שותפות עסקית מחייבת כוונת שיתוף מהותית והשתתפות בסיכוני המיזם

יועץ עסקי טען, כי היה שותף במיזם עסקי של חברה בתחום העיצוב התעשייתי ודרש לקבל נתונים כספיים וחלק ברווחים.

בית המשפט דחה את הטענה לקיום השותפות וקבע, כי מערכת היחסים בין הצדדים הייתה מערכת של מזמין-קבלן בלבד ולא של שותפות.  הגדרת "שותפות" לפי פקודת השותפויות מחייבת קיומם של קשרי גומלין בין בני אדם המנהלים עסק יחד לשם הפקת רווחים.  המבחנים המרכזיים לכך כוללים: כוונת הצדדים להיות שותפים; שיתוף ברווחים; השתתפות בהפסדים; זכות הדדית לניהול וייצוג; והצגת הצדדים כלפי צדדים שלישיים כשותפים.  כאן, היועץ קיבל שכר חודשי קבוע (ריטיינר) כנגד חשבוניות, אך לא השקיע הון עצמי במיזם ולא נשא בסיכוני ההפסד.  באותו מקרה הובטח ליועץ אופציה עתידית לשותפות (שלא מומשה) או בונוסים מהרווחים, אך זה לא הופך אותו לשותף בהווה בהיעדר הסממנים המהותיים של ניהול עסק משותף.