חברה התקשרה עם מתווך עיסקי בהסכם איתור במסגרתו התחייבה לשלם לו עמלה בתמורה ליצירת קשר בינה לבין משקיע שישקיע בה או בחברות קשורות אליה. כשבע שנים לאחר שנגדע הקשר שיצר המתווך בין החברה לבין משקיע פוטנציאלי, השקיע אותו משקיע בחברה קשורה אליה ללא כל תרומה נוספת מצד המתווך אשר למד על ההשקעה מפרסומים בתקשורת.
בית המשפט דחה את תביעת המתווך לשכר תיווך היות ולא היה הגורם היעיל בביצוע ההשקעה. על הטוען לזכאות לדמי תיווך עסקיים להוכיח שני תנאים מצטברים: (א) כי נכרת חוזה תיווך בינו לבין מי מהצדדים לעסקה או שניהם, ו-(ב) כי הוא היה הגורם היעיל להתקשרות בעסקה. במתווך שהוא 'Finder', קרי מתווך שתפקידו הוא לאתר שותפים או משקיעים ולהכירם ללקוחותיו בלבד גובר הצורך להזדקק למבחנים משלימים לביסוס זכאותו לעמלת התיווך. אחד המבחנים שנקבעו לביסוס היות המתווך ה'גורם היעיל' הינו: חלוף הזמן בין מועד ההצעה המקורית לבין מועד סיום העסקה. כאן, מדובר במקרה בו אכן נכרת חוזה בין המתווך לצד לעסקה והמתווך מילא את תפקידו והפגיש בין הצדדים. עם זאת המתווך לא הצליח להראות כי הוא שיצר את הקשר שהוביל לעסקה וחלוף 7 שנים מהצגת המשקיע עד למועד ההשקעה וכשנתיים מידיעת המתווך על ההשקעה עד לפנייתו לקבלת עמלה מחליש טענת המשקיע לקשר סיבתי בין ההיכרות שערך בין הצדדים לעסקה שנכרתה 7 שנים לאחר מכן ומשכך הוא אינו זכאי לעמלה.