מידת התרומה של בן הזוג לפרנסת המשפחה עשויה להשפיע על זכויותיו בנכסי בן הזוג השני

אישה טענה, כי היא זכאית למחצית מכלל נכסי בעלה המנוח, לרבות נכסים שירש מאביו, בהתאם לחזקת השיתוף הקובעת חלוקה שווה בין בני זוג שקיימו אורח חיים משותף.

בית המשפט קבע, כי האישה זכאית למחצית הזכויות בבית המגורים בלבד. כשאין כוונה אחרת המשתמעת מאורח חיי הנישואין של בני זוג ומהתנהגותם בעניינים הכספיים, חזקה על זוג שמתגורר יחד במשך תקופה ארוכה, שהם מתכוונים לשותפות בכל נכסיהם שווה בשווה, גם כאשר רכוש מסוים רשום רק על שם אחד מהם. אולם, כאשר מדובר בנכסים שלא נוצרו מעבודה משותפת של בני הזוג והיו שייכים לאחד מהם לפני הנישואין, חזקת השיתוף לא תחול באופן אוטומטי ויש לשקול את סוג הנכס, השיתופיות בפירותיו ובהשקעה בו, ועוד. כאן, מעבר לתרומתה של האישה לניהול משק הבית וגידול הילדים, היא לא תרמה לפרנסת המשפחה או חסכה כסף. לעניין דירת המגורים, די בכך שהזוג התגורר תחת קורת גג אחת וניהל משק בית משותף. אולם, ביחס ליתר הנכסים, לא היה לאישה חלק בהשקעה או בהשבחה בהם. לכן, כוונת השיתוף חלה רק על בית המגורים.