בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 52281-03-23 בראון ואח' נ' עצמון ואח'
לפני כבוד השופט גיא שני
התובעים
1. יצחק מרדכי בראון
2. בר ח.מ.ד. בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רפאל שיוביץ ואיתמר פורת
נגד
הנתבעים 1. דרור עצמון
2. פידליטי הון סיכון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד לידור שובל
פסק דין
1. לפניי תביעה לביטולם של שעבודים ושל המחאות זכות, אשר נרשמו לטובת הנתבעים על נכסים של התובע.
רקע עובדתי
2. התובע 1, מר יצחק בראון (להלן: התובע), יליד שנת 1953, הוא הבעלים והמנהל של התובעת 2, חברת בר ח.מ.ד. בע"מ (להלן: חברת בר חמד), "אשר עוסקת בקידום מיזמים טכנולוגיים ובהשקעות" (סעיף 2 לתצהיר התובע מיום 21.3.2023). הנתבע 1, מר דרור עצמון (להלן: הנתבע), הוא הבעלים של הנתבעת 2, פידליטי הון סיכון בע"מ (להלן: חברת פידליטי), אשר "עוסקת בהשקעות בשוק ההון ובחברות פרטיות" (סעיף 13 לתגובת הנתבעים מיום 14.5.2023).
3. מטיעוני הצדדים ומהחומר שלפניי עולה כי במהלך שנת 2022 השקיעו התובעים סכום-כסף (60,000 אירו) במיזם של החברה הספרדית CEREO INVESTMENT, שעניינו פיתוח טכנולוגיות סולאריות. על-פי הסכם בין התובעים לבין חברת CEREO INVESTMENT, היה על התובעים להעביר סכום נוסף – סך של 900,000 אירו – עד ליום 15.7.2022. התובעים לא קיימו התחייבות זו, לדבריהם משום שלא היה בידם הסכום הדרוש. בחודש ספטמבר 2022 התקיים דין ודברים בין התובעים לבין הנתבעים, לצורך מימון ההשקעה של התובעים בחברת CEREO INVESTMENT. במקביל, הגיעו התובעים להסכמה עם חברת CEREO INVESTMENT, שלפיה סכום ההשקעה יופחת ויעמוד על סך של 350,000 אירו.
4. על רקע זה, נחתם ביום 4.10.2022 הסכם בין התובעים לבין הנתבעים, שכותרתו "הסכם השקעה ותמורות" (להלן: ההסכם). על ההסכם חתומים הנתבעים מצד אחד, ומר בועז ארז, כמיופה כוח של התובעים, מצד שני (להלן: מר ארז). ההסכם אינו ארוך – עמוד ומחצה – ועיקריו יצוטטו להלן.
5. במבוא להסכם נכתב כך:
הואיל ובין הצדדים התקיים מו"מ בעניין העברת השקעה עבור בראון על ידי פידליטי בסך 350 אלף יורו לחברת CEREO INVESTMENT בכדי שבראון יקבלו זכויות בחברה (למען הסר ספק לפידליטי לא יהיו זכויות בחברת CEREO INVESTMENT).
והואיל ופידליטי הסכימה להעביר סך של 350 אלף יורו לחברת CEREO INVESTMENT בהתאם לאמור ולתמורות בהסכם זה.
והואיל ובראון מצהירים כי ההשקעה הנ"ל בחברת CEREO INVESTMENT שווה מאות מיליוני דולרים וזאת לאחר בדיקה מעמיקה של CEREO INVESTMENT. כמו כן מצהירים בראון כי אם לא יועברו בימים הקרובים ל- CEREO INVESTMENT סך של 350 אלף יורו מטעם בראון על ידי פידליטי אזי תבוטל באופן בלתי הפיך השקעת בראון בחברת CEREO INVESTMENT.
הואיל ובין הצדדים התקיים מו"מ ממושך לפרטי פרטים של יותר מחודש בעניין כל תנאי העסקה.
6. לאחר דברי המבוא, תחת הכותרת "מהות ההסכם", נכתבו התניות הבאות:
1.1. פידליטי תיתן הוראה לבנק המזרחי, סניף ... חשבון... להעביר השקעה סך של 350,000 אירו (שלוש מאות וחמישים אלף אירו) לחשבון חברת CEREO INVESTMENT בספרד אשר פרטיו מצורפים בשלושה עמודים בנספח להסכם זה (להלן: "ההעברה") ובתמורה תקבל באופן מצטבר את כל התמורות המפורטות בהסכם זה לרבות בנספחים המצורפים להסכם זה אשר מהווים חלק בלתי נפרד מההסכם.
1.2. בתמורה להעברה תקבל פידליטי כעבור תשעים ימים מחתימת הסכם זה את קרן ההעברה בסך של 350,000 אירו (שלוש מאות וחמישים אלף אירו) לחשבון בבנק המזרחי, סניף ... חשבון ...
1.3. בנוסף בתמורה להעברה תקבל פידליטי כעבור תשעים יום מענק על השקעתה בסך של שמונה עשרה אחוזים היינו סך של 63,000 אירו פלוס מע"מ לחשבונה בבנק המזרחי, סניף ... חשבון ... יודגש כי אם בראון החזירו את ההעברה במלואה כעבור חודש אחד בדיוק ממועד חתימת הסכם זה אזי במקום מענק של 63,000 אירו פלוס מע"מ המענק שתקבל פידליטי יהיה 10,500 יורו פלוס מע"מ לחשבונה בבנק המזרחי.
1.4 בר ח.מ.ד בע"מ מצהירה כי ההחלטה להתקשר בהסכם זה נתקבלה כדין במוסדות החברה לעל פי תקנון החברה.
7. ההסכם כולל גם פרק "כללי", שבו מספר תניות פורמליות (סמכות שיפוט, אופן שינוי ההסכם, כתובות הצדדים וכדומה), וכן התניות הבאות, שרלוונטיות לענייננו:
2.2 הצדדים בחנו את היקף ההשקעה וכל התמורות בהסכם ומצאו את היקף ההשקעה כהגונה וכסבירה ביחס לתמורות ולסיכונים.
2.3 הצדדים חתמו על ההסכם מרצונם החופשי לאחר שקראו היטב את ההסכם ונספחיו.
...
2.7 הצדדים מצהירים כי הסכם זה הוא הסכם השקעה ולא הסכם הלוואה והצדדים מתחייבים לא לטעון טענה הסותרת זאת.
עד כאן ההסכם גופו.
8. אין חולק כי להסכם שעליו חתם מר ארז, כמיופה כוח של התובעים, היו גם נספחים. עם זאת, בעוד שמר ארז טוען כי מדובר היה על נספחים בודדים, הנתבעים גורסים כי מר ארז חתם במו ידיו על לא פחות מ-24 נספחים (כ-90 עמודים), המהווים חלק בלתי-נפרד מן ההסכם. נספחי ההסכם כוללים, לטענת הנתבעים, מסמכים כגון ייפוי הכח של מר ארז, דפי בנק, שטר משכון, בקשות לרישום הערת אזהרה, שטר משכנתא, הודעה על המחאת זכות, עותק של הסכם השקעה של התובעים בחברה הזרה, מסמך "אישור זכויות" של עמידר, שמאות מקרקעין, מסמכי טאבו ועוד (ראו נספח 1 לתצהיר הנתבע מיום 10.5.2023).
9. מבין כלל הנספחים, המסמכים החשובים ביותר לענייננו הם אלה שסומנו כנספחים 10 ו-19 להסכם (כפי שנראה בהמשך, מר ארז מכחיש שחתם על מסמכים אלה). נספח 10 להסכם, שכותרתו "הודעה על המחאת זכות", מפרט רשימה של נכסים, שהתובע ממחה את זכויותיו בהם לנתבעים:
א-יצחק בראון שהוא הממחה, ממחה בזאת לטובת דרור עצמון ופידליטי הון סיכון בע"מ שהם הנמחים את זכויותיו ונכסיו המפורטים מטה אשר מגיעים ביושר לנמחים לאחר קבלת התמורה המלאה בסך 350 אלף יורו בהסכם מיום 04.10.2022 על ידי הממחה מהנמחים (שהיא העברת סכום זה לחברת קראו אינבסטמנטס): א-כל זכויות הממחה בקשר לתביעה כנגד אס.או.אס אנרגיה... ב-כל זכויות הממחה ומי מטעמו בקשר לתביעה כנגד שתי החברות של הרמן בביהמ"ש המחוזי בת"א... ג-כל זכויות הממחה בקשר לתביעה לרבות תביעת חוב כנגד חברת ב. שקד דלקים... ד-הממחה מכיר בזאת בהתחייבות הבלתי חוזרת שלו בהודעת הקיבול ששלח בפקס מיום 04.05.2020 להצעת נושה 1 ונושה 2 שמוסכם על הממחה שנקבע כי היא התחייבות לרכישת מאה עשרים ושמונה אלף חמש מאות שבעים ואחת מניות חברת פלוריסטם ומאה עשרים ושמונה אלף חמש מאות שבעים ואחת אופציות של חברת פלוריסטם מנושה 2 לרבות מוסכם על הממחה שסכום ההתחייבות הוא של תשע מאות עשרים ושבע אלף דולר ארה"ב, וכל המחאות הזכויות המפורטות במסמך נועדו גם להבטיח גביית התחייבות זאת. ה-כל זכויות הממחה בנכס בגוש 6188 חלקה 499/34 ברחוב ראב"ד 24 בני ברק, ו-כל זכויות הממחה בשתי דירות בנכס בגוש 7437 חלקה 28 תת חלקה 2 ותת חלקה 9, ז-כל זכויות הממחה בגוש 30235 חלקה 165 (חלקה ישנה 116) רחוב המ"ג 6,8,10 ירושלים. ח-כל זכויות הממחה לרבות הלוואות בעלים בחברת אקספנשן קפיטל בע"מ... ט-כל זכויות הממחה לרבות הלוואות בעלים בחברת בר ח.מ.ד בע"מ... י-כל זכויות הממחה בשתי דירות ברחוב זכריה 9 בני ברק בגוש 6122 תתי חלקה חמש ושש, י-כל זכויות הממחה בדירה ברחוב מנחם בגין 78 פתח תקווה גוש 5481 חלקה 3 תת חלקה 9 י"א-כל זכויות הממחה לסוגיהן בני"ע ובמניות של חברות פרטיות לרבות בהלוואות בעלים לרבות בחברת בר ש.נ.י בע"מ... ולרבות החברות שפורטו בשלושת עמודי נספח 21 להסכם מיום 04.10.2022 י"ב-זכויות הממחה במניות רב בריח איתור לוויני...
וכל זאת המתואר בסעיפים א-י"ב בהתאם לסעיף 1.1 להסכם מיום 04.10.2022 במסגרת התמורות המגיעות לדרור עצמון ופידליטי הון סיכון בע"מ. למען הסר ספק לא משועבדות זכויות הממחה או מי מטעמו בחברת קראו אינבסטמנטס.
10. נספח 19 להסכם, שכותרתו "הודעת משכון", מונה רשימת נכסים זהה, אשר לגביהם יירשם – כך לפי האמור במסמך – "שעבוד ומשכון בדרגה ראשונה והמחאת זכות על דרך השעבוד... לשם קיום מלוא התחייבויות החייב לסוגיהן כלפי הנושה 1 וגם הנושה 2" (הנושים 1 ו-2 הם הנתבעים).
נספחים 10 ו-19 יקראו להלן, יחד: מסמכי השעבוד וההמחאה; רשימת הנכסים המופיעה במסמכי השעבוד וההמחאה תיקרא להלן: רשימת הנכסים.
11. אם כן, הנתבעים טוענים כי בנוסף להסכם גופו, חתם מר ארז – בשם התובעים – גם על נספחים רבים, ובהם מסמכים המקנים לנתבעים זכויות (שעבוד והמחאה) ברשימה ארוכה של נכסים השייכים לתובע. להשלמת התמונה יצוין כי במהלך הפגישה מיום 4.10.2022, שבה חתם מר ארז על ההסכם, התקיימה היוועדות חזותית עם עורך-דין בשם בן אדרי (להלן: עו"ד אדרי), זאת על-מנת שמר ארז יחתום בפניו על כמה מן המסמכים. אין מחלוקת לגבי עצם קיומה של ההיוועדות החזותית, אך ישנן גרסאות שונות לגבי מספר המסמכים שעליהם חתם מר ארז במהלכה. כך, מר ארז טוען בתצהירו כי בהיוועדות החזותית אומתה חתימתו על מסמך אחד בלבד: בקשה לרישום הערת אזהרה על אחד מנכסיו של התובע (דירה ברחוב ראב"ד בבני ברק), שאותו – ורק אותו – הוסכם להעמיד כבטוחה להחזר ההלוואה. מנגד, הנתבעים טוענים כי מר ארז חתם בפני עו"ד אדרי על נספחים נוספים (נספחים 10-3 להסכם).
12. ההסכם נחתם כאמור ביום 4.10.2022. ביום 9.11.2022 ניגשו הנתבעים לרשם המשכונות, הציגו לו את המסמכים שברשותם, ורשמו משכונות והמחאות זכות על הנכסים הנקובים במסמכי השעבוד וההמחאה. הנתבעים מציינים כי ניסיונם לרשום ברשם החברות את המשכון על זכויות התובע בתובעת 2 (חברת בר חמד), לא עלה יפה משום שחלפו למעלה מ-21 ימים, ולכן נדרש תצהיר מטעם החברה. בנוסף, פנו הנתבעים לעורך-דין לצורך רישום הערות אזהרה ברשם המקרקעין. לדברי הנתבעים, עורך הדין הסביר להם שלגבי שני הנכסים ברחוב פיירברג בתל-אביב ולגבי הנכס ברחוב זכריה 9 בבני ברק, יש לתקן את המסמכים ולהפריד בין תתי החלקות. לטענת הנתבעים, הם פנו לתובעים לצורך ביצוע התיקונים והחתימות הדרושים להשלמת הרישומים, אך נתקלו בסירוב (יוער כי אין תימוכין לטענה זו, המוכחשת על-ידי התובעים).
13. על רקע זה הוגשה התביעה שלפניי, שהסעד המבוקש בה הוא ביטול רישום השעבודים והמחאות הזכות. לטענת התובעים, הם הסכימו להעמיד כבטוחה להחזר ההלוואה נכס אחד בלבד: זכויותיו של התובע בדירה ברחוב ראב"ד שבעיר בני ברק; זאת, על דרך רישום הערת אזהרה בדבר התחייבות לרשום משכנתא. מכיוון שזו הייתה ההסכמה – כך טוענים התובעים – הם נדהמו לגלות במחצית השנייה של חודש דצמבר 2022, כי נרשמו שעבודים והמחאות זכות על שורה ארוכה של נכסים השייכים לתובע, אשר שוויים הכולל הוא עשרות מיליוני ₪ (ראו אומדן שווי הזכויות בסעיף 30 לסיכומים מטעם התובעים). אליבא דהתובעים, הנתבעים למעשה השתלטו בדרך-לא-דרך על מרבית הנכסים שצבר התובע במהלך חייו, ובכלל זה: כל נכסי הנדל"ן שבבעלותו (מדובר על זכויות בשבעה נכסי מקרקעין, לרבות דירת המגורים של משפחתו); כל הזכויות והכספים שהוא אמור לקבל מכוח הליכים משפטיים; וחלק ניכר מזכויותיו ומניותיו בחברות ובמיזמים עסקיים שבהם השקיע לאורך השנים. יתרה מכך, התברר לתובעים כי במסמכים שעליהם הסתמכו הנתבעים בעת רישום השעבודים והמחאות הזכות, רשומה גם הודאה (כביכול) של התובעים בחובתם לרכוש מהנתבעים מניות ואופציות של חברה מסוימת (פלוריסטם תרפיוטיק בע"מ; להלן: פלוריסטם), תמורת הסך של 927,000$, זאת על בסיס הסכם משנת 2019, אשר לטענת התובעים בוטל זה מכבר.
