בנק דרש להכיר בתוקפה של ערבות שנחתמה בגין הלוואה שניתנה לחייב אשר לא עמד בחובו. הערבים טענו כי אין להכיר בערבותם מכיוון שהבנק הפר את חובת הגילוי כלפיהם כשהסתיר מהערבים את מצבו הפיננסי האמיתי של החייב באשר מדובר בהלוואה שכבר ניתנה בעבר והחייב כשל מלהשיבה לבנק.
בית המשפט קיבל את עמדת הערבים וקבע כי הבנק חב חובת אמון כלפי לקוחו וכפוף לחובת גילוי מוגברת ומתמשכת לכל פרט מהותי ובעל חשיבות לשירות שניתן ולסיכונים הכרוכים בו. כל אלה, במטרה למנוע מצב שבו לקוחות יוחתמו על מסמכים ארוכים ומסובכים כאשר אין להם הכלים להתמודד עמם ולהבין אותם כהלכה. במקרה דנן נקבע, שהבנק כשל בחובתו למסור לערבים מידע מלא אודות מצב החשבון של החייב או את העובדה המהותית לפיה החייב אינו עומד בתשלומי ההלוואה וכן לא עדכן את הערבים כשחל שינוי מהותי בפרטים אלה. לכן הערבות אינה בתוקף והערבים משוחררים ממלוא ערבותם.