תיק משפחה (באר שבע) 50483-06-24 נ.ל נ' ח.ס

מבוא

1. עסקינן בתובענה לביטול הסכם מתנה, שנערך בין הנתבעת לאביהן המנוח של הצדדים, אשר העניק לנתבעת מלוא הזכויות בדירת מגורים ברח' ג.ה. 20/2 בב' (להלן: "הנכס").

התובעתוהנתבעת הן אחיות והיורשות על פי צוואת הוריהן המנוחים, שנערכה ביום 17.09.87 (להלן: "הצוואה").

ביום 09.03.22 הלכה לעולמה אימם המנוחה של הצדדים, נ.ס.  ז"ל (להלן: "המנוחה") וביום 27.04.23, הלך אביהם המנוח לעולמו, ו.ס.  ז"ל (להלן: "המנוח").

הנכס נרכש על ידי המונחים לאחר מועד עריכת הצוואה, נרשם על שם המנוחים בחלקים שווים ולחאר מות המנוחה, נרשם בשלמותו על שם המנוח.  הזכויות של המנוח הועברו במתנה במלואן, לידי הנתבעת והעברה זו הסתיימה ברישום.

טענות הצדדים בתמצית:

טענות התובעת:

2. הורי הצדדים, אשר הלכו לעולמם, ערכו בעניינם צוואה הדדית מסוג "יורש אחר יורש" ובהן ציוו כי עם פטירתו של מי מהם יעבור כל רכושו של האחר לבן הזוג שנותר בחיים. לאחר לכתם של שניהם יעבור כל רכושם לצדדים כאן, בחלקים שווים.

לאחר פטירת המנוחה ובהתאם לצוואתה ירש המנוח מלוא רכושה.

ביום 27.10.22, העביר המנוח מלוא הזכויות בנכס לידי הנתבעת, ועשה כן בניגוד לאינטרס ההסתמכות של המנוחה, בהינתן כי עסקינן בצוואות הדדיות, תוך ריקון הוראות הצוואה מתוכן, ולכן יש להורות על ביטול ההעברה.

לאחר פטירת המנוח עתרה הנתבעת בבקשה לצו קיום מצוואה, ולאחר מכן, לטענת התובעת, התברר לה שהזכויות בנכס הועברו.

ב"כ התובעת בסיכומיו ביקש לקבוע שהאב היה מוגבל בכוחו לבצע כל פעולה בנכסים ולכל היותר יכול היה לפעול בנכסיו שלו בלבד, תוך שעליו לשמור על האינטרס של המנוחה שהיה העברת רכושה באופן שווה לצדדים.  כן הפנה לערעור אזרחי 4409-98, מלמד נ' סולומון, ממנו לדבריו יש ללמוד כי צוואה משותפת היא הדדית, כאשר ההסדרים שקבע אחד המצווים, מבוססים על ההסדרים שקבע המצווה השני, ואילולא כך, לא היו נערכים הסדרים אלו, ולכן לדבריו, היות והמנוחה לא הייתה עורכת צוואתה כפי זו שנערכה לולא היה המנוח עושה גם כן, יש לקבוע כי בעניינו מדובר בצוואות הדדיות מובהקות.

עוד טענה כי המנוח ביקש להחתימה על מסמך בו היא מוותרת על זכויותיה בנכס, ובכך, לדבריה יש כדי להעיד שהמנוח היה מודע למשקל ולמשמעות של הצוואה וביקש לחמוק ממנה ולמצוא דרך לעקוף אותה.

טענות הנתבעת:

3. צוואת המנוחים נערכה בשנת 1987, קרי טרם חקיקתו של סעיף 8א לחוק הירושה, ולכן לא ניתן לייחס להם מעמד של "צוואות הדדיות" ובהתאם לא ניתן להתבסס על עקרון ההסתמכות של האם המנוחה.

ב"כ הנתבעת, בסיכומיו, מפנה לסעיף א' לצוואה הקובע באופן מפורש כי למנוח נתונה הרשות "בכל עת" לבטל, לשנות או לגרוע מהצוואה וזאת ללא כל הגבלה קניינית, תוך שמירה על רכושו של המצווה האחר, לדבריו עסקינן בצוואה משותפת שניתן לשנותה בכל עת, ובעניינו ניתן היה לשנותה מסיבה טובה, היא מערכת היחסים העכורה בין התובעת לאב, שהתנהגה באופן מכפיר כלפיו.  עוד מוסיף כי התובעת ידעה עוד בימי חייו של המנוח כי ניתנה מתנה לנתבעת ולא עשתה דבר.