14. התובעים מוסיפים וטוענים כי השעבודים והמחאות הזכות נעשו מאחורי גבם, במרמה, בלי שהנושא יעלה ולו ברמז במהלך המשא-ומתן בין הצדדים. רישום השעבודים, כך טוענים התובעים, הסב להם נזקים כבדים, והפגיעה נמשכת ומתעצמת מאז ועד היום. אומר כבר עתה, כי במסגרת התביעה (והבקשה לסעד זמני) העלו התובעים טענה לכאורית, שלפיה חתימתו של מיופה הכוח מר ארז על מסמכי השעבוד וההמחאה, זויפה. עם זאת, בשלב מאוחר יותר בהליך קיבלו התובעים את המסמכים המקוריים והעבירו אותם למומחית מטעמם, וזו מצאה שהחתימות על הנספחים נחזות להיות של מר ארז (ראו סעיף 3.6 לתצהיר המשלים של התובע). לפיכך, העלו התובעים טענה כי ככל שמר ארז אכן חתם על הנספחים שמכוחם פעלו הנתבעים לרישום השעבודים והמחאות הזכות, הרי שהדבר נעשה ללא הרשאה וללא הסכמה מצדם.
15. הנתבעים מצדם טוענים כי הצגת העסקה על-ידי התובעים שגויה ומטעה. לדבריהם, כלל לא מדובר בהסכם הלוואה כי אם בהסכם השקעה, אשר כלל 24 נספחים המהווים חלק בלתי-נפרד מההסכם. נספחים אלה, שנחתמו על-ידי מר ארז מתוקף ייפוי כוח שהועבר לנתבעים ביום 3.10.2022 (יממה לפני החתימה), מעגנים את מלוא התמורות המגיעות לנתבעים, זאת בשעה שכל הרווח הצפוי מההשקעה בחברת CEREO INVESTMENT (מאות מיליוני דולרים, כפי שנרשם בהסכם) נותר אך ורק בידי התובעים. הנתבעים מדגישים כי אף אם שווי הנכסים ששועבדו והומחו לטובתם מגיע לכדי 20,000,000 ₪ - כפי שטוענים התובעים - הרי שמדובר בשבריר מתוך שווי הזכויות שצמחו לתובעים בעקבות העסקה. הנתבעים מדגישים כי כלל התמורות המגיעות להם עקב העברת הסכום של 350,000 אירו, מעוגנות בהסכם ובנספחיו, וכי הכול נעשה בהסכמתם של התובעים ומתוקף ייפוי הכוח שעליו חתמו.
16. בטרם שאגש לדיון בטיעוני הצדדים, ראוי להתייחס בקצרה להשתלשלות ההליך המשפטי. התובעים הגישו את התביעה שלפניי בחודש מרץ 2023. קודם לכן (בחודש פברואר 2023) הם הגישו תביעה דומה (אך לא זהה) בבית משפט השלום (ת"א 9632-02-23), אשר נמחקה לפי בקשתם. התביעה הנוכחית הוגשה יחד עם בקשה למתן צווים זמניים, שבה עתרו התובעים להורות על ביטול כל השעבודים וכל המחאות הזכות שנרשמו על נכסיהם, זולת השעבוד על הנכס הרחוב ראב"ד. הנתבעים הגישו תגובה לבקשה לסעד זמני, וביום 16.5.2023 קיימתי דיון בבקשה. במהלך הדיון גובש הסדר דיוני שלפיו נמחקה הבקשה לסעד זמני, אך בד-בבד הוסכם כי התיק יקודם במתווה מהיר, עד להוכחות שתשמענה בחודש אוקטובר 2023.
17. הדרך למימושו של ההסדר הדיוני לא הייתה קלה. הצדדים הגישו בקשות שונות, בכללן בקשות לגילוי מסמכים, וניתנו כמה וכמה החלטות בנושא זה (ובנושאים אחרים, כגון צמצום היקף תצהיר העדות הראשית של הנתבע, אם כי בפועל קראתי גם את תצהירו המקורי). כמו-כן, המצב הביטחוני מאז חודש אוקטובר 2023 הביא עמו אילוצים נוספים. עם זאת, עשיתי כל מאמץ לקיים את רוח המתווה הדיוני ולהביא את ההליך לכדי הכרעה מהירה, זאת לצד שמירה על הזכויות הדיוניות של שני הצדדים. בסופו של דבר ישיבת ההוכחות התקיימה בתאריך 17.1.2024, ולאחר מכן הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם (סיכומי התשובה של התובעים הוגשו בתאריך 1.5.2024).
18. החומר שמונח לפניי הוא רב. הנתבעים, יש לציין, הגישו תצהירים ארוכים ביותר, וגם לאחר שהוריתי על קיצורם, פריסת הטענות נעשתה בהרחבה יתרה. כך בתצהירים, וכך גם בסיכומים. אולם בכל אלה אין כדי להסיט את מבטנו מן העיקר. השאלה המונחת ביסוד המחלוקת היא ממוקדת, חדה וברורה, לאמור: מהי התמורה שלה זכאים הנתבעים כנגד הסכום שהעבירו לתובעים – סך של 350,000 אירו, לצורך מימון ההשקעה בחברת CEREO INVESTMENT. האם התמורה היא החזר סכום-הקרן בתוספת הסך של 63,000 אירו (פלוס מע"מ) – כפי שטוענים התובעים; או שמא, בנוסף לתמורה האמורה, זכאים הנתבעים לקבלת זכויותיו של התובע ברשימת הנכסים הנקובים במסמכי השעבוד וההמחאה – כפי שטוענים הנתבעים. ההכרעה במחלוקת זו מצריכה קביעת ממצאים עובדתיים לגבי מהות ההסכמות בין הצדדים, וכן התייחסות לסוגיה המשפטית של חריגת שלוח מהרשאה.
19. הערה אחרונה מבחינת הרקע העובדתי: לאחר הגשת התביעה עלה בידי התובעים לבטל את רישום המחאות הזכות ברשם המשכונות. ביום 4.4.2023 הוציא רשם המשכונות מכתב שלפיו "ביחס להמחאת הזכות... הריני להודיעך כי הודענו לנושים כי רישומה יימחק ממאגר רשם המשכונות מאחר והתצהיר שצורף להודעה אינו עומד בדרישות הדין" (נספח 1 לתשובת התובעים מיום 15.5.2023). בהקשר זה מציינים הנתבעים כי הם קיבלו הודעה שלפיה הביטול נעשה "לפי בקשת הנושה/המלווה" – קרי לפי בקשתם-שלהם – אלא שהם מעולם לא פנו בבקשה כזו. הנתבעים הודיעו לרשם המשכונות כי הביטול אינו על דעתם, אך נאמר להם שרישום המחאת זכויות אינו יכול להיעשות על-בסיס חתימה של מיופה כוח. מכל מקום, אין מחלוקת על כך שכיום לא רשומה המחאת זכויות ברשם המשכונות; רשומים רק השעבודים (רשם המשכונות דחה בקשה לביטולם) – ואת הרישום הזה עותרים התובעים לבטל. הנתבעים מצדם מדגישים כי אין בביטול רישום המחאות הזכות כדי לגרוע מהתוקף המשפטי של ההמחאה עצמה.
עד כאן – הרקע לדיוננו.
ההסכמה בין הצדדים: בין "גמירות דעת" לבין "לא יעלה על הדעת"
20. כפי שראינו, ביום 4.10.2022 נחתם הסכם בין התובעים לבין הנתבעים. התובע עצמו לא נכח במעמד חתימת ההסכם; מי שחתם בשמם של התובע ושל חברת בר חמד הוא מיופה הכוח, מר ארז. מי שכתב וערך בפועל את מסמכי ההסכם ואת נספחיו הוא הנתבע (ראו למשל עמודים 187-186 לפרוטוקול). לדבריו, הוא עשה זאת על בסיס ההסכמות שגובשו במשא ומתן בין הצדדים (ראו למשל עמוד 168 לפרוטוקול). השאלה הראשונה שעלינו להשיב לה – וכפי שנראה, עליה יקום וייפול דבר – נסבה אפוא על תוכן ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים במשא ומתן (ושאמורות היו להיות מגולמות בהסכם מיום 4.10.2022). בסוגיה זו הצדדים רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. כך, התובעים טוענים כי הוסכם שהנתבעים ילוו לתובעים סכום של 350,000 אירו, אשר יוחזר בתוך 90 ימים בצירוף ריבית של 63,000 אירו; וכן הוסכם שלהבטחת התשלום ישועבד נכס אחד ברחוב ראב"ד. לעומת זאת, הנתבעים טוענים כי מדובר בהשקעה – ולא בהלוואה – וכי התמורות שהם זכאים לקבל כוללות, בנוסף למענק בסך של 63,000 אירו, גם שעבוד והמחאת זכויות בנכסים רבים של התובע (ובהם נכסי נדל"ן, מניות ואופציות בתאגידים, וזכויות תביעה).
21. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי בעיון את חומר הראיות, מצאתי לדחות – בשתי ידיים – את גרסת הנתבעים לגבי מהות ההסכמות בין הצדדים. כמו-כן מצאתי לקבוע כי התובעים לא היו מודעים, וממילא לא הסכימו ולא הסמיכו את מיופה הכוח, לשעבד ולהמחות את זכויותיהם בנכסים בשווי עשרות מיליוני ₪. ככל שביום 4.10.2022 חתם מר ארז על נספחים שהתיימרו לשעבד ולהמחות זכויות בנכסים של התובעים (זולת שעבוד הנכס ברחוב הראב"ד), הרי שהדבר נעשה תוך חריגה רַבָּתׅי מהרשאה, שאין לה תוקף כלפי התובעים.
22. בטרם שאפרט את נימוקיי למסקנה האמורה, אבקש להדגיש כי ניתן למצוא – ואכן מצאתי – קשיים ותמיהות בטיעונים של שני הצדדים. ברם, נסיבות המקרה והפער התהומי בין הגרסאות (עד כדי כך שכל צד מייחס למשנהו כוונת מרמה) מחייבים, בסופו של יום, הכרעה ברורה בשאלת היסוד: האם הצדדים הסכימו לערוך עסקה טיפוסית של הלוואה קצרת מועד, שבסיומה יוותרו הנתבעים עם רווח של 63,000 אירו; או שמא הסכימו לעסקת השקעה אשר במסגרתה – כפי שיובהר להלן – הנתבעים יזכו לקבלת תמורות רבות נוספות, בדמות הפירות שיצמחו מנכסיו השונים של התובע, וזאת לזמן בלתי-מוגבל ובהיקף בלתי-תחום. הוא שאמרתי: מזרח ומערב, יום ולילה – ומכנה משותף אין. עמדתי היא, כי סימני השאלה שעלו לגבי גרסת הנתבעים גדולים ומודגשים בהרבה מאלה שעלו לגבי גרסת התובעים, והם בבחינת סימן קריאה המורה כי לא ניתן לאמץ גרסה זו, על-פי התשתית הראייתית המונחת לפניי.
23. כאמור, בין הצדדים התגלעה מחלוקת לגבי סיווג ההסכם מיום 4.10.2022 – הסכם הלוואה או הסכם השקעה. הנתבעים מבקשים להיבנות מכותרת ההסכם – "הסכם השקעה ותמורות" – והם מלינים על כך שהתובעים מהינים לטעון שעסקינן בהסכם הלוואה, על אף שבסעיף 2.7 להסכם נכתב במפורש כי: "הצדדים מצהירים כי הסכם זה הוא הסכם השקעה ולא הסכם הלוואה והצדדים מתחייבים לא לטעון טענה הסותרת זאת".
24. כלל ידוע הוא שבמקום בו נדרש בית המשפט לסווג עסקה מסוימת, עליו לבחון הן את פרשנותו של ההסכם (לפי כללי הפרשנות החוזיים הרגילים), הן את מהותה האמיתית של העסקה, ללא קשר לכותרת שהעניקו לה הצדדים או לכסות החיצונית שעטו עליה (ראו והשוו: ע"א 7281/15 קופאס פיננס (ישראל) בע"מ נ' אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ (22.5.2018); רע"א 1690/00 מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' א.אבגל טכנולוגיה בע"מ (בפירוק זמני), פ"ד נז(4) 385, 409 (2003); ע"א 9955/09 יוגב נ' יוסף (28.8.2012)). אין משמעות הדבר שהכותרת והלשון של ההסכם אינן רלוונטיות בעניין זה, אך בסופו של יום המהות האמיתית של העסקה – כפי שעולה ממכלול הנתונים והראיות – היא שקובעת את סיווגה. הדברים יפים ביתר שאת במקום שבו עולה כי הצדדים הלבישו על העסקה אצטלה מסוימת על מנת להתגבר על מכשלה חוקית, להשיג יתרון מס, וכדומה (ראו למשל ע"א 2330/04 מנהל מס שבח אזור ירושלים נ' מלונות צרפת ירושלים בע"מ (21.5.2006)).
25. בענייננו, ההסכם כולל את היסודות הבסיסיים של הלוואה: קרן, ריבית ומועד פירעון (לשימוש ביסודות אלה לצורך סיווג עסקה, ראו למשל ת"א (שלום ראשל"צ) 23249-05-14 ח.עלמה יזמות עסקית בע"מ נ' מחלוף (12.12.2017)). יתרה מכך: הנתבעים לא קשרו, בעקבות העסקה, קשר כלשהו עם החברה הספרדית CEREO INVESTMENT (מדובר במימון השקעה של התובעים בחברה – כפי שציין הנתבע עצמו בעדותו, עמודים 183-182 לפרוטוקול). גם מבחינת הסיכונים שנטלו על עצמם הנתבעים, הרי שאלה אינם קשורים לחברת CEREO INVESTMENT (הצלחת המיזם או כשלונו), כי אם ליכולת הפירעון של התובעים, בלבד (כמקובל בעסקת הלוואה). אין תֵמה אפוא שכאשר התבקש הנתבע, במהלך עדותו, להסביר כיצד העסקה שלפנינו מהווה "השקעה", לא הייתה בפיו תשובה משכנעת, והוא חזר וביקש להיאחז בכותרת ההסכם ובסעיף 2.7, שכאמור לעיל אינם מכריעים, כשלעצמם, את גורל הסיווג (עמודים 185-183 לפרוטוקול). גם טענת הנתבעים שלפיה ההסכם אינו מכיל פרטים נדרשים לפי חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (כגון שיעורי הריבית בחישוב שנתי, סוג ההצמדה ושיעור העלות הממשית של האשראי), ומכאן שלא מדובר בהסכם הלוואה – בעייתית ביותר, והיא בבחינת אדם המבקש להרים את עצמו בשרוכי נעליו.
