פיצוי כספי לעובד על אי קבלת אופציות ימוסה כהכנסת עבודה אם לא הייתה זכאות לאופציות

הסכם העסקת שני מנהלים בכירים בספק שירותי אינטרנט כלל בונוס במקרה של מיזוג ולטענתם גם היו זכאים לאופציות בחברה הממוזגת.  לאחר שהתמזגה החברה עם עוד שני ספקי שירותי אינטרנט והחברה הממוזגת לא שילמה את הבונוס או הקצתה את האופציות הגישו המנהלים תביעה בבית הדין לעבודה שהסתיימה בהסכם פשרה לפיו קיבל כל אחד מהמנהלים לשעבר סכום של מספר מליונים שהוגדר כ"וויתור על זכויות בגין שינוי מבני ומיזוג וויתור על זכות התביעה בגין אי מתן האופציות". המנהלים ביקשו לשלם מס רווח הון אך רשות המסים דרשה כי ישלמו על כך כהכנסת עבודה (באותה עת 45% מס במקום 20% או 25%).

בית המשפט קבע, כי למעט במקרים חריגים ומיוחדים כל תשלום של מעסיק לעובד הוא הכנסת עבודה אלא אם העובד הוכיח אחרת.  נטל ההוכחה גבוה מאוד להוכיח שהתשלום שקיבל אינו תחליף או מסווה להכנסת עבודה.  פיצוי בגין אובדן הכנסה ייחשב כהכנסת עבודה ופיצוי בגין אובדן קבוע של יכולת להשתכר רק הוא ייחשב כהכנסה הונית. ניסוח של הסכם הפשרה לא ישפיע על סיווג ההכנסה אלא המהות האמיתית של ההכנסה.  מענק המיזוג היה חלק מתנאי ההעסקה והמנהלים אף הגישו את התביעה בבית הדין לעבודה ולכן מדובר בהכנסת עבודה.  מכיוון שהמנהלים לא הוכיחו שאכן היו זכאים לאופציות אזי גם הפיצוי בגין אובדן זכות התביעה בגין אי מתן האופציות ייחשב להכנסת עבודה.