שוכרי דירה טענו לקיומם של ליקויים חמורים בנכס (מערכת ביוב לא תקינה והצפות) והפסיקו לשלם את דמי השכירות באופן גורף כדרך "לחנך" את המשכיר. המשכיר דרש שהשוכרים יפנו את הדירה.
בית המשפט קיבל את תביעת המשכיר וקבע כי השוכרים, אשר יכלו לתקן את הליקויים בעצמם ולבצע קיזוז סביר, הפרו את הסכם השכירות הפרה יסודית כשהפסיקו לחלוטין את תשלום דמי השכירות. סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה מעניק לשוכר זכות לתקן ליקוי שלא תוקן על ידי המשכיר ולקזז את הוצאות התיקון מדמי השכירות כדי לתמרץ משכיר לתקן פגמים. מדובר בהפחתה מתוך תשלום שוטף ואין זכות להימנע כליל מתשלום דמי השכירות. מנגד, כאשר הליקויים חמורים עד כדי הפיכת הנכס לבלתי ראוי לשימוש כלל, הסעד המקובל הוא ביטול ההסכם ולא הפסקה גורפת של התשלומים תוך כדי המשך החזקה בנכס. במקרה זה, במקום לפעול בדרך של תיקון הליקויים וקיזוז מדמי השכירות או ביטול ההסכם, בחרו השוכרים להשתמש בהפסקת התשלום כאמצעי לחץ שחרג ממערכת היחסים החוזית. בכך הפרו השוכרים את ההסכם הפרה יסודית ואיבדו את זכותם להמשיך ולהחזיק במושכר.