ספק דלקים מדובאי, איחוד האמירויות, סיפק דלקים בטורקיה ובמלטה לאניית מטען הרשומה ברוסיה וביקש לממש בחיפה שעבוד ימי כנגד האניה בגין חוב. בינתיים האניה נמכרה לבעלים אחר שהתכחש לשיעבוד הימי של ספק הדלקים.
בית המשפט דחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. כדי לאפשר לאניות לנוע ברחבי העולם ולקבל שירותים בכל מקום והאינטרס הציבורי הרחב לאפשר תנועת אניות בנמלים, המחוקקים במרבית העולם הכירו בזכויות מיוחדות הניתנות לנושיה השונים של האנייה, ועל כן הוקנו לנושים אלו בטוחות בדמות שיעבוד ימי ועילות תביעת חפצא - אפשרות תביעה נגד האניה עצמה ללא צורך לרדוף ולאתר את בעליה. השעבוד הימי הולך עם האניה לכל מקום בו היא שטה וממשיך לחול גם אם האניה החליפה ידיים וגם אם הבעלים החדשים לא ידעו על קיומו של שיעבוד. כדי ליתן אפשרות לממש את הזכויות המיוחדות האלו ניתן לבצע בכל נמל מעצר אנייה, אשר נועד לאפשר לנושיה להיפרע מהאנייה גופה. משנעצרה האנייה, קמה לבית המשפט הסמכות לדון בתביעת החפצא נגד האנייה, ואם זו תתקבל, רשאי בית המשפט להורות על מכירת האנייה ועל פירעון החוב מדמי המכר. לכן אין מקום לסלק את התובענה על הסף אלא היא תידון לגופה וניתן יהיה לדון בכל הסוגיות הקשורות לפרשה.