בחוזה שכירות לטובת הפעלת משחקייה, נקבע כי החל מהשנה השלישית דמי השכירות יעלו בפועל. ההסכם נחתם זמן קצר לפני פרוץ מגיפת הקורונה ותוקן חודשיים לאחר פריצתה תוך אישרור ההסכם למעט השינויים שהוספו. אלא שבשל הסגרים והמגבלות שהוטלו על הפעלת עסק מסוג זה במשך השנתיים הראשונות נפגעו תוכניותיה וציפיותיה העסקיות של השוכרת ומשכך היא סירבה לשלם את דמי השכירות הגבוהים החל מהשנה השלישית.
בית המשפט דחה את טענת השוכרת לסיכול חוזה וקבע כי התנאים להחלת דיני הסיכול אינם מתקיימים. החוק קובע כי ככל שהפרת החוזה נבעה מסיכולו אין עילה לאכיפתו או לפיצויים. קיומו של סיכול מותנה בשלושה תנאים מצטברים: תנאי הציפיות, תנאי ההשפעה על החוזה ותנאי המניעה. אשר לתנאי הציפיות נדרש כי ההפרה נבעה מנסיבות שהמפר לא ידע או היה עליו לדעת בעת כריתת החוזה. כאן, אמנם מדובר בהסכם שנכרת לפני פריצת מגיפת הקורונה אך חודשיים לאחר פריצתה, כאשר ניתן היה לצפות את ההשלכות האפשריות שלה, אושרר על ידי הצדדים ללא כל תניה המשמרת את טענת הסיכול. משכך, תנאי הציפיות אינו מתקיים וטענת הסיכול אינה עומדת לשוכרת.