לאחר סיום העסקה מנהל מכירות הפר את חובת אי התחרות עליה היה חתום בכך שתיווך בעסקה בין ספק של החברה ולקוח מרכזי שלה וקבל בגין העסקה עמלה והחברה טענה כי השימוש ברשימת הלקוחות שלה מהווה גזל של סוד מסחרי.
בית הדין קבע, שהתיווך בעסקה בין הספק ללקוח מהווה הפרה של התחייבות המנהל לאי תחרות, אולם אין בשימוש ברשימת הלקוחות משום גזל של סוד מסחרי. יחסי עבודה הם יחסים חוזיים מיוחדים, אשר מטילים על הצדדים חובות מוגברות זה כלפי זה. לפיכך, קיימת חובת תום לב של העובד כלפי המעסיק, במיוחד במקרים של סודות מסחריים וקשרים עסקיים, אשר מחייבת את העובד בחובת זהירות יתרה ודורשת ממנו שלא לנצל ידע וקשרים שנרכשו במהלך העסקתו לאחר סיום ההעסקה. אולם, על מנת שרשימת לקוחות תחשב כסוד מסחרי, על החברה להראות שהיא עשתה מאמצים לשמור את הרשימה בסוד. כאן, בעוד שהמנהל ניצל לרעה את הידע שרכש בחברה על מנת לסגור עסקה ישירות בין הספק לבין הלקוח של החברה, דבר אשר הינו בניגוד לחובת אי התחרות עליו חתם במסגרת חוזה ההעסקה, הרי שעצם השימוש ברשימה אינו מהווה גזל סוד מסחרי שכן החברה לא עשתה מאמצים לשמור על רשימת הלקוחות בסוד ומכאן שהעובד חייב בפיצוי רק בגין הפרת האי תחרות.