידי שלך, אתה מוציא 50,000 ₪ על פרסום, אמת? ת. אמת. ש. למי פרסמת בדיוק את המוצרים, השירותים של הנתבעת 2, אם יש לך רק לקוח אחד, שאתה מסור רק לו וחושב רק עליו ופועל רק לטובתו ובהנחייתו? ת. לא פרסמתי לאף אחד. ש. בשנת 2016 אתה פעלת לטובת האינטרסים של אדם אחד בלבד - אתה. ת. לטובת סולרס בלבד. ש. אבל סולרס לא היתה צריכה שתפרסם, היא פנתה אליך ישירות. איזה פרסום היית צריך לעשות לסולרס? הנתבעת היתה חברה שפעלה לטובת הרווחים של משפחת מולדובן ושלך, ועשתה לביתך או לביתו של ערן או איך שהצגת את עצמך. ת. הלוואי וזה היה." (ר' עמ' 33 שורות 16-36 לפרוטוקול).
91. העדר הסבר ממשי לעלויות פרסום אלה, יש בהן כדי לחזק את הטענה כי לנתבעת 2 פעילות רחבה יותר.
סיכום ביניים
92. ממכלול האמור לעיל שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע הקים את הנתבעות 2-3 במועד בו עבד בתובעת, וזאת ללא כל אישור או יידוע של התובעת. שוכנענו כי אכן מדובר בחברות שבפעילותן יש משום ניגוד עניינים ותחרות מול התובעת. חמור מכך, שוכנענו כי הנתבע הסתיר במכוון את פעילותו ופעילות הנתבעות 2-3 מהתובעת, תוך שימוש בשם פיקטיבי כדי להסתיר את העובדה שהוא זה שעומד מאחורי פעילות הנתבעות.
עוד שוכנענו כי הנתבע הוא זה שביצע את הפעילות של הנתבעות וזאת תוך כדי עבודתו בתובעת תוך גזילת זמן מהתובעת, זמן בו אמור היה לפעול עבורה ולפתח את עיסוקיה תוך מקסום רווחיה שלה ולא שלו על חשבונה.
שוכנענו כי התובע השתמש בכלים ובפלטפורמה שסופקה לו על ידי התובעת: מחשב, טלפון נייד, רכב, דלק ושירותי משרד, אשר היו אמורים להיות עבורו לצורך פעילות התובעת בלבד, והנתבע בחוסר תום לב השתמש במשאבים אלו לצורך פעילות הנתבעות ולצורך צרכיו שלו.
חמור מכך שוכנענו כי החברות שהקים הנתבע הן חברות המתחרות באופן ישיר או עקיף בתובעת, וכי באמצעות פעילות מתוכננת מראש שנעשתה על ידו במהלך מספר שנים בהן עבד בתובעת, הנתבע פעל בחוסר תום לב תוך הסבת לקוחות קיימים או פוטנציאליים של התובעת לנתבעות, לצורך מקסום רווחיו וכפועל יוצא מכך פגע בהכנסות התובעת. כן שוכנענו כי פעילותו של הנתבע כללה, בין היתר, מכירת רכיבים באמצעות הנתבעת 2 וקבלת עמלה על כך, תוך כדי מניעת עמלה זו או גבוהה יותר מהתובעת וזאת בכל הנוגע לרכישת רכיבים עבור חברת סולרס.
לפיכך, שוכנענו כי פתיחת הנתבעות 3-2 ופעילותן באמצעות מר מולדובן מהווה הפרה של הסכם העסקתו והפרה של חובותיו על פי דין כעובד לפעול בתום לב, הגינות, אמון ונאמנות כלפי מעסיקתו .
93. שוכנענו אף כי הוכח כי הנתבע ניצל את ההזדמנויות העסקיות להן התוודע ובהן היה מעורב עקב עבודתו לצורך לקיחתן מהתובעת והעברתן לנתבעת 2.
94. נוכח האמור לעיל, נפנה לבחון מה הפיצוי שהתובעת זכאית לו.
פיצוי שאינו ממוני – הפרת הוראות הסכם העבודה וחובות הנתבע כעובד
95. משפעל הנתבע בחוסר תום לב, במודע ובמכוון לגזילת לקוחות התובעת תוך הפרת הסכם העסקתו וחובות האמון וההגינות המוטלות עליו, ותוך שימוש במידע עסקי של התובעת, ועל רקע העדויות הלא מהימנות, כפי שפורט לעיל מצאנו כי יש לחייבו בפיצוי בגין הפרות אלה. שעה שהוכח ע"י התובעת כי הנתבע, לרבות באמצעות הנתבעות 1-2, פעל בחוסר תום לב ואף גרם לכך שהתובעת הפסידה לקוחות ורווחים שוכנענו כי הנתבע פעל בניגוד עניינים מוחלט תוך שהינו פועל לטובת האינטרסים שלו בלבד, תוך הפרת הסכם העבודה ותוך הפרת חובת תום הלב, תוך ניהול ענייניו הפרטיים במהלך שעות העבודה ללא ידיעת המעסיקה.
96. שעה שקיים קושי לכמת את הנזקים שנגרמו לתובעת, ונוכח חומרת ההפרות ומשמדובר בהתנהלות חסרת תום לב על הרף הגבוה והפרת חובות בסיסיות של אמון מצד עובד כלפי מעסיקו, ומשהפרות אלו בוצעו במשך שנים כה רבות, תוך כדי העבודה ותוך ניצול משאביה של התובעת ותוך ניצול מידע שהגיע לתובע נוכח תפקידו בתובעת תוך ניצול מידע שהגיע לנתבע נוכח הסכם הבלעדיות של התובעת אל מול חברת סולרס- הרי ששוכנענו כי יש לחייב את הנתבע בגין התנהלותו בחוסר תום לב והפרת חובת האמון והנאמנות בסך של 150,000 ₪.
97. שעה שעיון בכתב התביעה מעלה כי הפיצוי ביחס לרכיב זה נתבע רק מול הנתבע ושעה שמדובר בהפרת הסכם עבודה והפרת חובותיו של הנתבע בנדון, לא שוכנענו כי יש לחייב את שאר הנתבעות בגין רכיב זה.
98. משכך על הנתבע לשלם לתובעת סך של 150,000 ₪.
השבת שכר
99. לטענת התובעת על הנתבע להשיב לה חלק משכר העבודה שעה שלא ביצע את עבודתו עבור התובעת הואיל והיה עסוק בפעילות ענפה לצורך מקסום רווחי הנתבעות 2-3.
100. משכך מבקשת התובעת השבה של 10% - 12,000 ₪ בגין התקופה שמחודש 10/2013 ועד 3/2014, השבה של 25% - 160,000 ₪ עבור התקופה שמחודש 3/2014 ועד 10/2016 (32 חודשים) והשבה של 50% (240,000 ₪) בגין התקופה שמחודש 11/2016 ועד חודש 10/2018 (24 חודשים) - סה"כ 494,000 ₪.
101. אכן שוכנענו כי הנתבע מעל בתפקידו כעובד התובעת ואכן נהג בחוסר תום לב שעה שבמסגרת שעות עבודתו היה עסוק גם בפעילות ומקסום פעילות הנתבעות 2-3.
102. עם זאת, לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח מה היקף הפעילות שנפגע בתובעת וכן לא הרימה את הנטל להוכיח כי התובע לא ביצע את כלל המטלות שהוטלו עליו במסגרת עבודתו. כן לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח מה החלק היחסי בעבודת התובע אשר נפגע, ולא שוכנענו כי חלוקת האחוזים הנתבעים בגין רכיבי תביעה אלו, וההתאמה לתקופות הוכחו.
