התובעת ביקשה למכור אחזקותיה במיזם ופנתה לשם כך ליזם העוסק ברכישת תיקי נכסים באמצעות ארגון קבוצות רוכשים. ההסכם נכרת בשיחה בעל פה בין מנהל התובעת ליזם, בה התחייב היזם לרכוש את מניות החברה ביחד עם חברה אחרת. לאחר שלא השיגו מימון ולאחר שהופעלה זכות סירוב ראשונה בחברה התכחשו הנתבעים לכך שנכרת חוזה מחייב. בית המשפט דחה טענת הנתבע כי מסמכים בכתב אשר הוציא אינם מחייבים מכיוון שלא נחתם הסכם וקבע כי מהתנהלות הנתבעים (לרבות משלוח מכתבים לבעלי המניות להפעלת זכות הסירוב הראשונה שלהם) עולה כי נכרת הסכם מחייב.
אחד הדברים החשובים בפסק הדין הינו דווקא חיוב הנתבעים בשכר טרחת התובעת בשיעור של 1.3 מליון ש"ח, סכום חסר תקדים, אשר עשוי לשלוח מסר ברור כנגד אנשים המעדיפים התדיינות משפטית על פני עמידה בדרישות החוק.