26. אין חולק, כי מי שדרש לכתוב בכותרת "הסכם השקעה ותמורות" היה הנתבע. לטענת התובע, ההסבר שמסר הנתבע לדרישה זו הוא שאין לו אישור חוקי להעניק הלוואות, ושהדבר כבר עמד לו לרועץ בהלוואות קודמות (עמודים 96, 99-98 ו-101 לפרוטוקול). מר ארז מסר עדות דומה בעניין זה (עמוד 71 לפרוטוקול), וגם כתב על כך לתובע מספר ימים לאחר חתימת ההסכם (ראו דוא"ל מיום 11.10.2022, נספח 6 לתצהיר התובע מיום 2.8.2022). לאחר שמיעת העדויות ועיון בחומר, מצאתי לאמץ את גרסתם של התובעים בעניין זה, ואני קובע כי הנתבע עמד על כך שיירשם "הסכם השקעה ותמורות", מסיבותיו-שלו. אלא שכאמור – הכותרת אינה סוף פסוק ואינה חזות הכל.
27. אלא שהקושי בעמדתם של הנתבעים בהליך שלפניי חורג הרבה מעבר לשאלה הטרמינולוגית והמשפטית של סיווג עסקה. על מנת להבהיר זאת, אתייחס כעת ביתר פירוט לאופן שבו מתארים הנתבעים את העסקה בין הצדדים.
28. כפי שראינו, לפי ההסכם הנתבעים העבירו לתובעים סכום של 350,000 אירו, שאותו הם היו אמורים לקבל בחזרה תוך פרק-זמן קצר של 90 ימים, בתוספת "מענק" נדיב בשיעור 18% (שווה-ערך לריבית שנתית של 72%). אלא שלפי גרסת הנתבעים, תמורה זו (שהיא היחידה הנזכרת במפורש בהסכם גופו) איננה אלא "מְתַאֲבֵן", שכן הצדדים הסכימו, בנוסף, כי נכסיו הפרטיים של התובע, שערכם הנטען הוא עשרות מיליוני ₪ (אין לפניי הערכה נגדית), ימושכנו לטובת הנתבעים וגם "יומחו" להם. המחאה זו, לטענת הנתבעים, היא חלק מה"תמורות" המגיעות להם בעבור מימון ההשקעה של התובעים בחברת CEREO INVESTMENT.
29. ישאל השואל: מה משמעות "המחאת" זכויותיו של התובע ברשימת הנכסים? האם ההמחאה נועדה לשמש בטוחה להחזר ה"השקעה" וה"מענק"? ובכן, לפי גרסת הנתבעים, כפי שהוצגה בהליך שלפניי, לא מדובר בבטוחה גרידא (על המחאת זכות כבטוחה לאשראי שהנמחה מעניק לממחה, ראו שלום לרנר "על ההבחנה בין המחאה גמורה להמחאה בדרך של שעבוד" משפטים יב 281 (1982); לדיון ביחס שבין המחאה, שעבוד ומשכון ראו גם חיים זנדברג "המחאת זכות: מכר מותנה או משכון? עוד על ההבחנה ומשמעויותיה" משפטים לא(4) 985 (2001); נינה זלצמן ועופר גרוסקופף "המחאה על דרך שעבוד ומׅשכון זכות" עיוני משפט כח(1) 43 (2004)). זאת ועוד, לטענת הנתבעים גם לא מדובר על העברת הבעלות בנכסים המומחים (ואכן, אם אדם רשום במרשם המקרקעין כבעלים של דירה למשל, והוא מעביר את זכויותיו בדירה לאדם אחֵר, הרי שעל העסקה לא חלים דיני המחאת זכויות. ראו גם שלום לרנר "המחאת זכות במקרקעין: בין חיוב לקניין" עיוני משפט יז(2) 433 (1992), שם מדובר על המחאת זכות במקרקעין לא רשומים, כלומר הזכות המועברת היא בגדר חיוב. ודוק: להמחאת זכות יש אמנם פן קנייני – העברת בעלות בנכס – אך הנכס נושא ההעברה הוא הזכות החוזית שיש לממחה כלפי החייב).
הנה כי כן: לא בטוחה גם לא העברת בעלות. מה הוא, אם כן, פשר ההמחאה במקרה דנן, לפי שיטת הנתבעים?
30. ובכן, לטענת הנתבעים משמעות ההמחאה היא שהתובע יעביר לידי הנתבעים כל תמורה שלה יהיה זכאי בגין זכויותיו בנכסים. כך לדוגמא, אם התובע ימכור ביום מן הימים את אחד מנכסי הנדל"ן – התמורה תהיה שייכת לנתבעים. ואם ישכיר נכס – דמי השכירות יועברו לנתבעים. ומה לגבי החברות שזכויותיו של התובע בהן "הומחו" לנתבעים? ובכן, אם החברות יחלקו דיבידנד – הנתבעים יהיו זכאים לקבלו, ואם המניות יימכרו, התמורה תועבר לנתבעים. בדומה, אם תצלח דרכו של התובע בהליכים המשפטיים הנזכרים ברשימת הנכסים, הרי שכל סכום שישולם במסגרת הליכים אלה, יועבר גם-הוא לנתבעים (ראו למשל עמודים 149, 170-169 ו-201-200 לפרוטוקול).
31. יוצא אפוא כי לפי שיטת הנתבעים, הבעלות בנכסים תיוותר באופן פורמאלי בידיו של התובע, אך בפועל תרוקן מכל תוכן, והתובע למעשה ינהל מכאן ולהבא את נכסיו – ימכור או ישכיר דירות, יפעיל תאגידים, ינהל תביעות – עבור הנתבעים. הנתבעים יהיו זכאים לכל הפירות שיצמחו מנכסיו של התובע (ראו סעיף 220 לסיכומי הנתבעים), בבחינת "מה ששלי – שלי, מה ששלך – גם כן שלי"; וכל זאת, ללא צורך בפעולות המאפיינות העברת בעלות כגון רישום, דיווח לרשויות, תשלום מיסים וכדומה (הנתבע אמר במפורש בעדותו כי ההבדל בין קבלת הבעלות בנכסים לבין קבלת הזכויות על-דרך המחאה הוא היעדר חיוב במס – עמודים 170-169 ו-206 לפרוטוקול).
32. הבעייתיות באופן שבו מציגים הנתבעים את העסקה ניבטת מכל עבר. ראשית, בעצם השימוש במושג "המחאת זכות". מושג זה, ביסודו, מבטא פעולה משפטית שמתקיימת במערכת יחסים משולשת: חייב, נושה-ממחה, ונמחה. מדובר למעשה על "חילופי נושים" – העברת זכותו של הנושה (מַמְחֶה) כלפי החייב, לגורם אחֵר (נׅמְחֶה), אשר הופך מתוקף ההמחאה לנושה החדש (ראו סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969. להלן: חוק המחאת חיובים; ע"א 2138/10 מועצה מקומית דלית אל כרמל נ' סונול ישראל בע"מ (16.2.2012); שלום לרנר המחאת חיובים 46-45 (2002). להלן: לרנר, המחאת חיובים; השוו לסעיף 9 לחוק המחאת חיובים, המתייחס ל"המחאת זכות או חבות שאינן נובעות מחיוב", ומקובל לייחסו למכירה של זכות קניינית כגון זכות יוצרים או פטנט, שאין מולה חייב מוגדר). בענייננו, לא ברור, ובוודאי לא פורט בהסכם (לרבות נספחיו), איזו "נשייה" מועברת לנתבעים בהתייחס לרוב הנכסים הנזכרים ברשימה. ודוק: לגבי נכסי המקרקעין, אין כל ביטוי בהסכם – ואף לא נטען בהליך שלפניי – כי בעת ההמחאה היו לתובע קשרים חוזיים עם צדדים שלישיים, שהקימו לו זכאות (ולוּ עתידית) לקבלת כספים (ראו והשוו ע"א 263/70 בנק ליצוא בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד כד(2) 672 (1970); ע"א 596/86 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מג(2) 460 (1989); ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673 (1983); ע"א 717/89 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ערן טורס בע"מ (בפירוק), פ"ד מט(1) 114 (1995); ע"א 36/11 חברת דואר ישראל בע"מ נ' חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ (3.9.2015); עוד ראו לרנר, המחאת חיובים, בעמ' 198-181).
33. מעבר לאמור ובמאמר מוסגר אציין, כי הנתבעים שבים ומדברים על קבלת תמורות בדרך של משכון זכויות בנכסים, "כך שהנתבעים יזכו לפירותיהם" (ראו למשל סעיף 230 לסיכומים). אלא שמשכון הוא "שעבוד נכס כערובה לחיוב", ואינו החיוב עצמו (סעיף 1 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967). טיעוני הנתבעים מטשטשים את האבחנה בין חוב מסוים (ראובן חייב סכום-כסף ללאה), לבין דרך תשלום החוב או גבייתו (מימוש משכון, ויודגש כי בעסקה שתוכנה הוא משכון אין הנושה זכאי לגבות סכום העולה על גובה החוב).
34. שנית, אין בהסכם ובנספחיו עיגון למתווה העסקה הנטען. לגבי ההסכם גופו, אין בו כל התייחסות לשעבוד ולהמחאה של זכויות בנכסיו של התובע. חסר זה בולט במיוחד על רקע העובדה שההסכם דווקא מתייחס ל"מענק" בסך של 63,000 אירו, הגם שלפי גרסת הנתבעים מדובר ברכיב שולי בהשוואה ליתר ה"תמורות". יתרה מכך: גובה ה"מענק" נקבע בהסכם לפי שתי חלופות: סך של 63,000 אירו אם ההלוואה תוחזר תוך 90 ימים; או סך של 10,500 אירו אם ההלוואה תוחזר תוך 30 ימים. לטענת הנתבעים, מדובר ב"הטבה על-פי דרישות התובעים", לאחר שהנתבעים דרשו תחילה "מענק מינימלי" של 63,000 אירו, ללא קשר למועד הפירעון (סעיף 96 לתגובה לבקשה לסעדים זמניים). קשה להלום כי הצדדים דנו והתנצחו על הנחת פירעון מוקדם בסך של כ-50,000 אירו (ורשמו זאת בהסכם), בה-בעת שהייתה ביניהם הסכמה (שאותה דווקא לא טרחו לכתוב בהסכם) בעניין העברת זכויות נוספות בשווי (בלתי-מוגדר מראש) של עשרות מיליוני ₪.
35. זאת ועוד: כפי שראינו, לפי גרסת הנתבעים, הצדדים גמרו בדעתם על-אודות התקשרות מורכבת ומסועפת, אשר במסגרתה נכסים שונים של התובע ישמשו מקור להעברת כספים "בהיקף של כ-20 מיליון ₪" (סעיף 125 לסיכומי הנתבעים). אלא מאי? להתקשרות מעין זו אין ביטוי מניח את הדעת בהסכם, וגם לא בנספח 10 להסכם ("הודעה על המחאת זכות"). מיותר לציין, כי העסקה שהנתבעים טוענים לה כוללת עניינים רבים הטעונים הסדרה. אך הסדרה כזו אין – לא בהסכם, ואף לא בנספחיו. אפילו סכום התמורות המגיעות לנתבעים (לשיטתם) לא צוין, והנתבעים טוענים – לראשונה בסיכומיהם – כי "אומד הדעת של הצדדים" היה שיועברו לידיהם תמורות בשווי של "כ-20 מיליון ₪". אין בהסכם התייחסות למשך הזמן שבו התובעים יידרשו להעביר כספים לנתבעים, ולא נותר אלא לתהות אם לפי שיטת הנתבעים מדובר על התחייבות לעולם ועד, או אולי עד שיושג סכום היעד של "כ-20 מיליון ₪". ניתן להוסיף ולמנות שאלות בסיסיות רבות לגבי מערך הזכויות והחובות שנוצר, כביכול, בין התובעים לבין הנתבעים מכוח "המחאות הזכות", אך אסתפק בהפניה לכמה דוגמאות שעלו בחקירתו הנגדית של הנתבע, ולא זכו למענה רציני כי אם להשערות חסרות ביסוס (ראו עמודים 203-201, 216 לפרוטוקול). ובלשונו של הנתבע: "אני לא נכנסתי לרזולוציה הזו...".
36. ואם עסקינן בחוסר הבהירות לגבי מערך הזכויות והחובות לפי שיטת הנתבעים, הרי לכם תהייה נוספת: כפי שצוין, הנתבעים טוענים שהמחאת הזכות אין משמעותה העברת הבעלות ברשימת הנכסים. אולם, באותה נשימה הם מסבירים כי הסיבה לכך שלא נהגו "מנהג בעלים" בנכסים היא שהתובעים מנעו זאת מהם (עמוד 32 לתצהיר המשלים של הנתבע). הדרא קושיא לדוכתה: המחאת זכות זו – מה טיבה ומה פשרה?
37. אסכם נקודה זו בכך שהדעת נותנת כי אילו הצדדים הסכימו מראש למתווה העסקה שהנתבעים טוענים לו – על חריגותו, על מורכבותו ועל השלכותיו כבדות המשקל – הדבר היה מקבל ביטוי בהסכם שונה לגמרי בתוכנו ובהיקפו; סביר גם להניח שהסכם כזה היה נערך בסיוע של עורכי דין, ולא בהינף קולמוסו של הנתבע. מכל מקום, איני מוצא בהסכם מיום 4.10.2022 (וכן בנספחיו) עוגן פרשני למתווה העסקה שמציעים הנתבעים, ואיני סבור כי המושג "המחאת זכות", המופיע בנספח 10, מגלם בחובו מתווה כזה. הסברו של הנתבע, כי ההסכם נוסח כפי שנוסח בשל "לחץ זמן" (עמוד 193 לפרוטוקול), אינו משכנע כלל ועיקר, ותשובותיו לתהיות שהוצגו בחקירתו הנגדית רחוקות מלהניח את דעתי. מקובלת עליי טענת התובעים, כי אם הנתבעים היו סבורים שהתובעים הסכימו למתן תמורות נוספות בשווי של כעשרים מיליון ₪, הם היו רושמים זאת בהסכם "בצורה חדה וברורה שלא תותיר לתובעים שום אפשרות להתכחש לכך" (סעיף 26 לסיכומי התשובה).
38. ראוי לציין כי מעדותו של עו"ד אדרי, שכאמור אימת (בהיוועדות חזותית) את חתימותיו של מר ארז על מקצת מנספחי ההסכם, עולה שגם מבחינתו מסמך המחאת הזכויות אינו מייצר את התוצאות שהנתבעים טוענים להן. עו"ד אדרי העיד כי הוא ראה את מר ארז חותם על תשעה מסמכים (עמודים 29, 33-32 לפרוטוקול). עו"ד אדרי נשאל לגבי המשמעות של מסמכים אלה, ובהם מסמך המחאת הזכויות. עו"ד אדרי השיב כי מדובר ביצירת בטוחה להחזר הסכום שחייבים התובעים לנתבעים. עו"ד אדרי הוסיף והדגיש כי אם החוב ייפרע – "צריך למחוק את הכול, מה זאת אומרת" (עמודים 42-40 לפרוטוקול). הדברים חודדו והובהרו גם במענה לשאלת בית המשפט:
כב' השופט: המחאת הזכות לשיטתו של אדוני,
ת: כן,
כב' השופט: היא בטוחה להחזר הסכום ששולם על-ידי מר עצמון למר בראון.