103. זה המקום לציין כי עיון בטבלה של רואה החשבון בדבר ריכוז עמלות ומכירות סולרס בתובעת מעלה כי אכן בשנות פעילות הנתבע הרווחים בכל הנוגע להכנסות מעמלות מסולרס אכן עלו באופן משמעותי, דבר שתומך באי קבלת רכיב זה.
104. משכך רכיב תביעה זה נדחה.
השבת שווי שימוש ברכוש התובעת
105. לטענת התובעת הנתבע עשה שימוש בציוד התובעת לטובת עסקיו האישיים, לרבות שימוש בקו הטלפון, שירותי משרד, שירותי מחסן ושליחויות וזאת בסך של 43,000 ₪.
106. עם זאת, לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את כימות רכיב תביעה זה שעה שלא הציגה קבלות או ראיות כלשהן בנוגע לעלויות. מעבר לאמור בכל הנוגע לשליחויות, עיון בעדותו של מר אלבס מעלה כי הוא מודה כי מי ששילם את כל השליחויות היתה בכל מקרה חברת סולרס.
107. משכך רכיב תביעה זה נדחה.
החזר שווי מחשב
108. לטענת התובעת העמידה לרשות התובע מחשב לשימושו לצרכי עבודתו, והאחרון הושאר לטענת הנתבע בסין. לטענת התובעת לא קיבלה כל דיווח על תקלה, ולא הוצגה הוכחה שהמחשב התקלקל ומשכך על הנתבע להשיב לה שווי מחשב זה.
109. הנתבע לא הכחיש כי אכן קיבל מחשב מהתובעת, וזאת מעבר למחשב נוסף שקיבל. עיון בעדותו של מר אלבס מעלה כי העיד כי לא אישר לנתבע שלא להשיב את המחשב (ר' עמ' 18 שורות 1-2). התובעת הציגה קבלה על שווי עלות המחשב (ר' נספח 51 לתצהיר מר אלבס).
110. גם עיון בעדותו של מר מעוז, איש המחשוב בתובעת, מעלה כי לנתבע היו שני מחשבים וכי סרב להחזיר את המחשב לתובעת:
"...לא נכון. בפעם הראשונה ששמעתי על זה זו הפעם שהוא היה אמור להחזיר את המחשב לחברה ואז סיפר לי סיפורים ולא החזיר אותו " (ר' עמ' 5 שורות 23-24 לפרוטוקול).
וכן לאחר מכן העיד מר מעוז:
"יש ברשותו מחשב מק ודל, ניתנו לו 2 מחשבים. המק לא צריך שום פעולה. שני ניידים יש לו. אין לו נייחים. המק זה מחשב כמו אייפון, הוא מעביר נתונים מצד לצד וגם סיסמאות הוא מעביר" (ר' עמ' 5 שורת 29-31 לפרוטוקול).
111. גם עיון בעדותו של הנתבע מעלה כי הוא מודה כי היו ברשותו שני מחשבים (ר' עמ' 53 לעדותו). מנגד הנתבע לא הציג כל ראיה ממנה עולה כי אכן החזיר חזרה את המחשב שבנדון לתובעת.
112. ערים אנו לנספח כה לתצהיר הנתבע ולהצהרת הנתבע בסעיף 166.3 לתצהירו שם הצהיר:
"גם המחשב הנייד שלי, למיטב ידיעתי ובהתאם לדברי אנדראס, נרכש בעבורי על ידי סולרס ולכן כשהתקלקל, לבקשתו של אנדראס השארתי אותו ברשותה של סולרס בסין ולא השבתי אותו לחברה. סולרס אף רכשה בעבורי מחשב חדש במקום זה שהתקלקל".
עם זאת הנתבע לא הביא כל ראיה כי סולרס רכשה עבורו 2 מחשבים וכן לא זימן את מר אנדראס לעדות ומשכך יפעל הדבר לחובתו.
113. משכך שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה, ואנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 11,000 ₪ בגין רכיב זה. לא שוכנענו כי יש לחייב את שאר הנתבעות בגין רכיב זה, שעה שעיון בכתב התביעה מעלה כי רכיב זה נתבע מהנתבע בלבד וכן שעה שהנתבע הוא זה שהשתמש במחשב והוא זה שלא השיבו כפי שפורט לעיל.
פיצויי בגין הפרת חוזה ומניעת רווח
114. לטענת התובעת, הנתבע גרם להפרת חוזה בין התובעת לבין חברת סולרס במהלך התקופה בה עבד בתובעת וזאת בהעברת עסקאות למכירת רכיבים לחברת סולרס לצדדים שלישיים, לרבות באמצעות הנתבעת 2. התובעת מעריכה כי הנתבע העביר עסקאות למכירת רכיבים אלקטרונים מהתובעת לנתבעת 2 או לצדדים שלישים וגרם להפסקת מכירת הרכיבים בהיקפים של מאות אלפי שקלים. התובעת מעמידה רכיב זה לצרכי התביעה על סך של 200,000 ₪.
115. עיון בסיכומי התובעת מעלה כי לצורך הוכחת רכיב זה מבקשת היא להסיק מהיקף הפעילות של הנתבעים כעולה מכרטסת הנהלת חשבונות של נתבעת 2 שעמדה על סך 1,504,395 ₪ בתקופת עבודתו של התובע וסך של 1,285,870 ₪ בגין מכירות של הנתבעת 3. לטענת התובעת הכנסות אלו נגזלו ממנה שכן כל מוצר שמכרו הנתבעות יכול היה להימכר ישירות על ידי התובעת או באמצעות סולרס ואז התובעת היתה מקבלת עמלה.
116. לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו, שעה שלא הוכח כי אכן כל העסקאות של הנתבעות 2-3 אכן קשורות לתובעת. אכן שוכנענו כי חלק מהעסקאות היו אמורות להיות מבוצעות באמצעות התובעת, כפי שפורט לעיל, אולם לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כמה מתוך עסקאות אלו הן עסקאות שנמנעו ממנה.
117. לא שוכנענו כי הנתבעים היו אמורים להציג פירוט בנדון, שעה שהנטל להוכיח רכיב זה הינו נטל שעל התובעת היה לעמוד בו. יתר על כן, התובעת לא התייחסה לעסקאות ספציפיות, ומשכך הדבר יפעל לחובתה.
118. מעבר לאמור, מדובר על הרחבת חזית שעה שעיון בכתב התביעה מעלה כי מדובר על אבדן רווחים רק בנוגע להעברת עסקאות למכירת רכיבים לחברת סולרס.
119. ערים אנו לכך שעיון בתצהיר ובטבלה שערך רו"ח רזניק מעלה כי אכן משנת 2015 יש ירידה ברכיב המכירות של התובעת לסולרס. עם זאת עיון בטבלה זו מעלה כי גם בשנים 2011 ו-2012, שנים שהנתבעת 2 טרם קמה ולא היתה פעילות בה בתחום המכירות לסולרס, סכום המכירות היה נמוך באופן משמעותי לעומת השנים 2013-2014. כמו כן, עיון בטבלה זו מעלה גם כי ההכנסות מעמלות מסולרס עלו באופן משמעותי החל משנת 2015 ואילך, קרי בשנות פעילות הנתבעות. משכך לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את הכימות של רכיב מניעת הרווח.
120. משכך רכיב תביעה זה נדחה.
