זוג נשוי, שהתגרש, חתם במהלך הנישואים על הסכם שכותרתו "הסכם ממון" בפני נוטריון. ההסכם קבע, בין היתר, כי במקרה של מכירת דירת המגורים, האישה תקבל תחליה החזר של 800,000 ₪ בגין דירה שהייתה לה טרם הנישואין והיא מכרה אותה ואת תכולת הדירה. ההסכם לא אושר על ידי בית משפט או בית דין דתי.
בית המשפט קבע כי ההסכם חסר תוקף. לפי חוק יחסי ממון, הסכם ממון שנערך לאחר הנישואין חייב באישור בית משפט לאחר שהשתכנע בית המשפט, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם. במקרים חריגים ניתן להכיר בהסכם לא מאושר על ידי בית המשפט אם שני בני הזוג קיימו אותו במשך זמן רב, ואחד מהם הסתמך עליו ונפגע מכך. כאן, ההסכם לא אושר על ידי בית המשפט והחריג לא מתקיים מאחר שההסכם לא בוצע באופן מהותי. כמו כן, כיוון שההסכם מקפח באופן בלתי סביר את בן הזוג, דרישת האישור הפורמלית על ידי בית המשפט הכרחית ולא ניתן לוותר עליה. לפיכך דירת המגורים שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים.