קשישה גילתה כי בניגוד לסיכום בעל פה בינה לבין בנה וכלתה דירת מגורים שנרכשה על ידיהם במשותף נרשמה רק על שמם.
בית המשפט קיבל את התביעה במלואה והורה על רישום מחצית הזכויות בדירה על שם האם. החוק קובע, כי התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב. ניתן להתגבר על "דרישת הכתב" מכוח עקרון תום לב במקרים מיוחדים ויוצאי דופן שבהם "זעקת ההגינות" מצדיקה זאת. כאן, האם העבירה כספים לבנה וכלתה לצורך רכישת דירה בהסתמך על הבטחת הבן כי זכויותיה של האם יובטחו בדירה החדשה. הבן לא רשם את הזכויות על שם האם תוך שהוא מוליך אותה שולל ומנצל את העובדה שהאם אינה קוראת עברית. זהו מקרה חריג אשר בו "זעקת ההגינות" מצדיקה מתן תוקף להסכם בעל פה בין האם לבנה ולכלתה, ולכן מחצית זכויות הדירה ירשמו על שם האם.