ת: בדיוק.
(עמוד 42 לפרוטוקול)
39. עינינו הרואות: גם עו"ד אדרי – שהנתבע פנה אליו והציג לו את המסמכים עוד לפני מועד החתימה – לא הבין ולא סבר כי המחאת הזכויות משמעותה העברת זכויותיו של התובע ברשימת הנכסים, בבחינת "תמורות" שמעבר לפירעון ההלוואה (יודגש כי עו"ד אדרי מתייחס להתקשרות כהלוואה, ולדבריו, כך אמר לו הנתבע – עמוד 42 לפרוטוקול). מעבר לכך, אעיר כי ניתן להניח שאם עו"ד אדרי היה מודע למשמעות של "המחאת הזכויות" לפי שיטת הנתבעים, קרי: העברה דה-פקטו של הזכויות ברשימת נכסים ארוכה לרבות נכסי נדל"ן, הוא היה מבצע בירור נוסף, או למצער מוודא שהחותם מודע לנפקות חתימתו (ודוק: עו"ד אדרי העיד כי הוא שאל את מר ארז "אתה יודע על מה אתה חותם?", וכי מר ארז השיב בחיוב – עמוד 29 לפרוטוקול. אולם כאמור, מעדותו של עו"ד אדרי עולה כי הוא-עצמו לא הבין את משמעות החתימה כפי שהנתבעים טוענים לה במסגרת ההליך שלפניי. ואידך זיל גמור).
40. שלישית, הנתבעים טוענים כי כנגד העברת סכום של 350,000 אירו, אשר לפי ההסכם יוחזר להם תוך שלושה חודשים בתוספת "מענק" נדיב (השקול לריבית שנתית של 72%), הסכים התובע להעביר להם כעשרים מיליון ₪ (השקולים לפרמיה נוספת של מאות אחוזים ויותר), זאת באמצעות מימוש נכסיו הפרטיים (לדבריו – כמעט כל נכסיו הפרטיים, הכוללים בין היתר את דירת המגורים של משפחתו); וכל זאת בטרם שהמיזם עם החברה הספרדית הכניס לכיסם של התובעים אגורה שחוקה. מדובר, על פני הדברים, בעסקה שאין לה היגיון ואין לה אח ורע. ואמנם, התובע הצהיר כי "התובעים לא היו מעלים בדעתם לחתום על הסכם 4.10.22 ולהסכים לריבית הנשך שנקבעה בו, לו ידעו כי הנתבעים מתכוונים לרשום שעבודים על נכס כלשהו מלבד הזכויות בדירה ברח' ראב"ד, ולא כל שכן להמחות לעצמם את הזכויות בנכסים המשועבדים..." (סעיף 25 לתצהיר התובע מיום 21.3.2023; וראו גם עמוד 113 לפרוטוקול).
41. הנתבעים, מצדם, מבקשים לייחס לעסקה טעם כלכלי. לדבריהם, המימון שהעבירו לתובעים חילץ אותם מאובדן ההשקעה בחברת CEREO INVESTMENT, ובכך למעשה יצרו הנתבעים לתובעים שווי של מאות מיליוני דולרים. למעשה, כך טוענים הנתבעים, העסקה היא בלתי-מידתית לרעתם, שכן בשעה שהתובעים זכו בהשקעה הנושאת רווחי-עתק, הנתבעים נותרו עם "כבשת הרש". ובלשונו של הנתבע בתצהירו: "מטרת המחאת הזכויות הינה הקטנה ולו במעט של הפער בין הנכסים בשווי גבוה שנותרו אצל התובעים (נכסים בשווי 200 מיליון דולר ומעלה) לבין שווי הנכסים הקטן בהרבה שנותר אצל הנתבעים כתוצאה מהשקעת הנתבעים".
42. אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעים. אמנם, במבוא להסכם נרשם כי ההשקעה בחברת CEREO INVESTMENT "שווה מאות מיליוני דולרים", וכי אם לא יועבר הסכום של 350,000 אירו תוך ימים אחדים, ההשקעה של התובעים בחברת CEREO INVESTMENT תבוטל. התובעים טוענים כי הנתבע הוא שהטמיע בהסכם הצהרות אלה – שאין להן קשר למציאות – "כדי להצדיק את ריבית הנשך הבלתי חוקית שדרש" (סעיף 5.1 לתצהיר התובע מיום 2.8.2023; וראו גם עדותו של מר ארז בעמודים 66 ו- 90 לפרוטוקול, שלפיה הנתבע התעקש לכלול הצהרה זו בהסכם, וכי הוא, מר ארז, לא מצא לנכון להתנגד, ואף מצא בכך היגיון, במובן של יצירת תשתית להצטרפות עתידית של הנתבע לפרויקט, בבחינת "שלח לחמך". מר ארז כתב דברים דומים בדוא"ל ששיגר לתובע מספר ימים לאחר החתימה – נספח 6 לתצהיר התובע מיום 2.8.2023). הנתבע גורס אחרת, אך כאמור הוא זה שערך את ההסכם, וטענתו כי הוא פעל לפי מה שהכתיבו לו התובעים, לא הוכחה.
43. אוסיף ואומר, כי דרכו של עולם היא שאין "מתנות חינם". מי שמקווה לתשואה גדולה על השקעה מסוימת, יודע בדרך כלל שגם הסיכון הוא גדול. כך, לטענת התובע, היה גם במקרה דנן בכל הנוגע להשקעה בחברה הזרה. לדבריו, "סימן שאלה גדול" מרחף מעל העסקה עם חברת CEREO INVESTMENT, והמרחק בין התקוות שנתלו בטכנולוגיה לבין התממשותן בפועל הוא "שמיים וארץ" (עמוד 146 לפרוטוקול). ואמנם, הרעיון שלפיו בבואם של התובעים להשקיע סך של 350,000 אירו בחברת CEREO INVESTMENT, כבר הייתה להם תשואה מובטחת של "מאות מיליוני דולרים", ולכן הסכימו (עוד בטרם שההשקעה הניבה תשואה) למסור לנתבעים את הזכויות בנכסיו הפרטיים של התובע בשווי של עשרות מיליוני ₪ – אינו סביר ואינו עולה בקנה אחד עם הדרך המקובלת בעולם העסקי (יצוין כי גם נספח 18 לראיות הנתבעים – טיוטת מכתב מיום 18.9.2022, המתייחס לטכנולוגיה ומופנה לבנק דיסקונט – מצביע על הפער ועל הדרך הארוכה שבין תקוות או תחזיות לבין מימוש במציאות). לכך יש להוסיף, כי אין למעשה מחלוקת על כך שהתובעים נדרשו להשקעות משמעותיות נוספות בחברת CEREO INVESTMENT (ראו גם נספחים 17-16 לתצהיר המשלים של הנתבע); וכי מר ארז פנה בשלב מסוים לנתבע בעניין השקעה בחברת CEREO INVESTMENT, והוא – הנתבע – בחר שלא להיכנס למיזם (עמוד 180 לפרוטוקול). נראה, אפוא, שהנתבע לא ראה לנגד עיניו עסקת חלומות המבטיחה למשקיע רווחי עתק.
44. יודגש: הנתבעים שבים וטוענים כי התמורות שיועדו להם (לשיטתם) במסגרת ההסכם הן "ברף נמוך מאוד". לדבריהם, "הם ויתרו רבות במסגרת ההסכם" (סעיף 10 לסיכומים). לדידי, הניסיון לשכנע כי מדובר ב"עסקה רעה" לנתבעים הוא מופרך. לא שמענו ולא ידענו על עסקה שהיא במהותה עסקת הלוואה לזמן קצר (ובעיקר – הסיכון הגלום בה מתמצה בסיכונים הטיפוסיים לעסקת הלוואה), שבה מי שקיבל את הכסף (ונדרש להחזירו תוך זמן קצר בצירוף פרמיה גבוהה) לא רק משעבד את כל נכסיו, אלא למעשה משתעבד להעברת "פרמיה" נוספת של מאות אחוזים ויותר, ואחרי כל זה: מבוקש כי בית המשפט יראה בעסקה זו משום קיפוח של המלווה. יתרה מכך: טענת ה"קיפוח" מוקשית עוד יותר אם מביאים בחשבון את העובדה שזכויותיו של התובע בחברת בר חמד כלולות אף-הן ברשימת הנכסים נושא השעבוד וההמחאה. בהקשר זה טוענים התובעים, כי משמעות הדבר היא שכנגד העמדת המימון לביצוע השקעת התובעים בחברת CEREO INVESTMENT, קמה לנתבעים זכאות לתשואות שיצמחו לתובעים מהשקעה זו, זאת מתוקף היותם "הנהנים" מן האחזקה במניות חברת בר חמד (לאור המחאת הזכות). לטענת התובעים, "מצב דברים זה אינו רק מופרך עד כדי אבסורד, אלא עומד בסתירה לניסיון הנתבעים להצדיק את התמורות המופלגות שהובטחו להם לכאורה בהסכם הלוואה, בכך שנושלו על ידי [התובעים] מפירות ההשקעה ב-CEREO, שכן הנתבעים מקבלים לידיהם במסגרת ההסכם את מלוא הפירות הללו" (סעיף 4.20 לתצהיר התובע מיום 2.8.2023). אמנם הנתבע ניסה ליישב קושי זה, בציינו כי נכתב בהסכם ש"למען הסר ספק לפידליטי לא יהיו זכויות בחברת CEREO INVESTMENT" (עמודים 214-213 לפרוטוקול). אולם דומני שאין כאן פתרון אמיתי לקושיה, שכן אם לחברת בר חמד יש זכויות ב-CEREO, ואם זכויותיו של התובע בחברת בר חמד הומחו לנתבעים, אזי בפועל – גם ללא אחזקה ישירה ב-CEREO – הנתבעים עשויים ליהנות מההשקעה (של חברת בר חמד) ב-CEREO.
45. ואם למרות כל האמור, שני צדדים בעולם העסקי מסכמים על מתווה חריג כפי גרסת הנתבעים, הרי שמן הסתם הדבר יבוא לידי ביטוי ברור בהסכם שעליו חתמו. כפי שהוסבר לעיל, לא כך בענייננו (במאמר מוסגר: מתווה כזה, גם אם ימצא ביטוי מפורש בהסכם, עלול להיות מאותגר בטענות משפטיות שונות מעולם דיני החוזים).
46. רביעית, לא הוצגו מסמכים מתקופת המשא ומתן, או מהתקופה שלאחר חתימת ההסכם, שיש בהם כדי לתמוך בקיומה של הסכמה מצד התובעים לעסקה שהנתבעים טוענים לה. בהקשר זה אקדים ואומר כי בהתקשרות החוזית נושא דיוננו היו שלושה שחקנים מרכזיים: התובע, הנתבע ומר ארז. בשלוש הצלעות של המשולש קיימת היכרות קודמת. כפי שצוין לעיל, במסגרת ההליך דרשו הנתבעים לקבל לידיהם תיעוד של שיחות והתכתבויות בין התובע לבין מר ארז. התובעים, מצדם, הסתייגו ממסירת התיעוד, בטענה שחלק ניכר ממנו אינו רלוונטי להליך דנן, ומקצתו אף חסוי. בסופו של יום, בעקבות החלטות בית המשפט, העבירו התובעים את המסמכים לנתבעים ("כמות אדירה של חומר", כפי שמציינים הנתבעים בסעיף 63 לסיכומיהם). מדובר – יש להדגיש – בתיעוד הן מהתקופה שקדמה להסכם, הן מהתקופה שלאחר ההסכם. התיעוד, כך נראה, נבדק במסרקות ברזל על-ידי הנתבעים, אך לא עלה בידם להצביע ולו על מסמך אחד המעגן או משקף הסכמה של התובעים להעביר לידי הנתבעים רכוש אישי רב של התובע, כנגד קבלת סכום-המימון. לעומת זאת, קיימים מסמכים העומדים בסתירה לקיומה של כוונה כזו.
47. כך למשל, ביום 14.9.2022 – שלושה שבועות לפני חתימת ההסכם – שיגר מר ארז מסמך שכותרתו "אישור עקרוני להסכם הלוואה 900 אלף יורו" (כאמור, בשלב הראשון התקיימו מגעים לגבי העברת סכום של 900,000 אירו). המסמך (נספח 6 לתצהיר הנתבע) כולל שלושה סעיפים: משך ההלוואה (חצי שנה עם אפשרות להארכה); מועד העברת הסכום; ובטוחות (שיעבוד זכויותיו של התובע בנכס בבני ברק, ושעבוד אחוז מסוים מזכויותיו ב"טווארסק"). מסמך זה בוודאי אינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים שלפיה זמן קצר לאחר מכן, תמורת סכום נמוך בהרבה (350,000 אירו), הסכימו התובעים לתמורות מפליגות. הנתבעים טוענים כי אין להסיק מן המסמך מאומה. מדובר, לדבריהם, בהצעה שבאה מצד התובעים, אשר לא זכתה לאישורם או להסכמתם של הנתבעים. עוד טוענים הנתבעים כי בתקופה שלאחר המסמך האמור הם ביקשו, וקיבלו, מידע נוסף, והבהירו כי הם מוכנים רק לעסקת השקעה, ולא לעסקת הלוואה. אלא שטענות אלה כולן אינן מאיינות את הפער העצום בין המתווה שנכלל באותו מסמך "אישור עקרוני" לבין העסקה שהנתבעים טוענים לה, ואשר אין לה זכר במסמך או בהקלטה מתקופת המשא ומתן.
48. דוגמה אחרת היא הודעת דוא"ל ששיגרו התובעים למר ארז בתאריך 3.10.2022 – יממה לפני חתימת ההסכם. במסמך זה כתב התובע למר ארז כי הוא "מוכן לקחת הלוואה מדרור רק בסכום של 350 אלף יורו שנחזיר תוך 90 יום בל"נ"; וכי "אנחנו לא ממשכנים שום מניות של אף חברה וברגע שאנחנו משלמים לדרור את התשלום המלא הוא מסיר כל שיעבוד ואין שום התחייבות נוספת". בנוסף, התובע ציין בהודעה כי הוא אינו מאמין שהנתבע יעביר את הכסף, אך אם יתבדה ("... ברגע שתגלה לי שטעיתי בבן אדם..."), ניתן יהיה "לעשות הרבה דברים יחד" (נספח 106 לראיות הנתבעים). לטענת הנתבעים, גם ממסמך זה אין להסיק מסקנות. הוא אינו כולל תנאים שונים שנכללו בהסכם אשר נחתם למחרת, סותר את ייפוי הכוח (הכולל הרשאה למר ארז לחתום על מסמכי בטחונות ומשכון), וכל כולו נועד לשמש "אליבי" לטענות שיועלו בהמשך, בחוסר תום לב. להשערה זו לא מצאתי בסיס ראייתי, ואיני סבור כי העובדה שהודעת הדוא"ל אינה כוללת את כל פרטי העסקה מלמדת את מה שהנתבעים מבקשים ללמוד ממנה. יתרה מכך, הנתבעים עצמם מלינים על כך שהתובעים לא גילו מסמך זה בתצהיר גילוי המסמכים, ועשו זאת רק בעקבות הוראות בית המשפט. ישאל השואל: אם מדובר ב"מסמך אליבי" שנועד לתמוך בטענות התובעים, מדוע שיימנעו מגילויו?
