אב ובן רכשו מפעל באמצעות חברה שהוקמה, וכלל מניותיה נרשמו על שם הבן. לאחר שנתגלע סכסוך בין הצדדים ביקש האב לתקן את רישום המניות כך שישקף את בעלותו במחצית החברה בטענה שהיה מעורב בניהול החברה ומחצית המניות הוחזקו עבורו בנאמנות.
בית המשפט דחה את בקשת האב לתקן את רישום החברה. ככלל, מרשם בעלי המניות מהווה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו ובעל מניה בחברה פרטית יהיה מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות. כל מי אשר שואף לערער על נכונות המרשם כאמור, מחוייב בנטל הוכחה מוגבר. כאשר מדובר בבני משפחה יש להימנע מנוקשות יתר והעמדת הרף המשפטי במקום גבוה מדי שאינו לוקח בחשבון את ייחודיות מערכת היחסים המשפחתית שלעיתים מתנהלת שלא באמצעות הסכמים בכתב ועל בסיס אמון הדדי. כאן, בעוד שהצדדים לא חתמו על הסכם שקובע את הבעלות במניות הרי שהאב היה מעורב בניהול החברה, קיבל ממנה כספים ואף מחזיק בהודאה מצד הבן לעניין זכאותו למחצית מן החברה, באופן אשר תואם התנהלות בין בני משפחה שלא בהסכמים כתובים. עם זאת, בתוך משפחה גם מקובל לתת מתנות ללא תמורה בין הורה לילד ובהעדר הסכם נאמנות נקבע שהמניות שייכות לבן.