בית דין אזורי לעבודה בתל אביב -יפו
סע"ש 28764-06-23
01 אוקטובר 2024
לפני : כב' השופטת שרון שביט כפתורי
המבקש: רוני פלוך
ע"י ב"כ עו"ד סיגל פעיל ואח'
נגד
המשיב: 1. שיכון ובינוי בע"מ
2. שיכון ובינוי- אס.בי.איי. תשתיות בע"מ
3. SBI International Holdings AG
ע"י ב"כ עו"ד נעמה שבתאי בכר ואח'
החלטה
לאחר עיון בבקשות, בתגובות, ובשים לב לטענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים, הריני לקבוע בזאת כי התובע המציא את כתבי הטענות לנתבע 3, כדין. להלן הנימוקים העומדים בבסיס החלטתי.
א. כללי – העובדות בתמצית
1. התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעות, בטענה כי אלו שימשו כמעסיקותיו והפרו את הזכויות להן הוא זכאי מכוח משפט העבודה והדין הישראלי.
2. ביום 13.6.2023, המציא התובע את כתבי הטענות לנתבעות 1 ו -2, בכתובות משרדן הרשום, כדין. במסגרת זו המציא התובע את כתב התביעה גם לנתבעת 3 שמקום מושבה בשוויץ.
3. במכתב מיום 9.7.2023 (אשר לטענת התובע קיבל ביום 17.7.2023), הודיעו הנתבעות 1 ו – 2, כי הן אינן מאשרות את קבלת כתבי בי –דין עבור הנתבעת 3, וכי בהמצאה למשרדן אין משום המצאה כדין לנתבעת 3.
4. ביום 10.7.2023, המציא התובע את כתב התביעה לנתבעת 3 במענה הרשום במקום מושבה בשוויץ.
5. הנתבעים טוענים כי כתבי הטענות, בנסיבות אלו לא הומצאו לנתבעת 3 כדין, מאחר שהן אינן משמשות כנציגות הנתבעת 3 בישראל, ומאחר שלא ניתן היתר המצאה כדין. בנסיבות אלו הוגשה הבקשה שלפנינו.
ב. המסגרת הנורמטיבית
6. בהתאם לתקנה 129 (6) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, הוראות תקנות 158 - 169 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "תקסד"א"), שעניינן המצאת כתבי בי – דין, חלות בשינויים המחויבים, בבית הדין לעבודה.
7. הוראות תקנה 163 (ג) לתקסד"א, קובעת כך:
"...התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין; תקנה 169 תחול בשינויים המחויבים גם על תקנת משנה
8. תקנה 166 לתקסד"א העוסקת בהמצאה מחוץ למדינה, קובעת:
"בעל דין רשאי להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה בהתקיים אחד מאלה ובכפוף לתקנות 167 ו – 168:
(1) נקבע בחיקוק שמבחינה בין-לאומית בית משפט בישראל מוסמך לדון בהליך פלוני או אם הוסכם בין בעלי הדין על סמכות כאמור;
(2) מבוקש סעד נגד אדם שמקום מושבו הוא בתחום המדינה;
(3) נושא התובענה הוא מקרקעין המצויים בתחום המדינה;
(4) התובענה היא בקשר לחוזה, ומתקיים אחד מהמקרים האלה:
(א) החוזה, כולו או מקצתו, נעשה או הופר בתחום המדינה או שנשללה האפשרות לקיימו בתחומה;
(ב) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל;
(4א) התובענה מבוססת על מעשה או מחדל שאירע בתחום מדינת ישראל;
(5) התובענה מבוססת על נזק שנגרם לתובע בישראל ממוצר, משירות או מהתנהגות של הנתבע, ובלבד שהנתבע יכול היה לצפות שהנזק ייגרם בישראל וכן ושהנתבע, או אדם קשור לו, עוסק בסחר בין-לאומי או במתן שירותים בין-לאומיים בהיקף משמעותי; לעניין זה "אדם קשור" – אם הנתבע הוא תאגיד, כל אחד מאלה:
(1) אדם השולט בתאגיד;
(2) תאגיד הנשלט בידי אדם כאמור בפסקה (1);
(3) תאגיד הנשלט בידי מי מהאמורים בפסקאות (1) ו – (2);
(6) ...
(7) ...
(8) ...