הפסקת ההתקשרות בין התובעת לבין סולרס
121. התובעת טוענת כי הנזק שגרמו הנתבע והנתבעת 2 לתובעת, ככל שהיתה ממשיכה ההתקשרות בין סולרס עם התובעת כפי שהיה צפוי עד לרגע בו התגלתה המעילה של הנתבע, עומד על הפסד רווח של כ- 200,000 דולר לשנה. לצרכי התביעה העמידה התובעת את תביעתה ביחס לרכיב זה על אובדן רווח לתקופה של שנתיים בלבד בסכום של 726,800 ₪.
122. עם זאת, לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע הוא זה שגרם לחברת סולרס להפסיק את ההתקשרות עמה. התובעת לא הציגה כל ראיה התומכת באמור. לא שוכנענו כי הקשר הסיבתי לו היא טוענת הוכח. מעבר לאמור, התובעת לא זימנה את מנכ"ל סולרס לעדות בנדון ומשכך דבר יפעל לחובתה.
123. מעבר לאמור, וכפי שצוין בסיכומי הנתבעות, עיון בנספח כב' לתצהיר הנתבע מעלה כי התובעת המשיכה לעבוד עם סולרס גם בשנים 2019 – 2020, והזמנה אחת אף סופקה בשנת 2020.
124. משכך רכיב תביעה זה נדחה.
פגיעה במוניטין
125. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת טוענת כי מעשיו של הנתבע פגעו פגיעה קשה במוניטין שלה, שעה שהנתבע גרם לתובעת לנזק תדמיתי שהביאה לביזוי התובעת מול סולרס ופגיעה בעסקיה.
126. עוד טוענת התובעת כי הנתבע פעל לבזות את התובעת ולפגוע בעסקיה ובמשלח ידה באמצעות פרסומים שקריים, כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע: במכתב מיום 11.9.14 ששלח הנתבע לחברת סולרס טען הנתבע כי יש "בעיות בתובעת" וכי הוא חווה התעללות בתובעת. לטענת התובעת מדובר בטענות שקריות העולות כדי לשון הרע.
127. עוד טוענת התובעת כי הנתבע הודה כי מסר לחברת סולרס שהתובעת גובה עמלה גבוהה בשיעור 20% מינימום על מכירות סולרס בישראל, מבלי שניתנה לתובעת הזדמנות להתגונן כנגד טענות אלו. בכך פגע הנתבע בשמה הטוב של התובעת באמצעות מידע לא מדויק.
128. עוד טוענת התובעת כי פעולותיו של הנתבע שתוארו לעיל מול לקוחות וספקים גרמו נזק נוסף לתובעת, שכן התובעת הוצגה כמי שמוכרת במחירים יקרים, כפי שהודה הנתבע בעצמו או כמי שאינה מסוגלת לספק את הסחורה.
129. הנתבעות מנגד מכחישות את כלל טענות התובעת בנדון.
130. לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה.
131. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.2012) כי:
"כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה ..."
132. עיון בכתב התביעה מעלה כי טענות התובעת ביחס לרכיב זה נטענו באופן כללי, מבלי לציין מתי נאמרו האמירות ולמי. כמו כן, המכתב לא צורף לכתב התביעה ואין פירוט על נסיבות כתיבתו, ולא על נסיבות הפרסום - מועד הפרסום, מקום בו בוצע, המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם וכו'. כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים".
133. די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה.
134. זה המקום לציין כי, מדובר על מכתב ואמירות שנאמרו במסגרת מערכת של יחסי עבודה תוך שיתוף חברת סולרס שאכן שיפתה את התובעת בחלק משכר עבודתו של התובע והיתה מעורבת במערכת יחסי העבודה בין התובעת לנתבע. נציין כי נקבע בפסיקה יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריחתא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובן המשפטי, ותיתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים (סעיף 4 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש); רע"א 4447/07 מור - ברק אי.טי.סי (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ (25.3.2010))
135. מעבר לאמור ,בכל הנוגע לגובה העמלה הגבוהה שגובה התובעת, לא הוכח שנתון זה אינו נכון. מעבר לאמור לא שוכנענו כי האמירות שבנדון עולות לכדי לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע).
136. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה.
פסק דין הצהרתי השולל זכאות לרכיב פיצויי פיטורים שנצברו בקופה
137. לטענת התובעת בנסיבות סיום עבודתו של התובע וחרף הוראת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, המוחלות על הנתבע במסגרת ההסכם, הנתבע אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לסכומים שהצטברו לזכותו על חשבון פיצויי הפיטורים בכלל חברה לביטוח בע"מ. התובעת זכאית לכספים שהצטברו על חשבון הפיצויים כאמור וכלל חברה לביטוח בע"מ נדרשת לשחרר כספים אלו.
138. לטענת התובעת משמדובר במקרה קיצוני של הפרה נמשכת ושיטתית של הוראות הסכם העבודה, חוסר תום לב קיצוני הנפרש על פני תקופה ארוכה והפרה מוחלטת וקיצונית של חובת האמון של הנתבע כלפי התובעת ושעה שהנתבע פעל כסוס טרויאני היושב בחצרי התובעת, ראוי לשלול מהנתבע את הסכומים שהצטברו לזכותו בביטוח המנהלים ברכיב הפיצויים.
139. מנגד לטענת הנתבעות אין לשלול מהנתבע את פיצויי הפיטורים המגיעים לו במסגרת הכספים שהצטברו בקופה בגין רכיב הפיצויים, ובוודאי שאין לשלול ממנו את מלוא רכיב זה שעה שמדובר בפגיעה שאינה מידתית. רכיב זה נתבע על ידי הנתבע גם במסגרת כתב התביעה שכנגד.
140. עיון בכתב התביעה שכנגד מעלה כי הנתבע טען בנוגע לרכיב זה את הדברים הבאים: "אף על פי שהתובע שכנגד סיים את עבודתו בעבור הנתבעת שכנגד וסולרס ביום 17.11.18, הנתבעת שכנגד טרם שילמה לו את פיצויי הפיטורים שמגיעים לו וטרם נתנה לו טופס לשחרור קרן ההשתלמות על שמו".
141. עיון בסעיף 8 להסכם העסקת הנתבע מעלה כי הוסכם כמצוטט:
"8.2 מוסכם בזה כי על ההפרשות כאמור לעיל יחולו הוראות האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצוי פיטורים .... מבלי לגרוע מתנאיו של האישור, העובד יהיה זכאי עם סיום עבודתו לקבל לידיו את הסכומים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים, אלא אם נשללה זכותו לקבלת פיצויי פיטורים בהתאם לאמור בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים והכל בכפוף להוראות "האישור הכללי"".
142. עיון בחומר הראיות מעלה כי הנתבע התפטר מעבודתו כעולה מנספח 14 לתצהיר מר אלבס. במכתב התפטרות הנתבע צוין:
" בהמשך לשיחתינו בשבוע שעבר, אני מודיע על התפטרותי מהחברה, אני אוהב את עבודתי, אבל זה לא הכל עבודה, במצב הזה לא אוכל לבצע את חובותיי כנדרש, בנסיבות הנ"ל לא אוכל לעבוד כאן. ההתפטרות תיכנס לתוקפה עד אשר יגיע מחליף או עד אשר לא תזדקק לשירותי יותר."
143. שעה שאין חולק כי הנתבע הוא זה שהתפטר כעולה ממכתב ההתפטרות שהוציא, ושעה שלא נטען בכתב התביעה שכנגד כי פוטר או כי התפטר בדין מפוטר - אין הנתבע זכאי לפיצויי פיטורים מלאים.
