בית המשפט העליון דן לאחרונה בשאלה האם יש בשיחה של בורר עם אחד הצדדים להליך הבוררות כדי למנוע החזרת פסק הבוררות לאותו בורר על מנת שינמקו. בית המשפט העליון קבע, כי אמנם ככלל אין זה תקין, כי בורר יקיים שיחות שלא בנוכחות כל הצדדים לבוררות אולם, הצדדים יכולים להתנות על כלל זה במפורש או במשתמע ולקבוע אחרת.
בית המשפט קבע, כי שיחה בין בורר לצד כלשהו אינה עולה בהכרח כדי תיאום או מעשה פסול למשל, כאשר מדובר בהעברת אינפורמציה במקרה בו הבורר הוא המבקש לנמק ולהסביר את פסקו ולא להפך, וזאת במיוחד כאשר כבר ניתן פסק הבוררות ומשכך, לא קיים חשש ממשי למשוא פנים או חשש של השפעת בעל עניין על הבורר.
בית המשפט קבע, כי היה מקום להחזיר את פסק הבוררות לבורר לשם הנמקתו, משום שלא הוכח פגם מהותי בהתנהגות הבורר או אחד הצדדים, וזה אף עולה בקנה אחד עם המגמה שלא להוריד לטמיון הליכי בוררות שהתנהלו, כאשר לא הוכח עיוות דין ובייחוד כאשר ניתן לרפא את הפגם על ידי תיקונו או השלמתו.