בעלת מניות מיעוט טענה כי בעל מניות השליטה מידר אותה מפעילות, יצר חובות פיקטיביים כלפיה ונהג בה באופן העולה כדי קיפוח. בעל מניות השליטה טען כי פעל כדין במסגרת סמכותו כדירקטור יחיד ובעלת מניות המיעוט ידעה מראש שלא תעסוק בניהול.
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע, כי הלכה למעשה החברה התנהלה כ"מעין שותפות" המצדיקה סעד של הפרדת כוחות. חוק החברות מאפשר לבית המשפט להעניק סעד להסרת קיפוח כאשר נפגעות הציפיות הלגיטימיות של המיעוט. בחברה המהווה "מעין שותפות", ניתן להעניק סעד של הפרדת כוחות במקרה של אובדן אמון ומבוי סתום, אף ללא הוכחת קיפוח בפועל, לאור ציפייתם הלגיטימית של הצדדים לניהול משותף. כאן, אף שההסכם הפורמלי קבע כי בעל מניות השליטה ינהל את החברה כדירקטור יחיד, החברה נוהלה כשותפות עסקית והתבססה על קשר אישי ואמון הדדי בניהול השוטף. עם זאת, בעל מניות השליטה קיפח את בעלת מניות המיעוט, בין היתר, בכך שגבה דמי הניהול מהחברה שלא בהליך סדור או בהסכמה. מאחר שנוצר אובדן אמון בין הצדדים יש להורות על הפרדת כוחות בין הצדדים, כך שבעל מניות הרוב ירכוש את מניותיה של בעלת מניות המיעוט.