יועץ שנשכר כקבלן עצמאי, דרש שיכירו בו כעובד וזאת על אף שההתקשרות נעשתה עם עסקו של היועץ.
בית הדין קיבל את טענות היועץ וקבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה. היותו של אדם עובד הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים, אלא על פי נסיבות העניין כהווייתן. שאלת קיומם או העדרם של יחסי עבודה נקבעת על ידי "המבחן המעורב" אשר הרכיב הדומיננטי בו הוא "מבחן ההשתלבות", ולו שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. הפן השלילי בוחן האם למועסק עסק משלו, או לייתר דיוק, האם ההשתלבות במקום העבודה לא נעשתה באמצעות עסקו. העובדה שלמועסק היה פוטנציאל לעסק עצמאי, אך פוטנציאל זה לא מומש, אין די בה כדי לקבוע כי הוא נתן את השירותים במסגרת עסקו העצמאי ולא כ"עובד". כאן, מדובר במקרה בו על אף שלא נאסר באופן גורף על היועץ להעניק שירותים ללקוחות נוספים, בפועל לא היו לעסק לקוחות נוספים במשך כל תקופת ההתקשרות ומשכך אין מדובר בעסק עצמאי שנתן את השירותים אלא בשירותים שניתנו על ידי עובד.