אח ואחות שקיבלו במתנה שלוש דירות מאביהם ורשמו אותן בבעלות משותפת, חתמו על הסכם פירוק שיתוף. במסגרת ההסכם, העבירו זכויות זה לזו כדי לייחד בעלות בלעדית בכל דירה ("חלוקה בעין"), אך סירבו לשלם היטל השבחה בטענה כי מדובר בהעברה "ללא תמורה" בין קרובים.
בית המשפט קיבל את תביעת העיריה לתשלום מס וקבע כי על האח ואחות לשלם את היטל ההשבחה במלואו. "השבחה" מוגדרת כעליית שווי מקרקעין עקב אישור תוכנית, הקלה או שימוש חורג. חובת התשלום חלה בעת "מימוש זכויות", הכולל העברת זכויות במקרקעין. בעוד שהחוק מחריג "העברה ללא תמורה מאדם לקרובו", חריג זה מוגבל ל"מתנה" בלבד - הקניית נכס ללא ציפייה לתמורה נגדית. במקרה זה, הסכם פירוק השיתוף יצר עסקת חליפין שבה העברת הזכויות בדירה אחת הייתה מותנית ושלובה בהעברת הזכויות בדירה השנייה. הסכמות אלו יצרו חיובים הדדיים המשרתים אינטרס כלכלי של בעלות בלעדית, ולכן אין לראותן כהעברה "ללא תמורה" והיא חייבת בהיטל השבחה.