פסק-דין שניתן לאחרונה חוזר על ההלכה, כי סעד זמני הינו סעד אשר ניתן תוך הפעלת שיקול דעת ולאור דוחק הנסיבות. עת מוגשת בקשה למתן סעד זמני, הערכאה השיפוטית תבחן האם הסעד המבוקש הינו הסעד הראוי בנסיבות העניין וכן האם מתן הסעד אינו פוגע יתר על המידה. בנסיבות פסק הדין, למבקשת היתה סלולה דרך חלופית כגון הגשת בקשה להטלת עיקולים, ומשכך ברי כי מתן צו מניעה כוללני יכביד ויפגע מעבר לנדרש. בית המשפט המשיך וקבע כי שיהוי בהיעדר נימוקים מהותיים הינו גורם העשוי להביא לדחיית בקשה לסעד זמני. בענייננו, המבקשת לא עשתה שימוש בזכות שהומחתה לה תקופה ממושכת, ואף לא הביאה נימוק כבד משקל להשתהות ומשכך אין מקום לטענה בדבר דוחק הנסיבות ולמתן סעד זמני.
פסק דין זה חוזר על הצורך לפנות ליעוץ משפטי אצל מומחה בתחום מייד עם גילוי עילת תביעה כדי למנוע מצב בו סעדים זמניים יידחו בשל שיהוי.