144. עם זאת, במסגרת התביעה והתביעה שכנגד עלינו לבחון האם במקרה דנן יש לשלול מהנתבע את רכיב הפיצויים שהתובעת הפרישה לו במהלך תקופת העסקתו וזאת בהתאם לשיקולי השלילה מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.
145. במסגרת ע"ע 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ – אלכסנדר פסחוביף (20.12.2009) (להלן: עניין טוליפ) עמד בית הדין הארצי על כך ש:
"ככלל, הפיטורים עצמם הם עונש לעובד גם אם שולמו לו פיצויי פיטורים. על כן, שלילת פיצויי פיטורים ושלילת הודעה מוקדמת ייעשו במשורה ו"במקרים הקיצוניים ביותר" כ"גבול עליון לסמכות הענישה"...שלילת פיצויי פיטורים ושיעורה מסורה "בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק"... כאשר מועלית על ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהווים עילה לשלילת פיצויי הפיטורים...."
146. בהתאם להוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, חלות אפוא הוראות תקנון העבודה שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית ש"הן בבחינת מסגרת לשיקולים המנחים את בית הדין, בהפעלת שיקול דעתו בשלילת פיצויי פיטורים".
147. בסעיפים 51 עד 53 לתקנון העבודה מפורטות עבירות המשמעת והעונש הצפוי עליהן, כשהחמורות שבעבירות מנויות בסעיף 53 לתקנון ובהן: הפרת "משמעת באופן חמור"; מעילה או חבלה "במהלך התקין של החברה"; מסירת סודות המפעל; עבירה פלילית חמורה; או עבודה "במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל".
148. אכן לאחר ששמענו את כלל הראיות בתיק שוכנענו כי התנהגותו של הנתבע באה בגדר הוראת סעיף 53 לתקנון. זאת, משנמצא כפי שפורט לעיל כי משך חלק ניכר בתקופת העסקתו, הפר הנתבע באופן בוטה את ההתחייבויות שנטל על עצמו בחוזה העבודה, ואת חובת האמון המוגברת שחב לחברה החלה עליו מתוקף תפקידו. חמור מכך, אף שוכנענו כי הנתבע הפיק תועלת כספית מהתנהלותו, שוכנענו כי אכן מדובר בהפרת משמעת חמורה ביותר.
149. יפים לענייננו דברי בית הדין הארצי בעניין טוליפ כמצוטט:
"השיקולים לחומרה העומדים לחובתו של המשיב הם בעיקרם אלה: המשיב הפר באופן חמור וביודעין את חובת האמון המוגברת החלה עליו, מתוקף יחסי העבודה בכללותם והתחייבותו בחוזה העבודה בפרט... לפיה הוגדרו תפקידו ועבודתו הכוללים קידום מכירות, קשרי מסחר וגיוס לקוחות, כ"דורשים מידה מיוחדת של אמון אישי".
והנה בשנת עבודתו הראשונה בחברה, עוד בטרם יבשה הדיו על חוזה העבודה, פעל המשיב בניגוד גמור לחובותיו ולהתחייבויותיו. על חומרת התנהלותו כפי שצוינה בפסק דינו של בית הדין האזורי עמדנו לעיל בהרחבה. במיוחד נטעים כי חומרה יתרה יש לייחס לכך שבתקופת העבודה ובשעות העבודה, נתן המשיב ייעוץ ללקוחות החברה, היפנה לקוחות לחברו מר בוחניק, ללא ידיעת החברה ואישורה, תוך שיזם פגישה בין מר בוחניק ובין לקוח החברה לשם מסירת עבודה שהיה באפשרות החברה לבצע, הגם שהעסקה לא יצאה אל הפועל. בהתנהגותו זו, הפר המשיב אף את חובתו כעובד שלא להימצא בניגוד עניינים... בין עבודתו בחברה וקידום מטרותיה מחד, לבין קידום ענייניו של חברו מר בוחניק. מסקנת הדברים היא, כי המשיב פעל ביודעין ובהסתר ממנהל החברה, פעל בחוסר תום לב בביצוע חוזה העבודה ובניגוד עניינים ממשי לתפקידו ולאינטרסים של החברה. ההפרה הבוטה של התחייבויות המשיב על פי חוזה העבודה, והפרת חובת האמון שלו כלפי מעסיקתו – החברה, הינן בגבול העליון של חומרה.. המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים. מה גם שנוכח תקופת עבודתו הקצרה אין בכך כדי לגרום פגיעה ועוול למשיב ולבני משפחתו. במסגרת השיקולים לקולא, לא נעלמה מאיתנו קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה החברה לא הוכיחה כי המשיב עסק בעבודה נוספת בתמורה, כי התחרה בעסקיה של החברה, כי מסר סודותיה או "גילה ללקוחות מתחרים את מחיר מוצריה". בנוסף, לא עלה בידי החברה להוכיח כי נגרם בפועל נזק כלשהו ולא הוכח כי לקוחות עזבו את החברה בשל התנהלות המשיב. אף יש ליתן הדעת לפגם בהתנהלותו של מנהל החברה, אשר לא מילא חובתו להודיע למשיב במועד הפיטורים על סיבת הפיטורים ועל כוונתו לשלול כליל את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת... ובמענה לשאלתו של המשיב מדוע הוא מפוטר, השיב לו "תחשוב לבד". הא ותו לא. כללם של דברים - באיזון השיקולים נוטה הכף לחומרה. .... התנהגותו של המשיב באה בגדר הוראתו של סעיף 53 לתקנון. זאת, משנמצא כי משך 14 חודשי עבודתו בחברה, הפר המשיב באורח בוטה את ההתחייבויות שנטל על עצמו בחוזה העבודה, ואת חובת האמון המוגברת שחב לחברה החלה עליו מתוקף תפקידו, שהיא יסוד מוּסָד ביחסים שבין עובד למעסיקו. אמנם, המשיב לא הפיק תועלת כספית או אחרת מהתנהלותו, ולא הוּכח כי גרם בפועל נזק לחברה, ועובר לפיטורים, אף לא הובאה לידיעתו הסיבה לפיטוריו ולשלילת פיצויי הפיטורים. אולם, על אלה גובר המשקל אותו יש לייחס לחומרת מעשיו המהווים הפרת משמעת חמורה. בנסיבות המקרה, עולה התנהגותו של המשיב לכדי הפרת "משמעת באופן חמור" ומעילה "באימון המוגבר בו הוא מחויב כלפי החברה, בהיותו ממלא תפקיד אמון"... כמשמעות העבירות המנויות בסעיף 53 לתקנון העבודה, באופן המצדיק שלילת פיצויי פיטורים".
150. כאמור, במקרה דנן שוכנענו כי יש לשלול מהנתבע באופן מלא את פיצויי הפיטורים שנצברו לו בקופת ביטוח מנהלים ב'כלל חברה לביטוח בע"מ, שהתובעת פתחה עבורו וזאת נוכח חומרת מעשי הנתבע. בשיקולים לחומרה לקחנו בחשבון את העובדה שפתח חברות בבעלותו העוסקות בתחומים הדומים לפעילות התובעת במהלך תקופת העסקתו וזאת ללא כל אישור ומבלי ליידע את התובעת על כך, את העובדה שבמהלך שעות עבודתו עבד עבור הנתבעות על חשבון זמן עבודתו ותוך ניצול כלי עבודה ופלטפורמה של שירותי מזכירות של התובעת תוך הפקת רווחים לעצמו על חשבון התובעת, היקף מעשיו והתקופה הארוכה שפעל כך, את העובדה שמדובר בעובד בכיר שיש לו יחסי אמון שהוא חב לתובעת, העובדה שחבר לחברת סולרס בעסקאות שהיו אמורות להיות מועברות לתובעת ותוך ניגוד עניינים וגרימת נזק לתובעת, העובדה שהרוויח כספים נוכח ניצול התובעת והעובדה שהוא זה שהתפטר מעבודתו. מנגד לקולא לקחנו בחשבון את עצמת הפגיעה הצפויה לנתבע ולמשפחתו בשלילת הפיצויים במלואם או חלקם, גילו ויכולתו ההשתכרות העתידית שלו וכן את העובדה שבזמן אמת לא הועלו טענות כנגד תפקודו'.
