שוכר ומשכיר שהתקשרו בהסכם שכירות להפעלת עסק מסחרי על גבי קרקע חקלאית בניגוד לייעוד המותר, דרשו אחד ממשנהו שיפוי בגין הוצאות ופיצוי, לאחר שהשימוש הופסק על ידי העירייה ואף הוגש כתב אישום בגין השימוש הלא חוקי.
בית המשפט דחה את התביעות ההדדיות וקבע כי השוכר והמשכיר אשמים במידה שווה לנזקים וההוצאות שנגרמו להם. צד הלוקח על עצמו במודע את הסיכון להתרחשות נזק, לא יוכל לתבוע את האחר, והנזק ייוותר על כתפי מי שסבל. כאן, שני הצדדים היו מודעים היטב כי ההתקשרות היא בעייתית ושהשימוש המתוכנן במושכר הוא בניגוד לחוק. למרות שהצדדים צפו מראש מצב בו יידרש פינוי המושכר, כל אחד מהם פעל ביודעין כדי להשיא את רווחיו ולכל אחד מהם צמחה הטבה כספית משמעותית מההסכם השכירות. לכן, שני הצדדים נטלו סיכון עצמי משותף לכישלונה של העסקה ולכן הם אינם יכולים לבוא בטענות, אחד כלפי משנהו, בגין נזקים והוצאות שנגרמו להם כתוצאה מהשלכות מעשיהם ומחדליהם.