טענה לחתימה על הסכם בקלות דעת לא תהווה עילה לביטולו

אדם שחתם על מסמך אותו סבר להיות כרטיס לקוח, הופתע, שנים לאחר מכן, לגלות, כי מדובר היה בכתב ערבות וכי המוטבת מבקשת לממש את אותה ערבות.

בית המשפט קיבל את תביעת המוטבת היות וכתב הערבות נחתם כדין על ידי הערב. לא ניתן לטעון לבטלותו של חוזה בטענה שהחותם לא טרח לקוראו על אף שהיה בידיו לעשות כן. חתימתו של אדם על מסמך (למעט ככל שהוכח שהדבר נעשה תחת לחץ או בנסיבות פסולות) מהווה חזקה לכך שהחותם קרא והבין את תוכנו של המסמך ובפרט כאשר מדובר במסמך בעל משמעות לחותם שאז ההיגיון מחייב שהחתימה לא נעשתה בהיסח הדעת. כאן, אין מדובר במי שטען כי החתימה נעשתה תחת איומים או לחץ או בנסיבות פסולות אלא במי שלטענתו דווקא הנסיבות החיוביות והיכרותו החיובית עם המוטבת, הם שהובילו לכך שלא טרח לקרוא את המסמך וטעה לחשוב שמדובר במסמך אחר. בנוסף, מדובר על מי שחתם על כתב ערבות ללא הגבלת סכום, כלומר, מסמך בעל חשיבות עבורו ולכן אין מקום לפסול את כתב הערבות גם מטעם זה.