חברות התקשרו בהסכם לרכישת מניות בחברת "דיינרס". בהסכם נקבע כי המוכרות יהיו זכאיות לתמורה נוספת וזאת בתנאי שלא יוגש צו הקפאת הליכים נגד חברת "מגה" אשר לא יבוטל תוך 60 יום. לאחר שנגד "מגה" הוגש צו כאמור, אולם לאחריו הובראה מגה והמשיכה בפעילותה, דרשו המוכרות, כי התמורה הנוספת תשולם על אף התנאי בהסכם.
בית המשפט קבע, כי הרוכשת אינה חייבת בתשלום התמורה הנוספת וכי לשון ההסכם ברורה וגוברת. .בהתאם לפסיקה, חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו ואין כל צורך לבחון את נסיבות העניין או לנסות להתחקות אחר כוונת הצדדים. לשון ההסכם היא נקודת המוצא לכל הליך פרשני, ובהינתן לשון ברורה המלמדת על אומד דעת הצדדים בעת הכריתה - שמורה לה הבכורה בהליך הפרשני. הדברים האמורים נכונים בפרט עת מדובר בחוזים עסקיים אשר נוסחו על ידי מי שהוא בעל מומחיות משפטית תוך הקפדה ושקילה מדוקדקת של הפרטים. כאן, הצדדים ניהלו מו"מ ארוך על נוסח ההסכם, יוצגו על ידי צוותים מקצועיים והמוכרות לא העלו כל טענה לעניין ניסוחו עד הרגע שבו סירבה הרוכשת לשלם את התמורה הנוספת. בנוסף, נוסח הסעיף עצמו הינו ברור, אינו ניתן לפרשנות אחרת ומשקף את רצונם של הצדדים לגדר את סיכוניהם. לפיכך, אין מקום לחייב את הרוכש בתשלום התמורה הנוספת ולשון החוזה עומדת.