צדדים ניהלו במשך תקופה ארוכה משא ומתן חוזי אך זה לא הבשיל לכדי חוזה מחייב. במקביל להתקיימות המשא ומתן ניתנו, בהסכמה, חלק מהשירותים שאמורים היו להינתן במסגרת החוזה.
בית המשפט קבע, כי נותן השירותים זכאי לתמורה ראויה וזאת בשל האיסור על עשיית עושר ולא במשפט. כאשר צדדים למשא ומתן מתחילים בביצוע חיוביהם לחוזה פוטנציאלי מתוך ציפייה שהחוזה יכרת אך זה אינו נכרת, זכאי כל אחד מהם להשבת טובת ההנאה שהעניק לשני ואי השבתה מהווה עשיית עושר ולא במשפט. משכך, מי שהחל במתן שירות, בהסכמת המקבל, יהיה זכאי לקבל תמורה ראויה בעבור השירות שניתן. כאן, מדובר במי שבמשך שישה חודשים, מתחילת המשא ומתן בין הצדדים העניק למקבל, בהסכמתו מלאה, חלק מהשירותים שהמקבל ביקש לכלול בחוזה וזאת מתוך ציפייה משותפת, כי אלו יכללו בחוזה שייכרת בין הצדדים. לכן, נותן השירותים זכאי לתמורה ראויה בעבור אותם שירותים על אף שלא נכרת חוזה מחייב.