שאלת חריגת הבורר מסמכותו תיבחן לאור הסכם הבוררות בלבד

בית המשפט העליון דן לאחרונה במחלוקת פרשנות הנוגעת להליך בוררות של שותפים במשרד עורכי דין אשר החליטו על פירוק שותפותם, כאשר במסגרת הליכי הפירוק נתגלעו ביניהם מחלוקות בין היתר בדבר התחשבנות על תיקים אשר היו מצויים "בתהליך עבודה" ערב הפירוק. 
אחד הצדדים לבוררות העלה טענה לאחר מתן פסק הבורר, לפיה קיימת חריגה מסמכות מצד הבורר ביחס לסעד שנפסק, שכן בפסק הבורר הוכרע נושא ההתחשבנות בין היתר בניגוד לכתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הצדדים בבוררות ולאור כך יש לבטל את פסק הבורר. בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי במקום בו קיים ספק פרשני בנוגע להסכם בוררות יש לפרש את סמכות הבורר בהרחבה.  במקרה דנן, בית המשפט אישר כי אין לקבל את הטענה כי סמכות הבוררים מוגדרת על ידי כתבי הטענות וקבע כי שאלת חריגת הבורר מסמכותו צריכה להיבחן לאור הסכם הבוררות בלבד, אשר ממילא הקנה סמכות רחבה לבורר בפסיקת הסעד.