151. באיזון השיקולים שוכנענו כי נוטה הכף לחומרה וכי נסיבות ענייננו מצדיקות את הגבול העליון של חומרת הענישה. משכך שוכנענו כי אכן יש לשלול מהנתבע את מלוא הפיצויים לרבות אי שחרור או השבת כספי הפיצויים שהתובעת הפקידה לו בקופה בביטוח מנהלים ו/או קרן פנסיה.
152. עם זאת יובהר כי כספי 'גמל עובד' ו'גמל מעסיק' יועברו לנתבע וכך גם כספי קרן ההשתלמות. משכך על התובעת להעביר מכתבי שחרור בנדון, למעט ביחס לרכיב פיצויי הפיטורים, אשר פסקנו כי אין לשחרר.
התביעה שכנגד
תביעה להתעמרות
153. ההכרה בתופעה של התנכלות תעסוקתית ושאלת ההגנה על עובדים מפניה במקום עבודתם, הן סוגיות חדשות יחסית בעולם המשפט הישראלי (ר' מאמרה של שולמית אלמוג, "התנכלות תעסוקתית (Mobbing)", שפורסם בכתב העת עבודה, חברה ומשפט, כרך י"א (תשס"ו) (להלן: אלמוג)).
כיום אין בישראל חוק העוסק בתופעה, אלא אך הצעות חוק.
154. למרות שטרם נחקק חוק בנושא, נקבע בפסיקה "כי ניתן וראוי לתת לתהנהגויות אלה מענה במסגרת הדין הקיים, בהתבסס על חובות תום הלב וההגינות בהן מחויב כל מעסיק כחלק בלתי נפרד מחוזה העבודה" (ר' ע"ע 21934-02-21 יצחק חקמון – מדינת ישראל ואח' (6.9.2022)) במסגרת בחינת השאלה העובדתית, נשאל בין היתר האם היה העובד חשוף באופן מתמשך לפגיעה ובאיזה אופן באה הפגיעה לידי ביטוי. דוגמאות שניתן למצוא במאמרה של המלומדת אלמוג הן אמצעים מילוליים כגון צעקות או ביקורת לא מוצדקת, פגיעה במעמד העובד באמצעות הפצת שמועות או השפלה פומבית, ומתן משימות משפילות כגון מטלות שאין בהן צורך או מניעת עבודה בפועל.
155. בכל הנוגע לנטען על ידי הנתבע כי מר אלבס אילץ אותו להגיע חולה לעבודה וגם כאשר בנו נפל ונפצע - מדובר בטענות שלא הובאה כל ראיה התומכת בהן. מנגד עיון בנספח 53 לתצהיר מר אלבס מעלה כי המפורט בתכתובת בין מר אלבס והנתבע סותר את טענות התובע בנדון.
156. כמו כן, בכל הנוגע לטענת הנתבע בדבר אי אישור חופשות, הרי שלא הוצגה כל ראיה בנדון. יתר על כן עיון בתלוש השכר של הנתבע מעלה כי הוא ניצל ימי חופשה. מעבר לאמור, לטענת הנתבע, הוא ביקש את החופשות שלו ממנכ"ל סולרס, ודי בכך כדי לדחות רכיב תביעה זה.
157. בכל הנוגע לטענת הנתבע בדבר אמירות של מר אלבס בנוגע לכך שחגגו יום הולדת לעובד בשם מרק נודלמן באופן פרטי ולא עם כל העובדים, הרי שעיון בסעיף 15 לתצהיר מר אלבס לתביעה שכנגד מעלה כי אכן אמר את הדברים כי אינו מסכים ליצירת מחנות במקום העבודה. לא שוכנעו כי מדובר באמירות שיש לראותן כהתעמרות בעבודה.
158. משכך לא שוכנענו כי הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי התנכלו או התעמרו בו בעבודתו, ורכיב תביעה זה נדחה.
פגיעה בפרטיות הנתבע
159. לטענת הנתבע התובעת נכנסה לתיבת הדוא"ל שהנתבע פתח לצרכי הנתבעת 3, אשר הוקמה כפרויקט חברתי, שמקורו בקשריו החברתיים עם בעלי המניות האחרים בה; וכן לתיבת הדוא"ל של סולרס, בה עשה הנתבע שימוש אישי והוציאה גם משם חומרים. כמו כן נטען כי התובעת לא היססה לעשות שימוש בחומרים אלה והגישה אותם כראיות במסגרת בקשה למתן צווי מניעה בתיק סע"ש 14086-06-21. עוד נטען כי משאין הסכמה כללית של הנתבע למדיניות של ניטור של תיבת הדוא"ל המקצועית ומשאין הסכמה ספציפית של הנתבע לעיון התובעת בתוכן מסמכים אלו, פגעה התובעת בזכותו החוקית של הנתבע לפרטיות.
160. במסגרת הסיכומים הרחיב וציין הנתבע, כי התובעת חדרה לתיבת הדוא"ל של הנתבעת 3 ולתיבת הדוא"ל של הנתבע בתובעת, בה עשה שימוש מעורב, לצרכים אישיים ולצרכי עבודה גם יחד. המחשב של הנתבע היה נעול וניתן היה לפתוח אותו באמצעות סיסמא אישית של הנתבע, סיסמא שרק הנתבע ומנהל הרשת הכירו. המידע שהשיגה התובעת כתוצאה מחדירתה לתיבות הדוא"ל האמורות נעשה שלא כדין ושימש אותה ביום 6.11.18 בו הודיע מנכ"ל סולרס על הפסקת התקשרותו עם התובעת והנתבע ולאחר מכן לצרכי הבקשה בסעדים זמניים שהגישה התובעת נגד הנתבע, אליה צירפה ראיות מתיבת הדוא"ל של הנתבע בנתבעת 3 ומתיבת הדוא"ל שלו בתובעת.
161. לטענת הנתבע גם אם לא נפרצה תיבת הדוא"ל של הנתבעת 3 והמסמכים אכן נמצאו במשרדו, השימוש שעשתה בהם התובעת מהווה פגיעה בפרטיות. כפי שלא ניתן לעשות שימוש בתיבת דוא"ל פרטית, שנותרה פתוחה על גבי מחשב של אחר, כך לא ניתן לעשות שימוש במסמכים פרטיים שנותרו על שולחנו של הנתבע. משכך, לטענת הנתבע, השימוש במסמכים אלו נעשה שלא כדין.
162. מנגד לטענת התובעת, מדובר בתיבה מקצועית בלבד ולא הוכח כי היתה לנתבע סיסמה אישית לתיבת הדוא"ל העסקי שסיפקה לו התובעת לצורך עבודתו. יתרה מכך, התובעת נכנסה אליה ואליה בלבד, רק לאחר שהתעורר חשד למעשה מרמה, כפי שאכן הוכח שהיה, כך שהתקיימו נסיבות חריגות המתירות חדירה לתכתובת של עובד. ממילא לא היה מדובר בהתכתבות אישית אלא עסקית, לא מדובר בכניסה למסמכים אישיים של הנתבע אלא למסמכים הרלבנטיים לחקר האמת.
