על מנת להטיל אחריות אישית על אורגן בחברה יש להראות אשם אישי בהתאם למבחן סובייקטיבי

בעלי נכס התקשרו בהסכם שכירות עם חברה אשר הייתה אמורה לבצע עבודות התאמה בנכס לצורך פתיחת מסעדה ומלון במקום.  לאחר שהחברה השוכרת לא שילמה את דמי השכירות ולא החלה את העבודות בנכס במועד, ביטלו בעלי הנכס את ההסכם ודרשו פיצוי גם אישית ממנכ"ל השוכרת.

בית המשפט קבע שהיעדר התחלת עבודות בנכס ותשלום שכירות מהווה הפרה של ההסכם אולם אין בכך להטיל אחריות אישית על המנכ"ל.  האפשרות להטלת אחריות אישית על אורגן בשל פעילות החברה קיימת רק במקרים חריגים, בהם ניתן להראות אשם אישי וסובייקטיבי של האורגן.  כלומר, יש להראות כי על המנהל רובץ אשם אישי למעשים או למחדלים של החברה לפי סטנדרט סובייקטיבי שבוחן האם פעולותיו הונחו על ידי שכנוע פנימי ואמונה בהגינותן, במנותק מנורמה אובייקטיבית חיצונית.  כאן, בעוד שאין ספק כי השוכרת הפרה את ההסכם באופן מתמשך וביודעין, לא היו כוונות זדוניות של המנהל והוא אכן התכוון לממש את החזון של הנכס אולם מצא עצמו ללא יכולת לפעול למימוש החזון כאמור.  עם זאת, מכיוון שהוא פעל לסכל את מאמצי בעלי הנכס לבטל את ההסכם ולהתקשר עם שוכר החדש לאחר שכבר היה ברור כי אין ביכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיו, אמנם לא חויב המנכ"ל באחריות אישית לפעולות החברה אך לא זכה בהחזר הוצאותיו בהליך.