49. גם מסמכים נוספים שהוצגו אינם עולים בקנה אחד עם הטענה שבמהלך המשא ומתן דובר על מתווה שלפיו כנגד העברת הסך של 350,000 אירו, שיוחזר בתוך 90 ימים בצירוף "מענק", הנתבעים יקבלו תמורות מפליגות נוספות, בדמות זכויותיו של התובע ברשימת הנכסים. אפנה, למשל, למסמכים בכתב-יד מיום 28.9.2022, שנערכו בזמן שדובר על הלוואה בסך 900,000 דולר (נספח 107 לראיות הנתבעים). יודגש: אני ער לכך שהמתווה הנזכר במסמך מיום 28.9.2022 שונה מזה שאומץ בהסכם מיום 4.10.2022, אך הנקודה החשובה לענייננו היא היעדר עיגון כלשהו לקיומו של שיח על-אודות העברת ("המחאת") זכויותיו של התובע בכלל הנכסים הנזכרים במסמכי השעבוד וההמחאה, כנגד העברת הסכום של 350,000 אירו (או כל סכום אחֵר). עוד ראוי להפנות להודעה קולית ששיגר מר ארז לנתבע ביום 29.9.2022, ימים אחדים לפני חתימת ההסכם, שבה אמר: "לא צריך כבר תשע מאות. זה נהיה שלוש מאות חמישים... צריך שלוש מאות חמישים ואיצ'ה [התובע] לתפיסתו בגלל העורות האלה, הקונטיינרים שהוא הזמין, הספרי תורה וכל זה, הוא אומר חודשיים, מקסימום שלושה, יש לו את הכסף להחזיר... הוא אומר עדיין קח את המגרש בירושלים כביטחון. וכמה כסף אתה רוצה שהוא יחזיר על השלוש מאות חמישים. חודשיים, שלושה, כמה שנוח לך..." (נספח 4 לתצהיר התובע מיום 2.8.2023).
50. עולה מן האמור, כי לא הוצג מסמך מלפני התאריך 4.10.202, השולל את גרסתם של התובעים, כי במשא ומתן לא נדונה האפשרות שהתובע ימחה את זכויותיו ברשימת הנכסים. יש להדגיש כי הנתבעים מציינים שהיו "הסכמות בעל פה", אך אין זה סביר בעיני שהתובעים ניאותו לשעבד ולהמחות היקף כזה של זכויות ונכסים – המחאה שמשמעותה (על-פי הנתבעים) זכאות לפירות שיצמחו (לעולם ועד?) מנכסיו של התובע – ולא תמצא לכך ולו אינדיקציה ברורה אחת בחומר הראיות (הרב) מהתקופה שלפני חתימת ההסכם. עוד אציין כי אני ער לקיומם של נספחים 33-32 לראיות הנתבעים – תרשומות שערך הנתבע, לדבריו, המעגנות הסכמות שהתגבשו במשא ומתן. אולם, משעה שמדובר במסמכים שיצר הנתבע עצמו במועד לא ידוע (גם לא נקוב תאריך על המסמכים) – ולא במסמכים שהועברו בין הצדדים או שנחתמו על-ידם – לא ניתן לגזור מהם מסקנות לגבי מודעותם, הסכמתם או גמירות דעתם של התובעים.
51. הנתבעים הפנו לשיחות ולהתכתבויות שנערכו בתקופה שלאחר חתימת ההסכם. לא מצאתי כי יש במסמכים אלה כדי לבסס את גרסתם. כך למשל, הנתבעים מציינים כי ביום 6.10.2022, יומיים לאחר חתימת ההסכם, שוחחו התובע והנתבע בטלפון (השיחה מוקלטת), והתובע לא השמיע כל טענה לגבי ההסכם (הגם שנמסר לידיו על-ידי מר ארז ביום 4.10.2022); כל שביקש התובע באותה שיחה הוא לזרז את העברת הסכום של 350,000 אירו. אלא שעיון בתמלול השיחה מלמד כי אין בה התייחסות לנושא השעבודים וההמחאות, ואין בה אישוש לכך שהתובע היה מודע לעניין זה. זאת ועוד: אין תימוכין לכך שנספחי ההסכם היו באותה שעה בידי התובע; התובע, יש לציין, מכחיש זאת מכל וכל, וגם הודעת בא-כוח התובעים מיום 8.1.2023 אינה מלמדת אחרת (נספח 23 לראיות הנתבעים – התייחסות לשלושה דפים, הכוללים את ההסכם עצמו ואת מסמך הערת האזהרה על הדירה בבני ברק).
52. מסמך נוסף שהנתבעים מזכירים הוא הודעת דוא"ל ששיגר התובע לנתבע ביום 19.12.2022 (נספח 27 לראיות הנתבעים). לטענת הנתבעים, על אף שבאותו מועד התובע כבר ידע על רישום השעבודים (נספח 26 מיום 18.12.2022), אין בהודעת הדוא"ל מחאה על כך, אלא דווקא בקשה לקבלת כספים נוספים מהנתבעים. התובע מצדו הסביר בעדותו כי הוא בחר שלא להתייחס לנושא זה בפנייתו האמורה לנתבעים ("להיכנס איתו למלחמה כבר כשלמעשה אני בידיים שלו?"), וכי הוא עדיין לא היה ער להיקף הפעולות שביצעו הנתבעים. כשלעצמי, סבורני כי יש פער ניכר בין עצם רישום השעבודים ברשם המשכונות לבין הנפקויות שהנתבעים טוענים להן כיום, ואינני תמה על כך שהתובע באותה עת לא היה מודע באופן מלא להשלכות המתרגשות עליו. מכל מקום, אין לגזור מן המסמך את המסקנה שהנתבעים טוענים לה. במסמך מעדכן התובע את הנתבע בדבר תקוותו להשיב תוך זמן קצר את "סכום ההלוואה שנתת לי במלואה כולל הריבית", ומוסיף "ובס"ד יצאתי למרווח ולמרווח דבר שההמתנה וההלוואה ממך השתלמה גם בעלות ריבית הרצחנית והחריגה". כמו כן מציע התובע אפשרות כי במקום להחזיר את הסכום לנתבע, הוא יועבר לטובת הקמת מפעל, תוך פריסת הסכום ל-12 תשלומים שווים; וכן אפשרות אחרת של קבלת סכום גדול יותר מהנתבע, לטובת הקמת המפעל, תוך הטלת משכון על הנכס.
53. אבקש להאיר זרקור על המשפט "ובס"ד יצאתי למרווח ולמרווח דבר שההמתנה וההלוואה ממך השתלמה גם בעלות ריבית הרצחנית והחריגה". ברי כי הכוונה במילים "ריבית רצחנית וחריגה" היא לאותו "מענק" של 63,000 אירו (המשקף ריבית שנתית של 72%). משפט זה מלמד על הלך רוחו של התובע, והוא עומד בסתירה לגרסת הנתבעים שלפיה התובע הסכים להעביר לידיהם נכסים בשווי גדול עשרות מונים מאותה "ריבית רצחנית וחריגה" (יודגש, כי לא נעלם מעיני שהנתבע השיב לתובע שאינו מסכים לתיאור של ההסכם ולביטוי "הלוואה בריבית רצחנית וחריגה"). עוד יצוין, כי טענת הנתבעים שלפיה סירובם להעביר סכום נוסף לתובעים הוא-הוא שגרם לאחרונים ולמר ארז להכחיש את החתימה על השעבודים והמחאות הזכות, אינה מבוססת, וראוי להדגיש כי בדוא"ל מיום 19.12.2022 התובעים מציעים – כאפשרות ראשונה – את השבת ההלוואה וה"מענק" תוך זמן קצר.
54. התכתבות נוספת בין התובע לנתבע התקיימה ביום 27.12.2022 (נספח 1 לתצהיר התובע מיום 2.8.2023). בתאריך זה שיגר התובע הודעת דוא"ל לנתבע, זאת בעקבות הודעות קודמות אשר נסבו על כוונתו של התובע להשיב את הסכום שהוענק לו לפי ההסכם מיום 4.10.2022, כנגד הסרת השעבוד. וכך נכתב בהודעת התובע מיום 27.12.2022 (תוך התייחסות להודעה של הנתבע, שבה נכתב כי "אנו לא מעוניינים לסטות באף פרט מההסכם"):
"במכתבך אתה חוזר שוב על המשפט על 'לא מעוניינים לסטות' איני מבין מה הסטייה מהסכם להקדים תשלום. וכן בקשת אישור שבהחזר הסכום והתוספות (הריבית) במלואם ובזמנם מולאו כל תנאי ההסכם ואין כל תביעות וטענות. האם אישור על פירעון והעמדה מההסכם הינם סטייה? למה ירמוזון דבריך! הפעם הזאת גם לשיטת התנהלותך המוזרה ההתניות, ותנאים. והשינויים. והתחכום שבדברים שבעבר. ובכל תחום עסקי שהנך עוסק בו. גם דבר זה הינו מוזר ומוגזם ביותר.
מעלה לי חששות כבדים שמה שמסתתר מאחורי התעקשותך בדבר זה, הן לפירעון מוקדם והן אישור שבעמידה בתנאי ההסכם אין שום תביעות וטענות.
חושבני שאין מה להמשיך עם משחק זה יותר. אחזיר את הסכומים שבהסכם בהקדם לאחר קבלת אישור שעם תשלום הסכומים כולם שבהסכם. ההלוואה והריבית במועדם. או קודם לכך אין ולא יהיו לי כל תביעות וטענות".
55. בצדק טוענים התובעים, כי מתבקש היה שהנתבע ישיב להודעות דוא"ל אלה באופן שיעמיד את התובע על טעותו (לשיטת הנתבעים), קרי יבהיר ברחל בתך הקטנה את ההתחייבויות הנטענות של התובעים מכוח ההסכם, מעבר להחזר ה"השקעה" וה"מענק". אולם לא כך היה. הנתבע בהודעותיו שמר על עמימות (ראו למשל הודעת דוא"ל מיום 9.2.2023, נספח 3 לתצהיר המשלים: "הינכם נדרשים לקיים את מלוא התחייבויות שלכם ולפרוע את מלוא התחייבויותיכם..."), ונראה כי המקום הראשון שבו נחשפה עמדתו של הנתבע לגבי מהות ה"תמורות" שהוא זכאי להן לפי ההסכם הוא כתבי הטענות בהליך דנן (וגם חשיפה זו הייתה הדרגתית – ראו להלן).
56. גם ההתכתבויות בין התובע לבין מר ארז בתקופה שלאחר ההסכם אינן משנות את תמונה. מסתבר, כי גם "בשיח הפנימי" הזה לא עלה בידי הנתבעים לאתר אסמכתא לכך שהתובע הסכים מראש, או אישרר בדיעבד, לשעבד ולהמחות את נכסיו לנתבעים. אמירות שונות שהנתבעים מפנים אליהן, כגון דברי ביקורת של מר ארז לגבי התנהלותו של התובע מול חברת CEREO INVESTMENT, אינן מלמדות דבר לגבי הסוגיה האמורה. בהקשר זה, לא נעלמה מעיני אמירתו של מר ארז לתובע מיום 6.10.2022 – יומיים לאחר חתימת ההסכם – שלפיה "לא עשיתי שום דבר חריג ממה שדיברנו, הכל באותו גבולות גזרה, גם תראה את ה-, כמות הדברים שמחקתי לו, אהה, צריך למחוא כפיים, אבל זאת לא הנקודה" (עמודים 1229-1227 לראיות הנתבעים). ברם, עיון במלוא החלק הרלוונטי בתמלול אינו מלמד כי תוכן העסקה מול הנתבעים כלל המחאת זכויות של התובע בנכסים שונים – ושהתובע הסכים לכך מראש או בדיעבד – אלא להיפך. בדברים שאומר מר ארז בהקלטה אין ולו רמז להעברת נכסים של התובע לידי הנתבעים, אדרבא מר ארז מספר לתובע כך:
"עבדתי איתו על כל הפסיכולוגיה אמרתי לו דרור אתה יודע, שאם איצ'ה לא ישלם אתה נכנס לעסקה הזאת, יש לך כסף זה עסקה מצוינת, רצית להיכנס לעסקה, אז תמתין צופה מהצד, אה לא יסתדרו הדברים? אל תדאג את הכסף אתה מקבל וזה מה שגרם לי להוריד לו את כל האויר, למיליון דברים אחרים שהוא, אהה, אה, רצה. אהה, ש-, אה יירשמו שמה. ואני חושב שהוא קצת בונה על זה שלא נצליח לשלם אז הוא יידחף לעסקה מהדלת הראשית... אז אה, בוא נניח לזה נראה מה שהוא העביר, ו-, אחר כך תראה את המסמך תאהב אותו לא תאהב אותו זה לא משנה, אתה, לא עשיתי שום דבר חריג ממה שדיברנו, הכל באותו גבולות גזרה... אהב, מה שאתה כרגע, אהה, עשית, אזרת עם ה-, מהלך הזה של ה-, מה שנקרא, לשלוח לי אם ייפוי כוח אבל עד הסוף מרגיש סגור על זה ולתת לי את הנכס ולא עד הסוף מרגיש סגור שאתה רוצה למשכן אותו, לא חשוב הצלת את העסקה עכשיו...".
57. גם ביתר הציטוטים שהנתבעים מפנים אליהם, מתוך ההתכתבויות בין הצדדים, לא מצאתי אישוש לגרסתם בדבר תוכן ההסכמות בין הצדדים; אדרבא, עצם העובדה שבכל השיחות אין למצוא אישוש כזה, אומרת דרשני (טלו למשל את דבריו של התובע בהקלטה מיום 13.10.2022, שם הוא מציין שכאשר "ראה את הנייר" הוא העיר "שזה לא דבר גלובאלי נקודה, אהה רגילה סטנדרטית. זה חריג, לצ-, להציג את זה בצורה כזאת ולייצר את זה בצורה כזאת ואני עדיין חושב את זה אבל זה נעשה, בסדר, אני באתי אלייך בטענה?". ככל שניתן להבין, נראה כי כוונתו של התובע היא לריבית החריגה והלא סטנדרטית שנקבעה ב"נייר" - ההסכם). עוד אדגיש, כי לא נעלמו מעיני חילופי הדברים בין התובע לבין מר ארז, שנחזים להיות תיאום גרסאות ותכנון של קו פעולה משפטי. אולם בסופו של דבר, גם שם לא אותרה ראיה שהיא "אקדח מעשן", והתובע אף מדגיש "הכל אמת ופשוט וזה הגרסה הראשונה והאחרונה והאמת" (נספח 130 לראיות הנתבעים; וכן תמלולים של הודעות בנספח 128).
58. כאן המקום לציין, כי אני ער לטענת הנתבעים בסיכומיהם, שלפיה התובעים הפרו את החלטות בית המשפט מיום 25.10.2023 ומיום 2.11.2023, והסתירו מסמכים מהותיים מהתקופה הסמוכה לחתימת ההסכם (ראו עמודים 11-9 לסיכומים; וראו, במידה חלקית, גם סעיף 24 לתצהיר המשלים של הנתבע). דא עקא, שטענה זו לא הועלתה כראוי בזמן המתאים, ולכן גם לא לובנה כנדרש. כזכור, בעקבות ההתדיינות בסוגיית גילוי המסמכים, ניתנו החלטות אשר הורו על גילוי נרחב. לאחר החלטות אלה, ולאחר שהתובעים העבירו מסמכים רבים, הנתבעים לא הגישו בקשה נוספת בנושא. יתר על כן, התובע לא נשאל בחקירתו הנגדית (הארוכה) לגבי אי-מסירת המסמכים המדוברים לפי צו בית המשפט. במצב דברים זה, ועל אף שעלו בליבי סימני שאלה (למשל לגבי הודעת וואטס-אפ של מר ארז מיום 28.9.2022), אין בידי לקבוע כי התובעים הסתירו מסמכים המצויים ברשותם, ובוודאי שאין בידי לגזור מסקנות עובדתיות לחובת התובעים.