163. בית הדין הארצי לעבודה התווה בע"ע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר - מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים ואח' (8.2.2011 (להלן: פרשת איסקוב) כללים בנוגע לאופן עריכת האיזון בין זכות העובד לפרטיות במקום העבודה לבין זכות הקניין של המעסיק בכל הנוגע לשימושי מחשב בכלל ולתכתובות דואר אלקטרוני בפרט. במסגרת פסק דינו, ערך בית הדין הארצי אבחנה בין מספר תיבות דואר אלקטרוניות שהעובד עושה בהן שימוש במקום העבודה, כשניתן לחלק סוג זה של תיבות, כמפורט:
א. תיבה מקצועית בבעלות המעסיק. המעסיק רשאי להעמיד לשימוש העובד תיבה מקצועית לצורכי עבודה בלבד ולאסור על העובד לעשות בה שימוש לצרכיו הפרטיים.
ב. תיבה מעורבת בבעלות המעסיק. המעסיק רשאי להעמיד לשימוש העובד תיבה לצורכי עבודה ולצרכיו הפרטיים של העובד (אפשרות נוספת - הקצאת תיבה נפרדת לעובד במסגרתה יוכל לנהל תכתובת אישית בלבד שאינה בענייני העבודה ולצרכיה, זו התיבה האישית בבעלות המעסיק).
ג. תיבת דואר חיצונית פרטית בבעלות העובד. העובד עושה בתיבה זו שימוש לצרכיו הפרטיים.
אשר ליכולת המעסיק לנהל מעקב אחר תכתובות העובד, נקבע בפרשת איסקוב כי זו משתנה לפי סוג התיבה. וכך נפסק שם:
"מתוך שפעילות העובד בתיבה המקצועית והתכתובת שהוא מקיים בה נועדו מראש והוגבלו לצרכי עבודה בלבד, רשאי המעסיק לקיים בתיבה המקצועית פעולות ניטור, מעקב וגיבוי של נתוני תקשורת בכלל ונתוני תוכן לרבות של תכתובות אי-מייל במסגרתה. פעולות אלה מותרות למעסיק אך ורק ובכפוף לכך לעקרונות הלגיטימיות, המידתיות והדין. ובתנאי שימסור לעובדים מראש הודעה מפורטת על המדיניות הנוהגת במקום העבודה.... פעולותיו הלגיטימיות של המעסיק במהלך ניטור ומעקב אחר נתוני תקשורת בתיבה המקצועית עשויות להעלות ממצאים של תכתובת אישית שמקיים העובד בתיבה המקצועית, שלא לצרכי עבודה...במקרה כזה, גם אם השימוש שעושה העובד בתיבה המקצועית חורג מן ההרשאה שקיבל, וגם אם התכתובת האישית נעשתה בניגוד לאיסור על קיומה בתיבה המקצועית, אין המעסיק רשאי להיכנס לנתוני התוכן של התכתובת האישית של העובד ולהפר בכך את פרטיותו. ודוק. בעוד אשר המעסיק רשאי להיכנס לתוכן התכתובת המקצועית שמקיים העובד בתיבה המקצועית, מותנית כניסתו לתוכן התכתובת האישית של העובד, בקיומו של חשש רציני, או בביסוס סביר לפעילות פלילית או other wrongdoings מצד העובד. זאת, לאחר שמוצו אמצעי מעקב חלופיים ופוגעניים פחות, מחדירתו לתוכן התכתובת האישית. ככל שדרישות אלה מתקיימות, רק אז רשאי המעסיק לבקש הסכמתו של העובד לחדירה לתוכן התכתובת האישית שקיים בתיבה המקצועית...
חדירת המעסיק לתכתובת האישית של העובד ולתוכנה בתיבה האישית, או המעורבת, אינה מותרת אלא בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן ביותר המצדיקות זאת כגון חשש רציני, או ביסוס סביר לפעילות פלילית או other wrongdoings של העובד, ובכפוף לתנאים המצטברים הנדרשים לעניין לרבות עקרונות לגיטימיות, מידתיות, צמידות למטרה, שקיפות והסכמה מדעת ומרצון חופשי.
עם זאת, זכותו של העובד לפרטיות אינה עומדת לו באופן מוחלט. ומושפעת אף היא, מטיבו של מקום העבודה, המדיניות במקום העבודה, סביבת העבודה, דרישות התפקיד, הדרישות לאי הפרת החוק בהתנהלותו של העובד, החובות המוגברות החלות על צדדים ליחסי עבודה וכל כיוצ"ב. לפיכך, ובשים לב לאופיו ה"מעורב" של השימוש במרחב הווירטואלי, שהוא כאמור, לצרכי עבודה ולצרכיו האישיים של העובד גם יחד, יש לאזן בין התנהלותו של העובד בתיבה האישית או המעורבת וההגנה הנדרשת על פרטיותו בתכתובת אישית, לבין האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק בהגנה על מקום העבודה...."
לעומת זאת, ביחס לתיבת הדואר החיצונית-פרטית של העובד, נפסק בפרשת איסקוב כי:
"תיבת הדואר החיצונית-פרטית של העובד היא רכושו הפרטי, ולמעסיק אסור לחדור אליה באמצעים טכנולוגיים, או אחרים, ולקיים מעקב על נתוני תקשורת ותוכן במסגרתה. ככל שלדעת המעסיק מתקיימות נסיבות המצדיקות מעקב או חדירה לתיבה הפרטית של העובד, לא יעשה כן אלא בהינתן צו שיפוטי מתאים ולפיו".
164. יש לציין כי גם סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 קובע כי:
"חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה."
165. עוד נזכיר, כי בעס"ק (ארצי) 7541-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב המשולש הדרומי – עיריית קלנסווה (15.3.2017) נדונה שאלת הפגיעה בפרטיות של עובדים שנדרשו להחתים כרטיס נוכחות ביומטרי. בית הדין הארצי לעבודה אזכר באותו ענין את שנקבע בפרשת איסקוב, ובכלל זה, כי יש לאזן את זכותו של העובד לפרטיות במקום העבודה אל מול זכות הקניין של המעסיק וחזר וציין כי:
"את האיזון יש לערוך בשים לב לאופי העובדה וטיבה, דרישות התפקיד ומהותו, סביבת העבודה, המדיניות הכללית במקום העבודה והצורך בהגנה מפני עבירות ונזקים מצידו של העובד".
166. עיון בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע מעלה כי הוא התייחס לרכיב זה במסגרת סעיפים 172-189 לתצהירו. עיון בסעיפים אלה מעלה כי אין כל התייחסות לסוגן של תיבת הדוא"ל בהן מדובר, וכן לא צוין כי יש צורך בסיסמא לצורך כניסה לתיבה.
