בית המשפט דן לאחרונה בשאלת תוקפה של הבטחה שלטונית אשר ניתנה על ידי המינהל למושב, בקשר עם קרקעות אשר הופקעו במסגרת תכנית לשיפור עורקי תחבורה ומחלפים באזור. המושב טען כי בתמורה להסרת התנגדות לתכנית הבטיח המינהל כי הזכויות לשטח אשר נותר כלוא בין הכבישים, אשר יועדו להקמה על פי התכנית החדשה, ישארו בידי המושב ובו יוקם בין היתר מרכז לתעסוקה. המינהל מנגד הכחיש מתן התחייבות כאמור וטען כי אף אם ניתנה התחייבות, הרי שניתנה בהעדר הרשאה לפי החוק.
בית המשפט קבע כי לאור הראיות אשר הונחו בפניו אכן ניתנה הבטחה שלטונית ברורה, חד משמעית, לפיה יוקצה מלוא השטח הכלוא למושב וכן דחה טענת המינהל בדבר מתן הבטחה בהעדר סמכות מאחר והמינהל לא עמד בנטל הוכחה. בית המשפט ציין כי נציגי המושב סברו בצדק, כי הגורמים עמם הגיעו להסכמות, היו המוסמכים מטעם המינהל, שכן מדובר בראשי המינהל ומנהל המחוז, ולא הייתה להם כל סיבה לפקפק בסמכויותיהם. בית המשפט הדגיש בהחלטה עקרונית כי במקום שבו קיים מצג מצד גורמים בכירים ובנסיבות מסוימות ניתן להסתמך על המצג באופן המגבש הבטחה שלטונית, אפילו אם מבחינה מהותית לא התקיימו התנאים הדרושים לצורך ביסוסה של הבטחה שלטונית, לרבות חוסר סמכות מצד נותן ההבטחה.