מתווך התקשר עם צדדים לעסקת רכישת חברה בהסכם לפיו היה אמור לקבל דמי תיווך. לאחר שהעסקה עלתה על שרטון חלק מהמעורבים הקימו חברה חדשה אשר מימשה את העסקה, ללא תשלום דמי התיווך.
בית המשפט קבע, כי המתווך זכאי לדמי תיווך בגין העסקה. על הטוען לזכאות לדמי תיווך להוכיח שני תנאים מצטברים. האחד, כי נכרת חוזה תיווך בינו לבין מי מהצדדים לעסקה והשני כי הוא היה הגורם היעיל להתקשרות בעסקה. לעניין גורם יעיל, לא די להראות שהמתווך היה גורם מסויים בשרשרת הסיבתיות, אלא כי הוא סייע וקידם את העסקה באופן פעיל. כאשר צד קשור עושה שימוש במידע אשר נתן לו המתווך, מחוץ להתקשרות מול המתווך ועל מנת לעקפו, הרי שהמדובר בהתעשרות על חשבונו של המתווך אשר מקימה חובת השבה. כאן, למתווך ולחברה הרוכשת המקורית היה הסכם בתוקף, אשר היה ידוע לדירקטוריון הרוכשת ולא נרשמה בגינו כל מחאה או מחלוקת. בנוסף, המתווך פעל בהתאם לחובותיו בהסכם, יצר את הקשר הראשוני בין הצדדים וסייע בניהול המשא ומתן. הצדדים הקשורים בחברה הרוכשת נחשפו להזדמנות העסקית במסגרת העסקה המקורית ואף נחשפו למידע סודי מהותי אשר בו עשו שימוש כדי לקדם עסקת רכישה בפועל מול חברה חדשה שהוקמה על ידם, ובכך התעשרו על חשבון המתווך ועל כן חייבים בתשלום דמי תיווך, ולו חלקיים.