אישה שמצבה הרפואי הידרדר במהירות ערכה צוואה בעל פה. בסמוך לאחר עריכת הצוואה, האישה נפטרה.
בית המשפט קבע, כי הצוואה שניתנה בעל פה תקפה. אדם אשר חושב שהוא נוטה למות יכול לערוך צוואה בעל פה, וזאת הן אם הוא באמת ערש דווי הן אם הוא באמת רואה עצמו ככזה. ביחס למצב השני, יש לבחון האם אדם סביר באותן נסיבות היה מרגיש שהוא עומד מול פני המוות ואת תחושתו הסובייקטיבית של המצווה הספציפי. כאן, למנוחה הייתה תחושה כי היא נמצאת מול פני המוות בשל הרעה פתאומית במצבה. מהפן האובייקטיבי אמנם היא לא הייתה במצב של סכנת חיים, אולם בשל ההידרדרות במצבה וסמיכות הזמנים בין עריכת הצוואה למוות ניתן לומר כי אדם סביר היה רואה עצמו מול פני המוות. לפיכך, האישה הייתה במצב שמאפשר עריכת צוואה בעל פה והצוואה תקפה.