167. מנגד עיון בתצהירו של מר אלבס לתביעה שכנגד מעלה כי הוא התייחס לסוגיה זו כמצוטט:
" 26. תיבות הדוא"ל אליהן נכנסנו הן תיבות הדוא"ל המקצועיות שהיו אצלנו ללא סיסמה אישית, והיו פתוחות, הלכה למעשה לכל עובד בנתבעת שכנגד. למעט לתיבות של המנכ"ל והנהלת חשבונות, הייתה סיסמה אחת למעלה מעשרים עמדות, כך שכל עובד יכול היה להיכנס לתיבה של עובד אחר. בהתאם התובע שכנגד ידע, כמו כל עובד אחר, כי הנתבעת שכנגד יכולה להיכנס לתיבות אלה בכל רגע נתון, ולפי ייעוץ משפטי שקיבלתי, הוא אינו יכול לטעון לפגיעה בפרטיות מקום בו לא הייתה לו ציפייה לפרטיות. 27. לתיבת דוא"ל של מפ.נ לא נכנסנו, אינני מכיר אותה ... 28. בנוגע לתיבה מקצועית שסולרס סיפקה לו – איני יודע איזה תיבת דוא"ל סולרס סיפקו לו... 29. על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי, מי שמנהל תכתובות פרטיות בתיבה פומבית שהעמיד המעסיק לרשותו, מוותר מראש על הזכות לפרטיות... 30. אדגיש גם- לא הצגנו תכתובת פרטיות של התובע שכנגד, אלא עניינים עסקיים בלבד, הנוגעים לעסקיו של התובע שכנגד, שפעל מאחורי גבנו בהקמת עסקים מתחרים והביא, הוא והחברות אותן הקים, לביטול התקשרות של סולרס איתנו ולאבדן הכנסות".
168. עוד עולה מתצהירו של מר אלבס בתביעה העיקרית כי הוא הבהיר כי הסיבה שנכנס לתיבת הדואר של הנתבע היתה בשל החשד למעשי מרמה שלו:
"31. לאחר שהבנתי את הקשר הפסול בין הנתבע לחברת ויזואלטק , ולאחר שהבנתי שסולרס הכירה את הקשר ביניהם והפסיקה את ההתקשרות בינינו, ביקשתי לבדוק את תיבת הדואר האלקטרוני ששימשו את הנתבע בעבודתו בחברה. אני מבקש להדגיש כי מדובר בתיבת שדוא"ל שהיתה פתוחה וגלויה בפני התובעת (ללא סיסמא אישית של העובד). אציין כי תיבות הדוא"ל של העובדים (למעט שלי ושל הנהלת חשבונות) פתוחות לכולם- ללא סיסמא- מתוך ידיעה שכולם יכולים להיכנס לתיבות – דבר שנעשה כאשר, למשל, עובד לא נמצא ויש צורך בהוצאות נתונים מתיבת הדוא"ל. כמו כן אני מזכיר כי בשלב הזה היה לתובעת חשד ממשי שמתנהל מעשה מרמה מאחורי גבה, וכי הלכה למעשה הנתבע הקים חברה שפועלת באותו תחום בו פועלת התובעת- כל זאת בזמן שעבד בתובעת... 32. ביקשתי מעמיר מעוז (.. מנהל המחשוב בתובעת) שיעתיק את תיבת הדוא"ל ששימשה את הנתבע בעבודתו ויעביר את הקבצים אליי... 33. עם הכניסה לתיבת הדוא"ל חשכו עיני. גיליתי עשרות רבות, אם לא מאות, תכתובות דוא"ל בהן הנתבע פעל – בזמן עבודתו בחברה וגם בתוך שעות הפעילות- כדי לקדם את ויזואלטק..."
169. עיון בחקירתו הנגדית של מר אלבס מעלה כי תצהירו לא נסתר:
"בנספחים בתצהירים שלך נספח 26 עמ' 195 כשמקורו במייל של הנתבע לנתבעת 3. מי הרשה לך לפרוץ למייל של הנתבע בחברה אחרת? ת. איך הגעת למסקנה שפרצתי למייל? ש. איך הגיע לידך המייל? ת. הניירת הזאת נמצאה בחדר אצל פיני ביום שהוא עזב, הוא השאיר ניירות, זה מייל שמצאנו שם. אני אומר חד משמעית מעבר לדומיין למייל שקיבל מהחברה לא הייתה שום פריצה לשום תיבה. חד משמעית. ש. בחוזה שחתמת עם הנתבע התיבה שהחברה תעמיד לשירותך היא לשימוש מקצועי בלבד? האם כתבת את זה בחוזה? ת. הדברים לא כתובים בחוזה. אבל כל עובד שמתקבל לחברה מה שנאמר לו שיהיה ברור שיש סיסמה אחת לכל האנשים מהסיבה ששיטת העבודה אצלינו היא אוניברסלית מכיוון שאנו משרתים אלפי לקוחות, ומסיבה כלשהי אנשים לא עונים וצריך מישהו אחר שיתן מענה ללקוח. זה ברור לכל אחד. אם הוא רוצה תכתובות אישיות שלא ישתמש במחשב ואם הוא משתמש זה על דעתו. הייתה סיסמה אחת לכולם מעבר לסיסמה שלי ושל הנהלת חשבונות. ש. מה שאמר עמיר ומה שאתה חוזר הוא אמת לאמיתה בכל מה שקשור למיי קטלוג? ת. שלילי ביותר ש. שם כפי שתיארת לעומת זאת לאנשים מכירות של התובעת כמו לפיני יש סיסמה משלו? ת. לא זכור לי שאתה עובד אצלי, אבל אם היית מגיע היית רואה שאתה לא מבין מה שאתה אומר." (ר' עמ' 7 שורות 7-21 לפרוטוקול)
170. גם עיון בתצהירו של מר מעוז, איש המחשבים של התובעת, מעלה כי גרסתו עולה בקנה אחד עם גרסת מר אלבס:
"6. הכניסה למיילים אצלינו בחברה היא פשוטה- אין לאף עובד - חוץ מהמנכ"ל והנה"ח - סיסמא אישית. כולנו יכולים ומורשים להיכנס לתיבת הדואר האלקטרוני של כולם - וכך הפעילות בחברה מתבצעת מאז ומתמיד."
171. גם עיון בעדותו של מר מעוז מעלה כי תצהירו לא נסתר:
"סוכני המכירות של התובע לכל אחד יש מחשב? ת. נכון ש. וסיסמת המחשב של כל אחד מהסוכנים זהה? ת. כן ש. אתה מכיר את הסיסמה pini1664? ת. לא.....ש. לכל איש מכירות בתובעת יש מחשב משלו עם סיסמה שלו ומי שיודע את הסיסמה זה המשתמש ואתה, לא גנרי ולא כללי? ת. אתה מוזמן לבוא לחברה ולבדוק את זה." (ר' עמ' 5-6 לעדותו)
172. ממכלול האמור שוכנענו כי ביחס לתיבת הדוא"ל של הנתבע בתובעת - שוכנענו כי מדובר בתיבה מקצועית שעה שגרסת מר אלבס לא נסתרה בנדון ונתמכה אף עם תצהירו ועדותו של מר מעוז, ומנגד הנתבע כלל לא התייחס לסוגיה זו בתצהירו.
173. ערים אנו לכך שבהסכם העסקתו של התובע אין התייחסות בכל הנוגע לשימוש בתיבת הדוא"ל, וכן לא ניתנה הסכמה מפורשת של הנתבע בנדון. עם זאת, מששוכנענו כי מדובר בתיבה מקצועית שניתנה על ידי התובעת לצרכי עבודה, ושעה ששוכנענו כי המסמכים שהנתבעת הציגה הם לא מסמכים אישיים אלא מקצועיים ששיכים לתובעת ותוך שהנתבע מבצע בהם שימוש שלא כדין למרות שהם שייכים לתובעת בהיבט המקצועי ושעה שלא הוכח כי הנתבע נכנס לתיבה זו בסיסמא אישית, הרי שחזקה עליו כי ידע כי המעסיק יכול להיכנס לתיבה זו ומשכך נתן הסכמה מכללא לכך.
