עובד בכיר בחברת סטרטאפ פוטר ביחד עם כל שאר עובדי החברה, עקב קשיים כלכליים אליהם היא נקלעה והגיש תביעה כנגד החברה וכנגד אחד ממייסדיה ובעלי מניותיה, אשר גם שימש כמנהל הכללי שלה למן היווסדה. בין יתר טענות ההגנה נטען כי דיני העבודה גמישים יותר בחברות סטרטאפ והחברה הגיעה עם העובד להסכמות לפיהן תמורת עבודתו יקבל אופציות לרכישת מניות החברה.
בית הדין קבע, כי דיני העבודה חלים בחברות סטרטאפ באופן מלא וכי הנטל להוכיח כי סוכם עם עובד על קבלת אופציות במקום שכר הוא על המעביד. בכל מקרה, כדי לחלק אופציות בחברה נדרשת החלטת דירקטוריון וכזו לא הייתה. בית הדין קבע עוד, כי בעל המניות אחראי אישית בחובות החברה לעובד מכיוון שהיה מודע היטב למצב הכלכלי של החברה ולכך שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה וגם מכיוון שערבב בין נכסיו לנכסי החברה ואף חייב אותה בסכומים גבוהים בגין עבודתו וכך רוקן קופתה.