מרשם המקרקעין משקף את מצב הזכויות במלואו ותיקונו יתאפשר רק במקרים חריגים

יורשי אדם שרכש חלק קטן ממגרש טענו לבעלות על יתרתו מכוח הסכמה בעל פה למרות שרוכש מאוחר יותר קנה חלק זה, שילם תמורה מלאה וכן ביצע רישום בטאבו.

בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי הרישום הקיים בטאבו מהווה ראיה חותכת לתכנו.  חוק המקרקעין קובע כי רישום במקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתכנו, מתנה תוקף של עסקה במסמך בכתב ומסדיר את דיני העסקאות הנוגדות. פקודת הסדר זכויות במקרקעין מעגנת את עיקרון סופיות המרשם ומותירה פתח מצומצם בלבד לביטול או לתיקון הרישום בפנקסים.  התיקון יתאפשר רק במקרים חריגים שבהם הוכח באופן מובהק כי הרישום הושג במרמה או שנרשם שלא כשורה.  עם זאת, הפקודה מגינה על רישום הזכות ולא תאפשר את תיקון הפנקס אם צד שלישי כבר רכש את המקרקעין בתום לב ובתמורה.  בענייננו, מדובר במקרקעין מוסדרים, כאשר הרוכש השני ביצע רישום בלשכת רישום מקרקעין, היורשים לא הציגו מסמך בכתב על רכישת החלק הגדול, כאשר רוכש המאוחר שילם תמורה מלאה בהסכמת המוכרים, והמשפחה אף חתמה בעבר על הסכם המאשר את זכויותיו. הפגמים והתיקונים הפיזיים במסמכי המכר העידו לכל היותר על עבודה רשלנית של עורך הדין, אך לא על תרמית או חוסר תום לב.  על כן השטח שייך לרוכש המאוחר בהתאם לרישום בטאבו.