אדם שהתחייב בהתחייבות בלתי חוזרת ובכתב להעביר במתנה, שעה אחת לפני פטירתו, את זכויותיו במשק, הפר את התחייבותו זו ומכר אותן לצד ג'.
בית המשפט העליון קבע, כי ההתחייבות בטלה מעיקרה היות ולא נעשתה במסגרת צוואה. כפי שהסכם בדבר ויתור על ירושתו של אדם בטל, כך מתנה הניתנת על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן אינה בת תוקף אלא אם הדבר נעשה במסגרת צוואה. זאת בהתאם לתכלית דיני הירושה הבאים להבטיח למצווה את החופש לשנות את צוואתו בכל עת עד למועד פטירתו. היות ואין אדם יודע את מועד פטירתו הרי שהגדרת מועד הקניית המתנה כ"שעה אחת לפני מותי" נקבעת רק בדיעבד ומשכך מהווה הקניית זכויות רק לאחר הפטירה המתאפשרת רק באמצעות צוואה. כאן, מדובר במי שהתחייב לאחותו במסגרת מסמך שאינו צוואה להקנות לקרוביו, במתנה, את זכויותיו במשק "שעה אחת לפני פטירתי" ולאחר מכן מכר אותן לצד ג'. מאחר ומדובר, הלכה למעשה, בהקניית זכויות לאחר המוות שלא בצוואה הרי שההתחייבות בטלה מעיקרה והיורשים אינם זכאים לפיצוי כלשהו.