פעולת השליח לא תחייב את שולחו כאשר היה על הצד השני לדעת כי בוצעה בחריגה מההרשאה

לווים שהתקשרו בהסכם הלוואה הופתעו לגלות כי אדם שמונה על ידם לחתום על ההסכם, שכבר גובש עם המלווה, חתם ללא אישורם על נספחים נוספים ובהם, בנוסף לתמורה הקבועה בהסכם, התווספה העברת זכויות בנכסים רבים.

בית המשפט קיבל את טענת הלווים בשל ידיעה קונסטרוקטיבית של המלווים על חריגת השלוח מהרשאתו. אדם שממונה על ידי אדם אחר (ה"שולח") לבצע פעולה משפטית נחשב ל"שלוח" וחייב לפעול במסגרת הסמכות שניתנה לו בלבד. בעוד שכאשר הצד השני לא ידע או היה צריך לדעת שהשלוח חרג מהרשאתו וכן נחזה מצג שהוא פעל בהתאם להרשאה - פעולות השלוח יחייבו את השולח על אף החריגה, הרי שכאשר הצד שכנגד ידע או צריך היה לדעת על החריגה מההרשאה - פעולות השלוח לא תחייבנה את השולח. הקביעה האם הצד השני 'צריך' היה לדעת תתבסס לעתים על יחסים חוזיים מוקדמים בין ה'שולח' לבין הצד שכנגד. כאן, אין מדובר בשלוח שנשלח לבצע משא ומתן לגיבוש תנאי עסקה אלא בהסכם שתנאיו גובשו לפני מועד החתימה ושהשלוח נשלח לחתום עליו בלבד. משכך, חתימתו של השלוח על נספחים חדשים להסכם שתוצאתם היא הגדלת התמורה לצד השני באופן משמעותי, תוך חריגה מהותית מההסכמות החוזיות בין הצדדים מהווה חריגה מהרשאה וכזו שהצד השני צריך היה לדעת עליה. משכך, חתימתו של השלוח על הנספחים הנוספים אינה מחייבת את הלווים.