בצוואה הדדית אשר ערכו בני זוג נקבע הסדר של יורש אחרי יורש, לפיו עם פטירתו של מי מהם יעבור עזבונו לבן הזוג שנותר בחיים ולאחר פטירת שני בני הזוג תירשנה את העיזבון שתי בנותיהן. במות האישה ירש אותה בעלה והעביר במתנה את הדירה לאחת הבנות עוד בחייו.
בית המשפט אישר את הסכם המתנה. בהוראת "יורש אחר יורש" בצוואה רשאי היורש הראשון לעשות במה שקיבל מהעיזבון "כבתוך שלו". כלומר, היורש הראשון יכול לנהוג בנכסים שירש מנהג בעלים מלא, לרבות לכלות אותם או להעבירם לאחרים באמצעות עסקאות בחייו, כגון מתנה. ההגבלה היחידה המוטלת על היורש הראשון היא שאינו יכול לגרוע מזכותו של היורש השני על ידי צוואה. כך, העברת נכס במתנה בחייו של היורש הראשון, גם אם היא מפחיתה את חלקו של היורש השני, היא פעולה תקפה, אלא אם כן נקבעה בצוואה מגבלה מפורשת על כך. כאן, בצוואה ההדדית לא הייתה כל הגבלה על שימוש בנכסים כל עוד בן הזוג היורש הראשון בחיים ולכן רשאי היה האב לתת את הדירה לבת בחייו, ועל כן הסכם המתנה אושר.