מעסיקה התחייבה בהסכם העסקה להעניק למנהל תמריץ ניהול אשר הוגבל עד לתקרה של 6,000 ש"ח בחודש או 72,000 ש"ח לשנה, אך בפועל שילמה עמלות בסכום גבוה יותר. עם סיום העסקת המנהל, המעסיקה סירבה לשלם הפרשי עמלות בגין עסקאות העולות על התקרה הקבועה בהסכם.
בית הדין לענייני עבודה קיבל את תביעת העובד וקבע כי על המעסיקה לשלם למנהל את הפרשי העמלות מאחר שהסכם ההעסקה שונה על ידי הצדדים בהתנהגות. צדדים לחוזה רשאים להתנות עליו ולשנות את הוראותיו בלי להיות מוגבלים לפרוצדורה או לצורה מסוימת דווקא. היווצרות של חוזה או שינוי הוראה מהוראותיו, ניתן להיעשות גם בדרך של התנהגות. כאן, הסכם העסקה קבע תקרה חודשית ושנתית לגובה עמלת תמריץ. הסכם העסקה גם קבע כי המעסיקה רשאית לשנות את תוכנית התגמול מעת לעת על פי שיקול דעתה הבלעדי. בפועל, ב-3 השנים האחרונות לעבודתו שילמה המעסיקה למנהל תגמול שעולה על התקרה הקבועה בהסכם ההעסקה בכ-40% מהחודשים. משכך, המעסיקה שינתה בהתנהגותה את תכנית התגמול והסירה את מגבלת הסכום החודשי והשנתי. לכן, משהצדדים לא פעלו על פיו, השתנו תנאי ההסכם ועל המעסיקה לשלם את הפרשי העמלות שטרם שולמו למרות שהסכום הינו מעל התקרה שנקבעה בהסכם.