(9) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש או נכון בתביעה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר;
(10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין בתובענה שלגבי אחת מעילותיה באותה תובענה נגדו יש זיקה מהזיקות המפורטות בתקנה זו;
9. תקנה 167 לתקסד"א, קובעת:
“)א) בעל דין המעוניין להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, יגיש בקשה בכתב לשם קביעת דרך ביצוע ההמצאה; בתצהיר התומך בבקשה יפורטו העובדות המבססות את עילת התביעה, העובדות המבססות את עילת ההמצאה מחוץ לתחום המדינה ופירוט המקום שבו נמצא הנמען או ייתכן שנמצא.
(ב) בית המשפט יורה על דרך ביצוע ההמצאה, לרבות הגשת כתבי הטענות, והוא רשאי להורות שבנסיבות העניין אין להמציא את המסמכים מחוץ לתחום המדינה".
10. תקנה 168 לתקסד"א , קובעת:
"הומצא לבעל דין כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, רשאי הוא לכפור בסמכות בית המשפט לדון בתובענה או לטעון כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה; רצה הנתבע לכפור או לטעון כאמור, יגיש בקשה בכתב לא יאוחר מהמועד הקבוע להגשת כתב הגנה; עשה כן, יימנה המועד להגשת כתב הגנה מיום ההחלטה בבקשה".
11. במסגרת רע"א 3774-22 תרו תעשיה רוקחית בע"מ נ' משה הייט (פורסם בנבו – להלן: "פס"ד תרו"), נדונה האפשרות של תובע להמציא לנציג המצוי בישראל כתבי בדי דין, בהתאם להוראות תקנה 163 (ג) לתקסד"א המאפשרת לתובע להמציא לנציג המצוי בישראל כתב בי-דין עבור נתבע שנמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל.
12. השאלה הייתה האם המצאה לחברת בת זרה באמצעות חברת אם ישראלית היא המצאה תקפה לפי תקנה 163(ג)? המשיבים ניסו להמציא לתרו ארצות הברית (חברה זרה) בקשה לגילוי ועיון במסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות באמצעות תרו ישראל (חברה ישראלית). אין חולק שמדובר בחברות קרובות, באשר תרו ישראל היא חברת אם המחזיקה בשליטה מוחלטת בתרו ארצות הברית. אין חולק כי תרו ארצות הברית "מתגוררת מחוץ לתחומי מדינה" ועל כך שתרו ישראל יושבת בגבולות ישראל.
13. בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן לומר שתרו ישראל מייצגת את תרו ארצות הברית באופן קבוע בקשר לענייניה של תרו ארצות הברית בישראל, כנדרש בתקנה 163(ג), מאחר שתרו ארצות הברית אינה פעילה כלל בישראל; אין לה עניינים בישראל; וממילא אין לה נציג בישראל בקשר לענייניה בישראל. הבקשה בה עסקינן עניינה המצאת כתב הטענות הראשון בהליך, ומשכך, בשאלת ההמצאה כרוכה גם שאלת סמכות בית המשפט הישראלי לדון בהליך. ישנם מספר טעמים שמהם עולה כי לא ניתן לבצע על בסיס תקנה 163(ג) המצאה לחברת בת זרה שאין לה פעילות בישראל, וזאת גם אם חברת האם לה מבקשים להמציא היא חברה ישראלית. המצאה זו צריכה להתבצע במסגרת תקנה 166 לתקסד"א החדשות.
