עובד דרש את שכרו גם מהחברה בה עבד, גם מחברת האם שלה וגם מהחברה הסבתא, שהיא חברה שוויצרית, וטען כי עצם מסירת כתב התביעה לשתי החברות הישראליות מהווה גם מסירה לחברה השוויצרית.
בית הדין קבע שהחברה השוויצרית נחשבת לחברה שפעילה בישראל וחברת הבת שלה והחברה הנכדה שלה הן נציגותיה בישראל ולכן ניתן למסור לה מסמכים באמצעותן. כאשר נתבע מתגורר מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא מסמכים לנציג בישראל אם התביעה נוגעת לאותו עניין. העובדה שלחברה זרה קיימת חברת בת בישראל לא הופכת את החברה הישראלית לכתובת להמצאת מסמכים אליה. במקרה זה נושאי משרה ודירקטורים של החברה השוויצרית מתגוררים בישראל, החלטות הנוגעות לה מתקבלות על ידי הנהלת החברה הישראלית והיא גם מטפלת בכל עניינה של החברה השוויצרית בישראל, לרבות בנקים, רואי חשבון ועוד כבר במשך שנים רבות. לכן, לחברה השוויצרית יש בפועל נוכחות קונסטרוקטיבית בישראל וניתן להכיר בחברת הבת והנכבדה הישראלית שלה ככתובת שלה בישראל.