נחדד כי, עיון בנספחים הרלוונטיים שהתובעת הציגה במהלך תיק זה, מעלה כי לא מדובר בתכתובות בעלות אופי אישי שקיים הנתבע בתיבה שלא לצרכי עבודה. אלא בתכתובות מקצועיות שקיים הנתבע לצרכי עבודה, אך בדיעבד התברר לתובעת כי הן בוצעו לצרכי עבודה שניתב הנתבע לצרכיו הפרטיים. אין אנו סבורים שאלו סוג התכתובות עליהן ביקש בית הדין הארצי להגן במסגרת פסיקתו בפרשת איסקוב. מעבר לכך הנתבע בענייננו אף לא הצביע על נתוני תקשורת העולים מתכתובות אלה (כגון זהות נמענים, שורת נושא התכתובת או קבצים שצורפו אליה) אשר מהם עולה כי מדובר בתכתובות אישיות. ערים אנו לכך כי קיימות , שתי תכתובות הממוענות לאימו של מר מולדובן, אך נראה כי הן נעשו על רקע מקצועי והן אינן כוללות התייחסות לעניינים אישיים מובהקים (כגון התכתבות בקשר לענייני משפחה). מעבר לאמור, הנתבע העביר לאימו תכתובות הקשורות לעבודתו בתובעת שהיו אמורות לשרת אותו לביצוע עבודתו אל מול התובעת ובפועל עשה בהם שימוש שלא כדין ומשכך לא שוכנענו כי יש לסווג מסמכים אלו כמסמכים הקשורים לעניינים אישיים, במיוחד נוכח קביעתינו כי השימוש במסמכים אלו נעשה על ידי הנתבע שלא כדין.
נוכח האמור, לא שוכנענו כי יש באמור כדי לקבוע כי התובעת פגעה בפרטיות הנתבע או כי יש לפסול את המסמכים שבנדון. אנו שותפים לעמדתה של כב' הנשיאה (בדימוס) דיתה פרוזנין בתיק סע 47674-03-10 ניסים שוקר - מהנדסים יועצים בע"מ נ' ליאוניד פוליבוי ( מיום 13.1.14) כמצוטט:
"מדבריו של מר שוקר עולה כי תיבות הדואר שבהן ניהלו העובדים את התכתבויותיהם אצל התובעת אינן בגדר תיבות דואר פרטיות, שכן אין להן קוד גישה מיוחד המופעל בכל פעם שהעובד מבקש להיכנס לתיבת הדואר, וכל העובדים ובכלל זה התובעת יכלו להיכנס לתיבות הדואר של כל העובדים האחרים, והדבר אף נעשה לצורך הוצאת מסמכים שהיו נחוצים לעבודה השוטפת. מכאן שכל ההתכתבויות של העובדים בתיבות הדואר אצל התובעת היו חשופות, והעובדים ידעו או שהיה עליהם לדעת כי אין מדובר בתיבות דואר פרטיות אלא בתיבות דואר מקצועיות שהשימוש בהן הינו לצרכי עבודה (כגון לצורך מילוי דו"חות ועוד). מר שוקר אמנם ציין כי לא ניתנו הנחיות מפורשות בעניין אופן השימוש בתיבות הדואר, ולא נאסרה פעילות אישית של עובדים בתיבות הדואר, ואולם היעדרו של קוד אישי, ומשיכת מסמכים מתיבות הדואר של העובדים על ידי התובעת מעידים כי מדובר בתיבת דואר מקצועית, וכי העובדים ויתרו במשתמע על פרטיותם לגבי המסמכים המצויים בתיבות הדואר שלהם, שכן זו היתה פתוחה לכל. תכלית הדרישה לכללים ונהלים ברורים, כעולה מפרשת איסקוב, נועדה להגן על העובד מפני מעסיק "פולשני", ולהבהיר לעובד מראש את המותר והאסור. אלא שבענייננו, וכפי שהעיד מר שוקר, תיבות הדואר היו פתוחות לכלל העובדים ולא רק לעיונה של התובעת, וכולם עשו בחומר המצוי בהן שימוש לצרכי עבודה. לא ניתנה הנחיה האוסרת על העובדים להשתמש בתיבת הדואר שהועמדה לרשותם לצרכים פרטיים, אולם עצם העובדה שתיבת הדואר היתה פתוחה, ולכל עובד ניתנה אפשרות להיכנס לתיבת הדואר של האחרים בלא כל הגבלה, הינה בגדר איתות כי מדובר בתיבת דואר פומבית, כי זכות העובד לפרטיות אינה נשמרת למעשה בתיבת דואר זו מעצם מהותה, וכי מי שמנהל תכתובות אישיות ופרטיות בתיבת דואר זו מוותר על זכותו זו מראש. משכך יש לייחס לנתבע 1 הסכמה מכללא למדיניות "תיבות הדואר הפתוחות", ומכוחה הסכמה מכללא לחשיפת תכתובת אישית שהתנהלה בתיבה זו".
174. מעבר לאמור, גם אם היה מדובר בתכתובות אישיות, הרי שמחומר הראיות עולה כי מר אלבס נכנס לתיבת דואר זו רק לאחר שהיה לו חשש ממשי שמתנהלת מאחורי גבו התנהלות חסרת תום לב, ורק לאחר שהתעורר אצלו חשד למעשה מרמה מצד מר מולדובן, משהתברר לראשונה תובעת על הקשר בינו לנתבעת 2, אשר שימשה לקוח של התובעת ולאחר שסולרס הפסיקה את ההתקשרות עמה (ר' סעיף 31 לתצהיר מר אלבס). מכאן ששוכנענו כי התקיים אצל התובעת חשש להתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות חדירה לתכתובות הנדונות בכל מקרה, בנסיבות העניין תוך הפעלת סעיף 32 לחוק הפרטיות.
175. משכך לא שוכנענו כי יש לפסול מסמכים שהוצגו על ידי התובעת בתיק וכן לא שוכנענו כי הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי יש לפצותו בגין רכיב זה.
176. שעה שקיבלנו רק את רכיב הפיצוי בגין הפרת הסכם והפרת חובת תום הלב ושלילת פיצויים פיטורים והשוות שווי מחשב שקשורים רק למערכת היחסים בין התובעת לנתבע לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש לחייב גם את הנתבעות 2-3 בחיובים אלו, במיוחד שעה שגם עיון בכתב התביעה מעלה כי רכיבים אלו נתבעו רק אל מול הנתבע בלבד.
סיכום
177. תביעת התובעת מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבע לשלם לתובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
א. פיצוי בסך של 150,000 ₪ בגין הפרת הסכם העסקתו והפרת חובת הנאמנות ותום הלב.
ב. סך של 11,000 ₪ בגין שווי המחשב הנייד.
ג. כמו כן, הנתבע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ולשחרור הכספים שהצטברו לזכותו על חשבון פיצויי פיטורים בפוליסה בכלל חברה לביטוח בע"מ. בהתאם, התובעת זכאית כי כלל חברה לביטוח בע"מ תשחרר לטובתה כספים אלה.
מנגד, הנתבע זכאי לשחרור כספי 'גמל עובד' ו'גמל מעסיק' שהופרשו לטובתו וכן לשחרור כספי קרן ההשתלמות שהופרשו עבורו. התובעת תעביר בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין מכתבי שחרור בנוגע לכספים אלו לקרן הפנסיה וקרן ההשתלמות עם עותק לב"כ הנתבע.
178. שאר הרכיבים שנתבעו נדחים.
179. התביעה שכנגד נדחית.
180. הנתבע יישא בהוצאות המשפט של התובעת וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.
181. זכות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.