משכיר דרש לפנות שוכר מהנכס לאחר שלא שילם את דמי השכירות במועד על פי הסכם השכירות במשך זמן ממושך.
בית המשפט דחה את תביעת הפינוי וקבע כי מקום שבו השוכר שילם את דמי השכירות, אפילו באיחור, אין מקום לפינוי. הפרה יסודית של חוזה היא בין היתר הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה. ככל שמדובר בהפרת חוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה רק לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה. כאן, תיקון להסכם השכירות חייב את השוכר להעביר תשלום מראש עבור כל שנת השכירות, אך השוכר לא עמד בכך ושילם תשלומים עיתיים שלא בהתאם למנגנון המוסכם. מכיוון שהמשכיר לא העלה טענה בדבר אי תשלום דמי שכירות או אי עמידה בתנאי ההסכמים לאורך השנים ובהתחשב בכך שהנוהג המקורי בין הצדדים היה תשלום על בסיס חודשי, ספק אם המשכיר ראה בקבלת תשלום עתי או חודשי כ'הפרה יסודית'. השוכר שילם את החוב תוך 3 חודשים מהרגע שקיבל התראה ולכן, מכיוון שריפא את ההפרה תוך זמן סביר, אין מקום לנקוט בסעד של פינוי השוכר מהמושכר.