59. ועוד יוער בהקשר זה: ההחלטה בעניין גילוי המסמכים הייתה כאמור הדדית, כלומר גם הנתבעים נדרשו להעביר התכתבויות מול מר ארז. בפתח חקירתו הנגדית נשאל הנתבע אם הוא מחק חילופי-דברים בינו לבין מר ארז, והשיב שאינו זוכר. הנתבע ציין כי לעיתים, כשנוצר עומס על הזיכרון של המכשיר הסלולרי שלו, הוא מוחק הודעות, וכי אינו יכול לומר אם מחק התכתבויות מול מר ארז (עמודים 167-165 לפרוטוקול). אודה על האמת, כי נותר בליבי ספק לגבי אמינות התשובות הללו; הנתבע, כפי שהצטייר בפניי, הוא אדם הפועל בעניינים כגון דא בצורה מחושבת מאוד, ואני מתקשה להאמין שאינו יודע אם מחק התכתבויות בינו לבין מר ארז. מכל מקום, אף לפי עדותו של הנתבע, אין לשלול כי חומר שיכול לשפוך אור נוסף על המקרה – היה ואיננו עוד.
נקודה זו-האחרונה מביאה אותנו לנושא ההתרשמות ממהימנותם של העדים.
60. חמישית, התרשמותי מעדויות הצדדים חיזקה את מסקנתי בדבר העדפת גרסת התובעים על-פני גרסת הנתבעים. אפתח בעדותו של התובע. התובע תיאר את המצוקה האישית והכלכלית שאליה נקלע לנוכח שעבוד כל נכסיו – נכסים שצבר לדבריו בעשרות שנים של פעילות עסקית – ולנוכח הטענה כי הנכסים שייכים כעת לנתבעים. "כיצד אוכל להסביר לאשתי ולילדיי" – כתב בתצהירו – "כי יש אדם שרשם שעבודים והמחאות זכות על כל נכסיי וטוען כי בתמורה להלוואה בסך 350,000 אירו, שאותה ממילא הבטחתי לפרוע תוך 3 חודשים בתוספת ריבית נשך בסך 63,000 אירו, התחייבתי להעביר לו את כל נכסיי, לרבות נדל"ן ואחזקות בחברות בשווי כולל של עשרות מיליוני שקלים?". התובע הפגין במהלך הדיונים בבית המשפט רגשות סוערים, ותיאר את תחושותיו הקשות מאז שנודע לו על הפעולות שביצעו הנתבעים. "הכול מתמוטט לי לפני העיניים" – סיפר (עמוד 111 לפרוטוקול). לפי התרשמותי, התובע דיבר מדם-ליבו, שעה שהוא שרוי בתחושה סובייקטיבית אותנטית כי נכסיו נגזלו ממנו. הגם שעדותו של התובע העלתה סימני שאלה מסוימים, ולמרות שאיני מייחס את כל צעדיו בפרשה לתמימות גרידא, אני מאמין לליבת גרסתו, השוללת ידיעה והסכמה מצדו לשעבד ו"להמחות" את זכויותיו ברשימת הנכסים, זאת כתמורה (בלתי-מידתית בעליל) להלוואה שאותה עליו להחזיר בתוך שלושה חודשים בצירוף פרמיה גבוהה. שוכנעתי כי התובע לא גמר בדעתו, ולא העלה בדעתו, לייפות את כוחו של מר ארז להעביר לנתבעים את זכויותיו בנכסים הללו, לא כל שכן במתווה שהנתבעים טוענים לו.
61. לגבי הנתבע, מצאתי את עדותו מחושבת, מתוחכמת, לעיתים מתחכמת או מתחמקת (ראו למשל הדיון לעיל בנושא סיווג ההסכם – הלוואה או השקעה; או דוגמה אחרת בעמודים 204-203 לפרוטוקול, שם נשאל לגבי העובדה שכאשר התובע פנה אליו והביע רצון לפרוע את ההלוואה כנגד שחרור הנכסים המשועבדים, הוא – הנתבע – לא הטיח בפניו שהזכויות בנכסים הומחו לו). הנתבע הותיר רושם של אדם רהוט, אינטליגנטי ובקיא היטב בתיק, אך נמנע לא אחת להשיב לשאלות באופן ישיר; לעיתים הוא ניסה להכתיב את התנהלות החקירה הנגדית (ראו לעניין זה, למשל, את הערת בית המשפט בעמוד 230 לפרוטוקול); לא פעם הוא בחר שלא לענות לשאלות עובדתיות באופן בלתי-אמצעי, אלא ביקש לקרוא ולהקריא מתצהיר עדותו הראשית (אשר כשלעצמו נערך כמעין כתב סיכומים המשתרע מאופק אל אופק, ולא כעדות ממוקדת על עובדות שבידיעה אישית). כמו כן, מצאתי כי אמירות שונות של הנתבע בעדותו אינן סבירות ואינן מתיישבות עם ההיגיון או עם התמונה הכללית, כך למשל הטענה כי מי שהכתיב את רוב תנאי ההסכם הוא התובע, וכי הדבר הספציפי היחיד שהנתבע דרש הוא שייכתב "השקעה" ולא "הלוואה" (עמודים 168 ו-210 לפרוטוקול). בסופו של יום, בכל הנוגע לליבת המחלוקת, מצאתי כי יש לבכר את עדותו של התובע על-פני עדותו של הנתבע.
62. ואם בכל האמור לעיל לא די, מצאתי קושי נוסף ומהותי בגרסת הנתבעים. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי הצדדים הסכימו על "תמורות בסך של כ-20 מיליון ₪", וכי סכום זה עמד לנגד עיני הצדדים בעת חתימת ההסכם (סעיף 9 לסיכומים). הנתבעים חזרו על טיעון זה בסיכומים, כך למשל בסעיף 125 הדגישו: "אומד הצדדים היה של תמורות לנתבעים בהיקף של כ-20 מיליון ₪". עמדתי לעיל על הקושי לקבל את הטענה שצדדים לחוזה עסקי יסכימו על תמורות בהיקף של "כ" 20 מיליון ₪ - משל היה מדובר בעניין של מה בכך, שאינו מצריך דיוק - וכי הסכמה כזו, ככל שקיימת, לא תכתב במפורש בהסכם. כעת אוסיף, כי טענה זו של הנתבעים, בדבר אומד דעת הצדדים לגבי תמורות בשיעור נקוב של כ-20,000,000 ₪, עלתה בסיכומים לראשונה. הנתבעים לא טענו בכתבי הטענות כי זהו סכום התמורות הספציפי שדובר עליו במשא ומתן, וגם בתצהיריו של הנתבע אין אמירה כזו. להיפך, לאחר שהתובעים כימתו בבקשה לסעדים זמניים את שווי הזכויות בנכסי הנדל"ן (סביב ה-20 מיליון ₪ - ראו סעיף 18 לתצהיר התובע מיום 21.3.2023), הנתבעים הביעו פקפוק והסתייגות לגבי האומדן (ראו למשל סעיף 66 לתגובה מיום 14.5.2023: "יודגש כי התחשיבים שהציגו התובעים אינם מקובלים על הנתבעים..."), והדגישו כי בהיעדר "שמאות מסודרת" אין לדעת את שווי הנכסים (סעיף 28 לתצהיר המשלים של הנתבע). הנתבעים אמנם התייחסו אז לתמורות בשווי של כ-20 מיליון ₪, אך זאת רק לצורך המחשת טענתם בדבר פערי התועלות שצמחו לצדדים מהעסקה, תוך הדגשה שמדובר ב"דוגמא בלבד ומבלי שהדבר יהווה מצג או הסכמה מבחינת הנתבעים" (סעיף 69 לתגובה וסעיף 47 לתצהיר מיום 10.5.2023). בתצהיר המשלים טען הנתבע באופן מפורש כי יש להניח שאם תיערך שמאות לנכסים, היא תהיה "נמוכה יותר משמעותית" מהשווי שהתובעים טענו לו בבקשה לסעדים זמניים (סעיף 28 לתצהיר). כל אלה, בבירור, אינם מתיישבים עם הטענה שעלתה בסיכומים, בדבר קיומו של "סכום יעד" ידוע לתמורות שיועברו לנתבעים – אומד דעת נקוב בסכום (כ-20,000,000 ₪).
63. הנה כי כן, אין לקבל את טענת הנתבעים בסיכומיהם, כי גרסתם הייתה "קוהרנטית, עקבית וסדורה". הנתבעים הציגו בסיכומים טיעון עובדתי חדש בעניין מהותי, לאמור: הסכמה לתמורות בסך מוגדר של כ-20 מיליון ₪. אין זאת אלא, שטענת הנתבעים בסיכומיהם לגבי המשקל הנמוך שיש לייחס ל"עדות כבושה", מונחת לפתחם.
64. סיכום עד כאן: על יסוד התרשמותי מן העדויות, ולאחר שבחנתי את ההסכם גופו ואת כלל חומר הראיות, מצאתי לדחות את גרסת הנתבעים לגבי מתווה העסקה שעליו הסכימו הצדדים. כפי שציינתי לעיל, רשם המשכונות כבר מחק את המחאות הזכות שנרשמו אצלו, ועל כן הסעד שהתבקש בהקשר זה בכתב התביעה – התייתר. הסעד שנותר על-כנו הוא מחיקת רישום המשכונות. על מנת להכריע בעניין זה עליי לדון גם בסוגיית גדר ההרשאה של מר ארז, אך קודם לכן אבקש להתייחס בקצרה לעניין נוסף שעלה בטיעוני הצדדים, והוא עסקת פלוריסטם.
עסקת פלוריסטם
65. ההסכם מיום 4.10.2022 אינו המפגש העסקי הראשון בין בעלי הדין. מתברר, כי ביום 8.9.2019 נחתם הסכם שלפיו ירכשו התובעים מהנתבעים מניות ואופציות בחברת פלוריסטם (להלן: הסכם פלוריסטם), תמורת הסך של 848,568 דולר. לטענת הנתבעים, התובעים הפרו את הסכם פלוריסטם; הנתבע מתאר בתצהירו, באריכות, כי התובעים ניסו בזמנו לבצע שינויים בהסכם פלוריסטם, וכשלא התגבשה הסכמה בעניין זה, הודיעו שהעסקה בטלה על-סמך חוות דעת של עורך דין מטעם פלוריסטם – הודעה שהנתבעים לא היו נכונים לקבל. הנתבעים גורסים כי התובעים מיאנו במשך זמן רב לרכוש את ניירות הערך כפי שהתחייבו, אך כאשר נסק ערך מניות פלוריסטם בשנת 2020, הביעו לפתע התובעים רצון לקדם את העסקה. או-אז, בעקבות דין ודברים, השתכללה לטענת הנתבעים הסכמה בין הצדדים, שבאה לידי ביטוי במסמך הצעה מצד הנתבעים (מיום 23.4.2020 ומיום 1.5.2020), ובמסמך קיבול מצד התובעים (מיום 4.5.2020). דא עקא, שגם הסכמה זו הופרה לטענת הנתבעים, והצדדים המשיכו לנהל משא ומתן במטרה לשפות את הנתבעים על הנזקים שהוסבו להם בפרשת פלוריסטם. לבסוף, כך גורסים הנתבעים, כשפנו התובעים בשנת 2022 לגבי העסקה נושא התביעה דנן, הם ביקשו להסדיר בד-בבד את סוגיית פלוריסטם. זו, לטענת הנתבעים, הסיבה לכך שבנספחי ההסכם מיום 4.10.2022 (נספחים 10, 19 ו-20) נזכרת עסקת פלוריסטם, בזו הלשון:
"החייב [התובע – ג' ש'] מכיר בזאת בהתחייבות הבלתי חוזרת שלו בהודעת הקיבול ששלח בפקס מיום 4.5.2020 להצעת נושה 1 ונושה 2 [הנתבעים – ג' ש'] שמוסכם על החייב שנקבע כי היא התחייבות לרכישת מאה עשרים ושמונה אלף חמש מאות שבעים ואחת מניות חברת פלוריסטם ומאה עשרים ושמונה אלף חמש מאות שבעים ואחת אופציות של חברת פלוריסטם מנושה 2 לרבות בסכום ההתחייבות שמוסכם על החייב של תשעה מאות עשרים ושבע אלף דולר ארה"ב, והמשכון הנ"ל נועד להבטיח גביית התחייבות זאת".
הנתבעים מפנים גם לנספח 23 להסכם מיום 4.10.2022 – שטר חוב המקציב לתובעים עד ליום 5.1.2023 לרכוש את המניות והאופציות של פלוריסטם תמורת הסך של 3,314,275 ₪ (שהם 925,000$ נכון ליום 4.10.2022).
66. התובעים מצדם מכחישים מכל וכל שהסכימו, במסגרת ההתקשרות משנת 2022, להודות בחבות כלשהי כלפי הנתבעים מכוח עסקת פלוריסטם – עסקה שלגביה, כך לדבריהם, הובהר והוסכם זה מכבר כי אינה יכולה לצאת אל הפועל נוכח מגבלות חוקיות והיעדר אישור של בא-כוח החברה (על רקע היותו של התובע דירקטור בפלוריסטם). עוד טוענים התובעים, כי הם בוודאי לא הסכימו (באמצעות מיופה הכוח) לכך שנכסיו של התובע ישועבדו ויומחו לצורך הבטחת "החבות" האמורה. התובעים מדגישים כי אין שום קשר בין עסקת פלוריסטם לבין העסקה נושא ענייננו, כי מר ארז לא הוסמך בייפוי הכוח (ובכלל) להסכים בשמם לדבר-מה הקשור בעסקת פלוריסטם, וכי אם אמנם הנתבעים היו סבורים שעומדת להם זכות כלשהי מכוח הסכם פלוריסטם, מן הסתם היו פועלים באמצעים משפטיים לפני זמן רב.
67. אומר מיד: אין בכוונתי להביע עמדה לגוף השאלה אם עסקת פלוריסטם, על גלגוליה, הקימה חבות של התובעים כלפי הנתבעים. אם יש לנתבעים טענות בעניין זה, הייתה ועודנה פתוחה בפניהם הדרך לנקוט הליכים מתאימים בהתאם להוראות הדין. אולם "שרבוב" עסקה זו למסמכי השעבוד וההמחאה מעצים לדידי את הבעייתיות בטענה כי הכל נעשה בהסכמתם של התובעים ובידיעתם. צאו וראו: הנתבעים עצמם סוקרים בהרחבה את המחלוקת הקוטבית שהתגלעה בין הצדדים, לאורך מספר שנים, באשר לעסקת פלוריסטם. הייתכן כי יישוב המחלוקת נעשה כך, "על הדרך", בהכללת משפט קצר במסמכי ההמחאה והשעבוד (אפילו לא בהסכם גופו), ובאופן שהתובעים לא רק מקבלים את עמדת הנתבעים במלואה, אלא אף נכונים לשעבד את נכסיו של התובע לצורך הבטחת רכישת ניירות הערך של פלוריסטם? הסבירות לכך, כמדומני, נמוכה. טענתו של הנתבע בעדותו, כי התשלום של מיליוני ₪ עבור מניות "פלוריסטם" הוא תמורה נוספת בגין ההשקעה של 350,000 אירו (עמוד 186 לפרוטוקול), היא נדבך נוסף בקושי לקבל את גרסתו, בפרט בהיעדר ראיות ממשיות התומכות בכך מתקופת המשא ומתן.
