השקעה בחברה בהתבסס על טיוטת ביקורת וללא בדיקת נאותות מלאה מסירה אחריות למצגים

משקיע השקיע בחברה בהסתמך על טיוטת דוחות כספיים שהוכנו על ידי משרד רואי חשבון. לאחר שהחברה התמוטטה והוכרזה כחדלת פרעון, טען המשקיע כי משרד רואי החשבון התרשל בעריכת הדוחות הכספיים ואחראי לנזקים שנגרמו לו.

בית המשפט קבע כי משרד רואה החשבון לא התרשל בעריכת הדוחות הכספיים ועל כן לא חב בנזקי המשקיע. עוולת הרשלנות כוללת חמישה יסודות: חובת זהירות, הפרת החובה, נזק, קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק והיות הקשר הנזק דבר שניתן לצפיה. לרואה חשבון קיימת חובת זהירות כגורם מקצועי לעניין המידע המוצג על ידו, לרבות לצדדים שלישיים. בנוסף, רואה חשבון המבצע ביקורת דוחות כספיים של חברה, מצופה לרדת לשורש מצבה הכספי של החברה הנבדקת ולפעול בזהירות ובחריצות ראויים כדי לבחון ולאמת את מהימנות הנתונים הפיננסיים של הגוף המבוקר, אולם הוא אינו מצופה לבצע בדיקה מלאה של 100% כיוון שאין מדובר בבדיקת נאותות אלא בביקורת דוחות כספיים בלבד. כאן, הנתונים שהוצגו על ידי החברה נבדקו על ידי רואה החשבון, נתבקשו ונתקבלו ראיות תומכות ורואה החשבון ערער על הערכות החברה ועדכן אותם בהתאם לשיקול דעתו. בנוסף, המשקיעה התבססה בהשקעתו על טיוטת דוח כספי ולא על נוסח סופי ולא עשתה בדיקת נאותות מקיפה באופן המטיל עליה אחריות תורמת לנזק שנגרם לה, ביססה את החלטת ההשקעה על מספר גורמים ולא אך ורק על הדוחות הכספיים, כך שלא היה קיים קשר סיבתי בין הדוחות הכספים והנזק שנגרם למשקיעה ולכן רואה החשבון אינו אחראי.