מעסיק דרש למנוע מעובד להתחרות בו לאחר שהעובד פנה ללקוחות לאחר סיום העסקתו תוך שימוש ברשימת הלקוחות.
בית הדין דחה את התביעה וקבע כי רשימת לקוחות החברה אינה מהווה "סוד מסחרי" ולא ניתן לפגוע בחופש העיסוק של העובד. כדי להעניק תוקף לתניה המגבילה את עיסוקיו של העובד לאחר סיום העסקתו אין די בקביעת תנאי להגבלת העיסוק בהסכם העבודה, אלא על המעסיק להראות שמתקיים "אינטרס לגיטימי" וכי תניית אי התחרות עומדת במבחן הסבירות, בין היתר בהתייחס למשך זמן ההגבלה, היקפה, והתחום הגיאוגרפי עליו תחול. על מנת להוכיח שרשימת לקוחות עולה כדי "סוד מסחרי", המהווה אינטרס לגיטימי בר הגנה, יש להראות שלאותה רשימה "ערך מוסף" מעבר לאוסף שמות לקוחות ונעשה מאמץ מיוחד לשם גיבושה. כאן, רשימת הלקוחות לא הייתה "סוד מסחרי" והסכם העסקתו של העובד כלל תניית הגבלת אי תחרות שאינה מוגבלת בזמן, בתחום גיאוגרפי או ללקוחות החברה דווקא. תניה גורפת זו פוגעת מעבר לנדרש בחופש העיסוק של העובד לעסוק בתחום הכשרתו ומומחיותו ולכן, אין לאוכפה.