יצרן וזכיין חתמו על הסכם זיכיון ל 5 שנים עם אופציה להארכה ל 5 שנים נוספות. לאחר תום התקופה המקורית, הצדדים המשיכו לעבוד יחדיו ללא חתימה על הסכם חדש. לאחר שהיצרן ביטל את ההסכם באופן חד צדדי לאחר 3 שנים נוספות בלבד, דרש הזכיין פיצוי בגין הודעה מראש ובגין התקופה הנותרת.
בית המשפט קבע, כי ההסכם לא חודש בהתאם למנגנון האופציה המפורט בהסכם ולכן חודש לתקופה בלתי קצובה וביטולו דורש הודעה מראש ראויה. כאשר קבוע בהסכם מנגנון ספציפי לצורך חידוש של הסכם לתקופה קצובה, הרי שכל חידוש של ההסכם אשר נעשה בהתאם למנגנון הוא לאותה תקופה קצובה בהסכם להוראות ההסכם. אולם, ככל שההסכם הוארך בהתנהגות בין הצדדים, ללא שימוש במנגנון הקבוע בהסכם, נוצרת מסגרת חוזית חדשה לזמן בלתי קצוב. בחוזים ארוכים לזמן בלתי קצוב קיימת חובה לתת הודעה מוקדמת לפני סיום הקשר כדי לתת לצד שכנגד שהות להתארגן ולמצוא מקור הכנסה חלופי. כאן, הצדדים המשיכו את ההסכם בהתנהגות אולם ללא ביצוע מימוש של האופציה כפי שנדרש בהסכם. משלא בוצע מימוש אופציה כנדרש, המשך ההסכם אינו לתקופה של 5 שנים נוספות אלא לתקופה בלתי קצובה. מכיוון שהמשך ההסכם הוא לתקופה בלתי קצובה, והיצרן ביטל את ההסכם לאחר תקופה ארוכה, הרי שמן הראוי שתינתן לזכיין הודעה מוקדמת בנסיבות העניין של 6 חודשים לפחות.