14. בין היתר נקבע במסגרת פסד תרו, כי המצאה מכוח תקנה 163 (ג) לתקסד"א, אינה נוגעת לכל מנהל או מורשה, אלא בנציג מטעמו של הנתבע הזר וכי אין די בכך שהקשר מתקיים באופן רגעי בהווה, אלא עליו להיות קשר מתמשך. זאתף לנגד עיני מחוקק המשנה עמדה לא רק תכלית היידוע, אלא גם תכלית רכישת הסמכות, וזאת בהינתן השימוש התכוף שנעשה בהסדר בו עסקינן לצורך המצאת כתב הטענות הראשון המוגש וכך נאמר בפסקאות 28, 29:
"עניין אחד אותו הבהיר מחוקק המשנה בתקנה 163(ג) הוא טיב הקשר הנדרש בין הגורם הישראלי לו מבקשים לבצע המצאה לבין הנתבע הזר. בתקנה 482(א) נעשה שימוש במונח 'מנהל או מורשה'. לעומת זאת בתקנה 163(ג) ההתייחסות היא ל'נציג מטעמו'; היבט שני נוגע לתחומי הקשר. בתקנה 482(א) נדרש כי אותו 'מנהל או מורשה' הוא בגדר 'העוסק... בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט'. לעומת זאת בתקנה 163(ג) הוסבה הדרישה לכך ש'הנציג מטעמו' הוא 'המייצג אותו... בקשר לענייניו בישראל'; היבט שלישי נוגע למשך הקשר. בתקנה 482(א) הסתפקו התקסד"א הישנות בכך שהקשר הרלוונטי מתקיים 'אותה שעה', דהיינו בעת ההמצאה. לעומת זאת בתקסד"א החדשות נדרש במפגיע כי הקשר יהיה מתמשך, עניין המוצא ביטויו בלשון 'באופן קבוע' שבסעיף 163(ג). מכאן שבשלושת העניינים הללו, טיב הקשר, תחומי הקשר ומשך הקשר, מצא מחוקק המשנה לדייק ולמקד את הדרישה: לא כל מנהל או מורשה, אלא נציג מטעמו של הנתבע הזר; לא כל מי שעוסק בניהול אותו עסק או עבודה בתחומי ישראל, אלא רק מי שהוא מייצגו של הנתבע הזר בקשר לענייניו בישראל; לא די בכך שהקשר מתקיים באופן רגעי בהווה, אלא עליו להיות קשר מתמשך".
15. לאחר מתן פס"ד תרו שב ועמד בית המשפט העליון על "המגמה הכללית להרחבת סמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי על נתבעים זרים. כך למשל, בר"ע 4625/22 רון יעקב נענה נ'' רון כץ (פורסם בנבו – להלן: "עניין נענה"), בו נקבע , בין היתר כך:
. "משרבו ענפיהן של חברות הנשלחים אל מעבר לים לשם הנעת ושימור פעילות עסקית שם, הורחב, הן בישראל והן בחו"ל, היקף הקניית הסמכות מכוח נוכחות על חברות אלו באמצעות הכרה ביותר "ענפים" ככאלו המחוברים ל"עץ הנוכחות" של החברה הנתבעת...".
16. במסגרת רע"א 7165/23 FAST CORPORATE LTD. נ' מייקרוסופט ישראל בע"מ (פורסם בנבו - להלן: "עניין מייקרוסופט"), נקבע כי פעילות עסקית של גורם זר בישראל יכולה להתבצע לא רק בעצמו אלא גם "באמצעות אחר" (שם, סע' 35). אמנם, "לא בכל מקרה תוכר החברה הבת כנציגה לעניין המצאה של החברה האם הזרה", ואין די בקשר תאגידי כשלעצמו כדי לבסס נוכחות קונסטרוקטיבית של חברה זרה בישראל, כאשר "אין להסתפק בקשר רופף או מלאכותי לעניין נושא התובענה ונדרש קשר ענייני", "אולם, כאשר חברה בת ישראלית פועלת בישראל באותו התחום או ביחס לאותו מוצר" אין מקום לפרשנות דווקנית ומצמצמת יתר על המידה
17. בנסיבות עניין מיקרוסופוט מצא בית המשפט העליון להכיר בהמצאה לחברת בת ישראלית של תאגיד מייקרוסופט האמריקאי, חברת בת המשווקת ומקדמת את מוצרי התאגיד הזר, של כתב טענות שעסק בהתנהלות כלפי תוכנה מסוימת, ובכלל זאת בדרך בה סווגה התוכנה. ההמצאה הוכרה גם שעיסוק והתנהלות זו נעשו על ידי התאגיד הזר בלבד ואפילו בהנחה כי "למיקרוסופט ישראל אין סמכות לעסוק בכל אלה אלא למיקרוסופט קורפוריישן בלבד" . בין היתר נקבע כך:
"...מטרה בשלה מלכתחילה הוכרה האפשרות לרכוש סמכות גם באמצעות נוכחות קונסטרוקטיבית – שהיא כזכור הצורך "להדביק" את המגמה הכלל-עולמית בדבר פעילות תאגידים חוצת גבולות ולהחיל סמכות בינלאומית על חברות בינלאומית הפועלות גם בארץ (ראו: רע"א 11822/05Philip Morris USA inc. נ' אל רואי, פסקה ה (8.5.2006); עניין תרו, בפסקה 23; עניין נענה, בפסקה 26). רציונל עסקי זה חל לטעמי אף לאחר התקנת התקנות החדשות, והוא אינו סותר את תכלית רכישת הסמכות".