גדר ההרשאה, וחריגה מהרשאה
68. כפי שראינו, התובעים-עצמם אינם חתומים על ההסכם, וגם לא נכחו במעמד החתימה. מי שנכח – וחתם מטעמם – הוא מר ארז. יום לפני מפגש החתימה (3.10.2022) שיגרו התובעים לנתבעים (באמצעות דוא"ל) ייפוי כוח למר ארז, בזו הלשון:
יפוי כח
אני מר יצחק בראון ת.ז. ... וגם החברה בשליטתי שאני בעל זכות החתימה בה, בר ח.מ.ד בע"מ ח.פ. ...
מיפים בזאת את כוחו של מר בועז ארז ת.ז. ... לחתום על הסכם והמסמכים והנספחים הנלווים לו לרבות בטחונות ומשכון עם פידליטי הון סיכון בע"מ ח.פ. ... ודרור עצמון ת.ז. ... בקשר להעברה עבורנו... של 350,000 יורו... לחשבון החברה הזרה CEREO INVESTMENT אשר את פרטיו שלח בועז ארז לדרור עצמון בתאריך 19.09.2022 בשלוש דוגמאות של העברות אשר בוצעו בפועל, ויודגש כי העברה של פידליטי הון סיכון בע"מ לחשבון החברה הזרה CEREO INVESTMENT את הסך של 350,000 יורו מהווה העברה עבור ובשביל יצחק בראון וגם בר ח.מ.ד בע"מ והיא תהווה אסמכתא כאילו הועברו ה-350 אלף יורו לחשבון יצחק בראון וגם בר ח.מ.ד בע"מ
וכמו כן אנו (יצחק בראון וגם חברת בר ח.מ.ד בע"מ) מיפים את כוחו של בועז ארז לחתום על כל מסמך בקשר להתקשרויות לסוגיהן וליחסים העסקיים שלנו לסוגיהם מול דרור עצמון ומול פידליטי הון סיכון בע"מ. יפוי כח זה הינו בלתי חוזר ובלתי ניתן לביטול.
היום 30.9.2022
69. הנתבעים ביקשו לזקוף לחובת התובעים את העובדה שלא צירפו את ייפוי הכוח – מסמך מהותי ללא ספק – לכתב התביעה ולבקשה לסעד זמני. התובעים מצדם הסבירו כי לא צירפו את המסמך לכתבי הטענות משום שהתקשו לאתרו (ראו סעיף 5 לתצהיר התובע שהוגש ביום 15.5.2023; ועדותו בעמודים 119-116 לפרוטוקול). איני משוכנע כי טענת התובעים מניחה את הדעת מבחינה זו, אך בכל מקרה, יש להדגיש כי התובעים אינם חולקים – ולא חלקו בשום שלב – על כך שמר ארז שימש מיופה כוח שלהם לצורך חתימה על ההסכם. הם אישרו זאת בדוא"ל מיום 24.12.2022 ("... נעשה על ידי שותפי ומיופה הכוח מר בועז ארז" – נספח 15 לראיות הנתבעים), והם אישרו זאת בתביעה שלפניי, לאורך כל הדרך (ראו למשל סעיף 12 לתצהיר התובע מיום 21.3.2023; סעיף 1 לתצהיר מר ארז שצורף לבקשה לסעדים זמניים: "... נשלחתי עם ייפוי כוח..."; דברי התובע בעמוד 108 לפרוטוקול; וראו גם דברי בא-כוח התובעים בפרוטוקול מיום 12.9.2023: "אנו הרי לא כופרים בכך שהייתה מערכת יחסים אישית ועסקית קודמת שהביאה את מר בראון לסמוך על בועז, הנושא אינו שנוי במחלוקת מר ארז גם הביא את העסקה בספרד"). עוד יצוין, כי אין מחלוקת שמר ארז מעורב באופן אישי בעסקה מול חברת CEREO INVESTMENT (ראו בהקשר זה, בין היתר, את דברי ב"כ התובעים בעמוד 6 לפרוטוקול מיום 12.9.2023: "למר ארז יש זכויות מהותיות בהשקעה בספרד").
70. מדוע חתמו התובעים על ההסכם באמצעות מיופה כוח? כל אחד מהצדדים טוען שהיוזמה לכך הייתה של הצד שכנגד (עמודים 97 ו- 178 לפרוטוקול; וראו גם עדותו של מר ארז בעניין זה בעמוד 91 לפרוטוקול). כשלעצמי, איני רואה חשיבות יתרה לשאלה מי היה הראשון להציע זאת (ככל הנראה על רקע קשיים ומשקעים שעלו בשיח הישיר בין התובע לבין הנתבע). כך או כך, התקיימו בענייננו יחסי שליחות, לאמור: מצב שבו לפלוני ("השלוּח") מוענק הכוח לייצג את אלמוני ("השולח") בביצוע פעולות משפטיות. בהיותו של מר ארז שלוח של התובעים, עולה השאלה (העובדתית) אם מר ארז חתם על מסמכי השעבוד וההמחאה, ואם התשובה חיובית, עולה השאלה (המשפטית) מהי הנפקות של חתימה זו.
71. לגבי השאלה הראשונה – חתם או לא חתם – אציין כי בכתבי הטענות שפתחו את ההליך דנן (כתב התביעה והבקשה לסעד זמני) נטען שרישום השיעבודים והמחאות הזכות נעשה על-יסוד מסמכים מזויפים. כך נטען גם בתצהירו של מר ארז, שצורף לבקשה לסעד זמני, ולפיו "החתימה על מסמכי רישום המשכון של הנכסים האחרים, הנחזית להיות חתימתי, היא לא חתימה שנחתמה על מסמכים אלה, אלא, ככל הנראה, חתימה שלי על טפסים 'בלנקו' שהיו ברשותו של עצמון, במסגרת קשרים קודמים שלי איתו. לא רק ש'חתימתי' זו לא אומתה על ידי עו"ד אדרי, באותו מעמד, אלא שהיא 'חוברה' למסמכי השעבוד הנ"ל באופן מלאכותי וללא ידיעתי" (סעיפים 9-8 לתצהיר).
72. בהמשך ההליך חלו תמורות לגבי טענת הזיוף. לאחר הדיון שקיימתי ביום 16.5.2023, התובע ביקש לקבל לידיו את נספחי ההסכם המקוריים, וכך נעשה. או-אז דיווח התובע לבית המשפט כי פנה למומחית מטעמו, וכי זו מסרה לו, לתדהמתו, "כי החתימות הנטענות של בועז על המסמך נחזות להיות חתימות שלו, ולא חתימות מזויפות" (סעיף 3.6 לתצהיר התובע מיום 2.8.2023). על רקע זה טען התובע בתצהירו כי "אם בועז אכן חתם על 'נספחי' ההסכם הרי שהוא חרג מהרשאה שניתנה לו על ידי, והוליך אותי שולל בכוונת מכוון, תוך שהוא משתף פעולה עם הנתבעים בניסיונם השפל לנשל אותי מכל נכסיי" (סעיף 3.10 לתצהיר התובע מיום 2.8.2023). הנתבע מצדו הגיש במסגרת ראיותיו חוות דעת שערכה הגרפולוגית הגב' עידית אריאלי, הקובעת כי מדובר בחתימות של מר ארז.
73. התובעים ביקשו לחקור את המומחית מטעם הנתבעים, והעלו בפניה – כמו-גם בסיכומיהם – ספקות לגבי עצם מומחיותה ולגבי תקפות מסקנותיה. עם זאת, כפי שצוין לעיל, התובעים-עצמם לא הגישו חוות דעת השוללת את אמיתות החתימות, ויותר מכך: הם הודיעו כי אשת מקצוע שאליה פנו לא תמכה בכך שמדובר בחתימות מזויפות. מר ארז, מצדו, עמד בישיבת ההוכחות על כך שלא חתם על רוב נספחי ההסכם (עמודים 60-58, 69-68 לפרוטוקול). לדבריו, לאחר שנחשף לטענות הנתבעים, הוא-עצמו נקלע להרהורים ולסימני שאלה – אולי בכל זאת חתם בהיסח הדעת? – אך היום הוא בטוח שלא היה ולא נברא (עמודים 70-67, 73 לפרוטוקול; ראו גם נספח 41 לראיות הנתבעים). כשלעצמי, בסופו של יום, מסקנתי היא שלאור חומר הראיות שלפניי, ההנחה המסתברת היא שמר ארז אכן חתם על הנספחים שהציגו הנתבעים, חרף הכחשתו הנחרצת.
74. סוגיית התנהלותו של מר ארז בפרשה, והסיבה לכך שחתם על המסמכים (בהנחה – וזו כאמור הנחתי – שאכן חתם), נותרו מבחינתי בגדר חידה. בהקשר זה אציין כי כל אחד מהצדדים העלה השערות וְהַאֲשָׁמוֹת לגבי אפשרות קיומו של קשר פסול בין הצד השני לבין מר ארז. עם זאת, לא הוצג בסיס ראייתי של-ממש להשערות אלה, המאפשר לקבוע ממצאים ברף ההוכחה הנדרש. לגבי עדותו של מר ארז עצמו, התקשיתי לקבוע ממצאים בהתבסס עליה, זאת אף בלי להיכנס לטענות הנתבעים בדבר תצהיר כוזב שעליו חתם בעבר. יצוין, כי מר ארז מכיר (והכיר) את שני הצדדים, וכי איני יכול להוציא מכלל אפשרות שיש לו "אג'נדה" ואינטרסים משל עצמו (רמזים לכך ניתן למצוא בעדותו – ראו לדוגמה עמודים 83-82 לפרוטוקול; וכן עמודים 1229-1227 לראיות הנתבעים). סימני השאלה לגבי התנהלותו של מר ארז בפרשה התעצמו נוכח דיווח שהגיש הנתבע לבית המשפט, ימים אחדים לפני ישיבת ההוכחות, על כך שמר ארז הגיע לחצריו, נטל ללא רשות חומרי הכנה לקראת הדיון, ומסר לידיו מסמך "שוחד" (כך בלשונו של הנתבע). אדגיש, כי הפרטים של אירוע זה-האחרון שנויים במחלוקת, איני קובע ממצאים כלשהם לגביו (נמסר כי הוגשה תלונה למשטרה), ואין בו כדי לשנות לכאן או לכאן את המסקנות בהליך שלפניי. אציין רק, כי מר ארז העיד שהגעתו למעונו של הנתבע הייתה על דעת עצמו, שלא בידיעת התובע, ואין לפניי כל ראיה הסותרת גרסה זו (ראו עמודים 47-44 לפרוטוקול, וכן ראו עמודים 82-79 לפרוטוקול).
75. דבר אחד ברור בעיני, לאור הממצאים שנקבעו לעיל ולאור דחיית גרסתם של הנתבעים לגבי מהות ההסכמה בין הצדדים, והוא כי חתימתו של מר ארז על מסמכי השעבוד וההמחאה – בין שהתכוון לחתום ובין שחתם מבלי משים – אין בה כדי לחייב את התובעים או להקים בסיס משפטי לרישום השעבודים (והמחאות הזכות שכבר נמחקו). למסקנה זו הגעתי בלי להיזקק לטענות התובעים בדבר הצורך בייפוי כוח נוטריוני, או למצער ייפוי כוח מאושר על-ידי עורך-דין, שכן מדובר (לטענת התובעים) במסמכים המהווים עסקה במקרקעין (סעיף 20(א) לחוק הנוטריונים, התשל"א-1976); וכן בלי להיזקק לשאלות פרשניות הנוגעות לנוסחו של ייפוי הכוח (יודגש כי לא נרשמו בייפוי הכוח התיבות "המחאת זכות" או "עסקת פלוריסטם"). מסקנתי מושתתת על הכללים החלים במקרה של חריגת שלוח מהרשאה.
76. על-פי הפסיקה שפירשה את הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות), במקום שבו פועל שלוח בחריגה מהרשאתו, "מדיניותו הכללית של חוק השליחות הינה להטיל על הצד השלישי את הסיכון של התרשלותו הוא (ראה סעיפים 15(ב) ו- 18 לחוק השליחות). מדיניות זו ראויה היא. הסיכון של היעדר הרשאה צריך ליפול על השולח, אשר בהתנהגותו יצר חזות של הרשאה, ובלבד שהצד השלישי לא ידע ולא צריך היה לדעת, כי מה שנחזה כהרשאה אינו כזה בפועל. הצורך לדעת מתבסס לעתים על יחסים חוזיים מוקדמים בין ה'שולח' לבין הצד השלישי, ולעתים מקורו בחובת הזהירות הכללית המוטלת על אדם כלפי 'שכנו' (על-פי סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש])" (ע"א 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ, פ"ד מה(3) 265 (1991)). בית המשפט העליון הסביר את עקרונות היסוד בדיני השליחות בע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799 (1994), כהאי לישנא:
"נקודת המוצא של דיני השליחות הכלליים, הקבועים בחוק השליחות, הינה, כי חריגה מהרשאה איננה מחייבת את השולח (סעיף 6(א) לחוק השליחות). השולח רשאי לאמץ את פעולת השלוח, אולם בהיעדר אימוץ של פעולת השלוח, הרי שסיכון החריגה מהרשאה מוטל על הצד השלישי... היקף הנטל המוטל על הצד השלישי מותנה בידיעתו של הצד השלישי אודות החריגה מהרשאה. אם הצד השלישי ידע על אותה חריגה או היה עליו – כאדם סביר – לדעת על כך (סעיף 18 לחוק השליחות), הרי שהוא כפוף לרצונו של השולח. רוצה השולח – מאמץ את פעולת השלוח ויוצר יחס ישיר עם הצד השלישי; רוצה השולח – מותיר את המצב על כנו, שאז אין יחס ישיר בין השולח לבין הצד השלישי, והצד השלישי רשאי להיפרע את נזקו מהשלוח על-פי דיני הנזיקין. אם הצד השלישי לא ידע על החריגה מההרשאה ולא היה עליו לדעת עליה, הוא 'רשאי לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו' (סעיף 6(ב) לחוק השליחות). העיקרון בדיני השליחות הכלליים הוא שחריגה מהרשאה איננה יכולה להקים חבות של השולח כלפי הצד השלישי. הצד השלישי איננו יכול לכפות את תוצאות הפעולה המשפטית על השולח, מקום בו השלוח חרג מהרשאתו (או פעל בהיעדר כל הרשאה), אפילו היה השולח רשלן ואפילו הצד השלישי איננו רשלן. במקרה זה (רשלנות שולח) יכול הצד השלישי להיפרע מהשולח את נזקיו במסגרת דיני הנזיקין, אולם אין הוא יכול לכפות על השולח את היחס המשפטי הישיר ביניהם".
