בעוד סניטרים ומנקות חדרי ניתוח זוכים לשכר שווה בעבור עבודתם במשמרות הרגילות הרי שבמשמרת המכונה "משמרת קיצור תורים" קיימים פערים ניכרים בין השכר הגבוה המשולם לסניטרים (שכולם גברים) לעומת השכר הנמוך המשולם למנקות (שרובן המוחלט הינו נשים).
בית הדין קבע, כי אין מדובר בעבודות שוות ערך ומשכך המעסיק רשאי לשלם שכר שונה בעבורן. חוק שכר שווה לעובד ולעובדת קובע כי עובד ועובדת המועסקים בעבודות שוות ערך אצל מעסיק משותף זכאים לשכר שווה. לצורך הקביעה, כי עבודות שונות הינן שוות ערך, יש לקבוע מה האלמנטים המרכזיים המרכיבים כל תפקיד ולאחר מכן להשוות בין התפקידים על ידי קביעת ניקוד לכל אלמנט. כאן, בחינת האלמנטים המרכזיים של שתי המשרות (הכשרה, ידע, מיומנות, מאמץ ואחריות) והשוואה ביניהם מצביעה על כך שאין מדובר בעבודות שוות ערך וכי הידע, המיומנות והמאמץ הפיזי והמחשבתי הנדרשים מהסניטר עולים לאין שיעור על אלו הנדרשים מהמנקה. מכאן שעל אף התמורה הזהה המשתלמת במשמרות הרגילות אין מדובר בעבודות שוות ערך והמנקה אינה זכאית לסעד בשל פערי השכר.