ג. מן הכלל אל הפרט
18. במקרה שלפנינו אין מדובר בקשר שכולו נובע רק משליטה תאגידית, כפי טענת הנתבעים. כך גם אין מדובר במקרה בו הקשר בין החברות מסתכם בהחזקה פאסיבית של מניות של חברת האם והבת המצויות בישראל ו/או קבלה אפשרית של דיבידנד.
19. לטעמי, בנסיבות המקרה שלפנינו ובהתאם לעובדות שהוצגו בפני, קיימת תשתית על ממנה עולה כי ניתן לראות בנתבעות 1 ו – 2 כנציגות של הנתבעת 3 בישראל וכי קיימת לנתבעת 3, נוכחות קונסטרוקטיבית בישראל באופן המצדיק גם את תכלית רכישת הסמכות ולא רק את תכלית היידוע, לגבי התובענה ובקשת האישור העומדים על הפרק ולגבי מועד ההמצאה.
20. באשר לטיב הקשר, אין חולק כי מעבר לעובדה כי מדובר בחברת אם, חברת בת וחברה נכדה, וכי אין מדובר בקשר של החזקת מניות גרידא, כאמור. כי שציין התובע בתגובתו, נושאי משרה ודירקטורים של הנתבעת 3 מתגוררים בישראל, החלטות הנוגעות לנתבעת 3 מתקבלות על ידי הנהלת הנתבעת 1 בישראל, כאשר הנתבעת 1 מטפלת בכל עניינה של הנתבעת 3 בישראל, לרבות בנקים, רואי חשבון ועוד.
21. שאלת הקשר בין החברות עלה במסגרת ההליך הפלילי, אשר קבע כי לנוכח העובדה שהנתבעת 3 שילמה במהירות רבה, עירבון בסכומים ניכרים על מנת לשחרר רכוש של הנתבעות. אף במסגרת זו נקבע כך :"... אלמלא דובר בפועל בקבוצה אחרת, יישות שנטלטת כולה מראש הפירמידה ... קשה להניח מצב בו ניתן היה להוציא 'כהרף עין' ... סכום כסף עצום...".
22. כך גם בנוגע לסוגיות נשוא התביעה, הסכם העבודה של התובע, לגביו טוענות הנתבעת 1 ו – 2 כי הועסק על ידי הנתבעת 3, נכרת בעברית (בין היתר), כאשר אין מחלוקת גם על ידי הנתבעות כי הנתבעת 1 שולטת בנבעת 3 שליטה מלאה.
23. באשר למשך הקשר, הרי שלא יכול להיות חולק כי קשר זה הינו ממועד התאגדות הנתבעת 3, לפני כ- 19 שנים.
24. באשר לתחומי הקשר, לטענת התובע, אשר לא הוכחשה, הנתבעות 1 ו- 3 עוסקות באותו התחום, כאשר כפי שאף עולה מן הדו"חות הכספיים, כאשר הנתבעות 1 ו – 2 מייצגות את הנתבעת 3, בסוגיות שונות, כאמור, לרבות קבלת כספים, ניהול עניינה הכספיים ועוד.
25. לסיכום הדברים - בנסיבות אלו יש בידי לקבל את טענות התובעת ולפיה הנתבעת 3 היה חברה פעילה בישראל וכי במסגרת זו יש להכיר בנוכחות הקונסטרוקטיבית של הנתבעת 3 בישראל, באמצעות הנתבעות 1 ו – 2, באופן המצדיק גם את תכלית רכישת הסמכות ולא רק את תכלית היידוע, לגבי התובענה ובקשת האישור העומדים על הפרק ולגבי מועד ההמצאה.
26. מעבר לאמור, אוסיף כי מאחר שבנסיבות העניין התובע אף המציא את הבקשה לכתובת הנתבעת 3 בשוויץ, יש בידי לקבוע כי במשלוח כתב התביעה, כאמור, יש משום מסירה כדין.
27. לאור קביעתי לעיל, הריני קובעת כי על הנתבעת, לשלם לתובע את הוצאות בקשה זו, בסך של 3,500 ₪, ביחד ולחוד. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"ד, (01 אוקטובר 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
שרון שביט כפתורי