77. הפסיקה הבחינה בין מצבים שונים של חריגה מהרשאה. כך, במקום שבו הצד השלישי ידע או היה צריך לדעת על החריגה – ההגנה תהיה על השולח, והצד השלישי יהיה נתון לרצונו אם לאמץ את החריגה או לדחותה. במקום שבו הצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת על החריגה – ההגנה תהיה על השולח, אך הצד השלישי יוכל לחזור על השלוח ולקבל פיצוי על נזקיו. ואילו במקום שבו הצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת על החריגה, והתקיים מצג נחזה של הרשאה מאת השולח – ההגנה תהיה על הצד השלישי, ונראה במצג הנחזה של השולח כיוצר יחסי שליחות של ממש (ע"א 10489/09 א.נץ ניהול ואחזקות בע"מ נ' אלוף (6.9.2011)). כפי שהוסבר באחת הפרשות: "בשליחות שנוצרה על-ידי הודעת השולח לצד השלישי בדבר השליחות – וכך היה הדבר בענייננו – היקף השליחות מותנה לא רק ברצונו של השולח, אלא גם במובנה האובייקטיבי של ההודעה המפורשת הנמסרת לצד השלישי, ובהתנגשות בין רצונו של השולח לבין ידיעתו של הצד השלישי נקבע היקף השליחות על-פי המצג האובייקטיבי שהעמיד השולח בפני הצד השלישי" (ע"א 3264/01 בסנינו נ' אליה, פ"ד נו(6) 566, 574 (2002); ראו גם ע"א 1815/16 פלוני נ' שירותי בריאות כללית (3.1.2018); ע"א 1808/11 אוחנה נ' ברימט (20.1.2015)).
78. בענייננו, לנוכח הממצאים שאליהם הגעתי ואשר פורטו לעיל, מתבקשת המסקנה כי הנתבע ידע שחתימתו של מר ארז על מסמכי השעבוד וההמחאה אינה משקפת הסכמות שהושגו בין הצדדים קודם לכן, וכי מדובר בפעולה משפטית החורגת מהרשאתו של השלוח. יתרה מכך, ברי בעיני כי על בסיס הנתונים שהיו בידי הנתבעים, צד שלישי לא יכול היה להסיק באופן סביר ובתום לב, כי מר ארז רשאי לבצע פעולה משפטית דרמטית המעבירה לנתבעים את זכויות התובע בנכסים בשווי של עשרות מיליוני ₪. לא ניתן לומר בענייננו כי השולח יצר מצג שלפיו ניתנה לשלוח הרשאה לשעבד ולהמחות את הזכויות ברשימת הנכסים – ולפי גרסת הנתבעים, להשית על התובעים התחייבויות שאינן תחומות בזמן ובשיעור – זאת כנגד העברת סכום של 350,000 ₪, שיוחזר בתוך 90 ימים בצירוף "מענק" נדיב. לא ניתן היה להסיק בענייננו, בסבירות ובהגינות, כי פעולה זו של השלוח – ככל שביצע פעולה זו – נעשית בהרשאתם של התובעים. הניסיון להישען על נוסח ייפוי הכוח על מנת לבסס הסתמכות בתום לב על פעולת השלוח (ראו למשל עמוד 147 לפרוטוקול: "איך דרור אמור לדעת?"), הוא מעושה ומנותק מהקשר. לפיכך, עומדת לתובעים – שולחיו המופתעים של מר ארז – הרשות להתעלם מהפעולה שנעשתה בחריגה מהרשאה (ראו גם דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט נ' קוסטמן, פ"ד מז(5) 31 (1993); ע"א 3526/11 כראדי נ' צנציפר – חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ (6.5.2013)).
79. למען הסר ספק ראוי לחדד ולהטעים כי אין טענה שמר ארז נשלח ביום 4.10.2022 לבצע משא ומתן לגיבוש תנאי העסקה, דֵה נוֹבוֹ; הנתבעים עצמם טוענים כי תנאי ההתקשרות סוכמו עוד לפני מפגש החתימה (ראו למשל סעיף 169 לתגובה לבקשה לסעדים זמניים; סעיפים 14-12 לתצהיר הנתבע מיום 10.5.2023). לכן, משעה שדחיתי את גרסת הנתבעים לגבי מהות ההסכמות שגובשו במהלך המשא ומתן, ברי כי אין הם יכולים להיבנות בתום לב מחתימתו של מר ארז על מסמכים החורגים חריגה ניכרת וברורה מגדר ההסכמות המוקדמות. בהקשר זה אפנה שוב לפסיקת בית המשפט העליון בעניין כחולי הנ"ל, שלפיה הצורך של הצד השלישי לדעת על החריגה מהרשאה "מתבסס לעתים על יחסים חוזיים מוקדמים בין ה'שולח' לבין הצד השלישי, ולעתים מקורו בחובת הזהירות הכללית המוטלת על אדם כלפי 'שכנו'".
80. סוף דבר: אם חתם מר ארז על מסמכי השעבוד וההמחאה, הרי שעשה כן בחריגה מהרשאה, ובענייננו חל הכלל שלפיו "פעל 'השלוח' ללא הרשאה, אין פעולתו מחייבת ומזכה את השולח" (ראו גם ע"א 318/82 יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לח(4) 85, 89 (1984)).
עוללות
81. הנימוקים שפורטו לעיל הביאוני לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה. למען הסר ספק אדגיש כי נתתי את דעתי לכלל הטענות שהעלו הצדדים, ואם לא הרחבתי לגבי טענה מסוימת, הרי זה משום שלא מצאתי כי יש בה כדי לשנות לכאן או לכאן, נוכח המשקל הסגולי של הנימוקים העיקריים אשר הובאו בהרחבה לעיל. עם זאת, אתייחס בתמצית לכמה נקודות נוספות שהעלו הצדדים בטיעוניהם.
82. כפי שצוין לעיל, בחודש פברואר 2023 הגישו התובעים תביעה דומה לבית משפט השלום (ת"א 9632-02-23). במסגרת התביעה הקודמת עתרו התובעים לסעד הצהרתי שעניינו ביטול המשכונות והערות האזהרה, ומינוי נאמן אשר ימכור נכס אחד לצורך כיסוי החוב (העומד על לא יותר מ-1,150,000 ₪). התביעה הקודמת נמחקה לבקשת התובעים, והם הגישו את התביעה דנן. הנתבעים טוענים, כי בגדרי התביעה הקודמת לא הועלו חלק מהטענות המופיעות בתביעה הנוכחית. לשיטתם, יש להסיק מכך מסקנות לחובת התובעים. התובע מצדו מסר הסבר להשתלשלות העניינים בהקשר זה, אך לא ראיתי להרחיב בעניין זה. אדגיש רק זאת: הכרעתי בתיק שלפניי באה לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות שהגישו הצדדים, כמפורט לעיל, ואין באופן שבו נוסחה התביעה הקודמת כדי לשמוט את הקרקע מתחת למסקנות שאליהן הגעתי. אוסיף ואציין, למען הסר ספק, כי מעיון בתביעה (הלאקונית) הקודמת עולה שהתובעים לא ראו לנגד עיניהם חוב החורג מהחזר הסך של 350,000 אירו בתוספת 63,000 אירו.
83. טענה נוספת שהעלו הנתבעים היא שלאחר חתימת ההסכם, לא השמיעו התובעים השגות לגבי תוכנו. בהקשר זה מציינים הנתבעים כי ביום 6.10.2022 התקיימה שיחה בין הצדדים, שבה התובעים לא הביעו הסתייגות מניסוחים כאלה ואחרים שהופיעו בהסכם (כגון: "הסכם השקעה ותמורות", ההשקעה "שווה מאות מיליוני דולרים...", "...כל התמורות... לרבות בנספחים המצורפים..."). לטענת הנתבעים, הדבר מלמד כי ההסכם שיקף את ההסכמות בין הצדדים. התובע נשאל בעניין זה בחקירה הנגדית, והשיב כי לא ראה צורך להתעמק ולהתעקש לגבי כל מילה שמופיעה בהסכם (ובייפוי הכוח), שכן לא העלה בדעתו כי עסקת ההלוואה תטפח על פניו ותתגלגל להפקעת זכויותיו בצבר נכסיו (ראו למשל עמודים 137-136, 141 לפרוטוקול).
84. לאחר ששקלתי בדבר, לא מצאתי כי יש בטענה האמורה של הנתבעים כדי לשנות ממסקנתי בתיק זה. אמת, כלל הוא שהסכמים יש לכבד, וצד לחוזה לא יישמע, בדיעבד, בטענה כי לא קרא בעיון את ההסכם שעליו הוא חתום, וכי לא דקדק בניסוחים. אלא שבמקרה דנן, כפי שהוסבר לעיל, אין בשום אופן לומר כי קריאה תמה של ההסכם אמורה הייתה להביא לתודעתו של התובע את התוצאות שהנתבעים טוענים להן. איני סבור כי העובדה שהתובע לא השמיע קול זעקה מיד כשקרא את ההסכם, מלמדת על הסכמה ועל גמירות דעת לקבל על עצמו את "מתווה ההמחאה" או "מתווה התמורות" שהנתבעים טוענים לו בהליך דנן (מתווה שאם הצדדים היו מסכימים עליו, יש לצפות שהיה מוצא ביטוי ברור ומפורש בהסכם). עוד חשוב לחזור ולהדגיש, כי על-פי החומר שלפניי אין לצאת מתוך הנחה שביום 6.10.2022 התובעים קיבלו לידיהם גם את מסמכי השעבוד וההמחאה.
85. לגבי האופן שבו קיבלו הנתבעים לידיהם את פרטי הנכסים הכלולים במסמכי השעבוד וההמחאה, טוענים הנתבעים כי המידע נמסר להם מאת התובע ומר ארז (ראו סעיפים 150-141 לתצהיר הנתבע מיום 10.5.2023). הנתבעים אינם מציגים אסמכתא לכך שהתובע-עצמו העביר להם מידע על-אודות נכסיו (הנתבעים מפנים לנספח 19 לתצהיר הנתבע, אך אין הוכחה לכך שהתובע מסר מסמכים אלה). מצד שני הם הציגו התכתבויות בין הנתבע לבין מר ארז, מחודש ספטמבר 2022, שבהן האחרון מסר פרטים לגבי נכסי מקרקעין של התובע. התובעים מצדם סבורים כי הנתבעים אספו מידע לגבי נכסיו של התובע באמצעות בדיקה ברשויות שונות (כגון רשם החברות); בדרך זו – כך משערים התובעים – הגיעו הנתבעים, בין השאר, לעסק המשפחתי הוותיק לייצור קלף לתשמישי קדושה, ואף לחברות שאינן פעילות. כשלעצמי, עלו בליבי תהיות נוכח טענות שני הצדדים בסוגיה של מסירת או איסוף המידע על-אודות הנכסים. עם זאת, לא מצאתי תשתית מספקת לקביעת ממצאים ולגיבוש מסקנות ברורות לכאן או לכאן, ומכל מקום אין בסוגיה זו, בסופו של יום, כדי לשנות מהכרעתי בתביעה שלפניי.
86. תמיהה אחרונה לפני חתימה. מסתבר, כי מי שביצע עבור הנתבע את רישום הערת האזהרה על הנכס ברחוב ראב"ד הוא עו"ד קריספין. התובעים פנו ללשכת רישום המקרקעין לצורך קבלת המסמכים הקשורים לרישום הערת האזהרה (המסמכים הוגשו לתיק בית המשפט ביום 7.5.2023). בין המסמכים נכלל מסמך הנחזה להיות ייפוי כוח שנתן כביכול התובע לעו"ד קריספין ביום 7.1.2023 (כשלושה חודשים לאחר חתימת ההסכם). התובעים טוענים כי מדובר במסמך מזויף. הנתבעים מצדם לא ידעו ליתן הסבר לפשר המסמך הזה וכיצד בא לעולם, וגם עו"ד קריספין נשאל על כך ואמר: "אין לי מושג. באמת" (עמודים 239 ו-243 לפרוטוקול; וראו גם נספח 40 לתצהיר הנתבע מיום 10.5.2023). הוא שנאמר: תמיהות לרוב.
התכנסות
87. התובע כתב בתצהירו:
"בשום שלב לא הסכמנו, או אפילו העלינו על דעתנו, להעניק לנתבעים או לכל אדם אחר – בתמורה להלוואה בסך 350,000 אירו למשך שלושה חודשים – תמורות מצטברות בדמות החזר של מלוא קרן ההלוואה, ריבית נשך בסך של 63,000 אירו, תשלום של מיליוני שקלים (כנגד מניות ואופציות פלוריסטם בשווי זניח), ובעלות בנכסים בהיקף כולל של עשרות מיליוני שקלים, לרבות כל נכסי הנדל"ן שלי, ובהם בית מגוריי בבני-ברק, כל אחזקותיי בחברות שבשליטתי או קשורות אלי, כל ההכנסות הצפויות לתובעים מתביעות שהוגשו, ולמעשה כל נכסיי וכל עסקי שבניתי בעשר אצבעותיי בעמל של עשרות שנים" (סעיף 4.3 לתצהירו של התובע מיום 2.8.2023)
זו ליבת גרסתם של התובעים, ומצאתי לבכרה על-פני ליבת גרסתם של הנתבעים, שלפיה הצדדים הסכימו על תמורות בשיעור של כ-20 מיליון ₪, שתשולמנה באמצעות הפירות שיצמחו מנכסיו של התובע. בהמשך לכך, הגעתי למסקנה כי מסמכי השעבוד וההמחאה נחתמו על-ידי מר ארז תוך חריגה מהרשאה, שאין בה כדי לחייב את התובעים. משכך, אני נעתר לסעד שהתבקש בהליך שלפניי, ומורה על ביטול השעבודים שנרשמו לטובת הנתבעים, אצל רשם המשכונות, על זכויותיו של התובע ברשימת הנכסים (משכון מס' 2022398010). למען הסר ספק, שעבוד זכויותיו של התובע בנכס ברחוב ראב"ד בבני ברק – אינו מבוטל.
88. לגבי ההוצאות: במסגרת ההליך דנן, שהתנהל בקצב מהיר (כשנה וחודשיים), הוגשו בקשות רבות, ניתנו קרוב ל-100 החלטות, והתקיימו שלושה דיונים (שתי ישיבות מקדמיות וישיבת הוכחות אחת). בהתחשב במכלול הנתונים ובהם שווי התביעה, הסעד שניתן, מורכבות ההליך והמשאבים שהיו כרוכים בניהולו (זאת בין היתר לאור היקף פריסת הטענות על-ידי הנתבעים, וראו בעניין זה את ההחלטות מהתאריכים 11.5.2023, 21.12.2023 ו-30.12.2023), יש מקום לפסיקת הוצאות ממשיות. בה-בעת, נתתי את דעתי גם להתנהלותם של התובעים בהליך, לרבות אי-ביצוע התשלום כמפורט בהסדר הדיוני מיום 16.5.2023. בסופו של יום, מצאתי לחייב את הנתבעים לשפות את התובעים בגין האגרה ששולמה (1,239 ₪, ויודגש כי לא פורטו הוצאות משפט נוספות בהתאם לתקנה 155 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ולשלם להם שכר טרחת עורך-דין בסך של 50,000 ₪.