חברה המשמשת כנאמן למחזיקי אגרות חוב של חברה אחרת, הגישה בקשה לפתיחת הליך הבראת החברה האחרת ולאישורו של הסדר נושים. במועד הגשת הבקשה החברה האחרת לא הייתה חדלת פירעון אך היה מחזיקי אגרות החוב חששו שמא בבוא מועד הפירעון, לא תוכל לעמוד החברה האחרת בפירעון התחייבויותיה כלפי מחזיקי אגרות החוב. החברה האחרת התנגדה לבקשה זו כיוון שלטענתה רק היא יכולה להגיש בקשה שכזו, ובוודאי שאין להגיש בקשה כזו עבור חברה שלא הוכרזה כחדלת פירעון.
בית המשפט קבע כי אין חובה שבקשה להסדר תוגש על ידי החברה דווקא או כי החברה צריכה להסכים להסדר המוצע. כמו כן, אין דרישה שהחברה תהיה בשעת הגשת הבקשה חדלת פירעון, אלא ככל שמצבה הכלכלי של החברה קרוב יותר לחדלות פירעון, נכון יהיה בית המשפט לאשר לחברה ולנושיה להיכנס להליך של הבראה, אף אם אינה במצב של חדלות פירעון במועד הגשת הבקשה. במקרה דנן, קיבל בית המשפט את הבקשה וקבע כי מטרת הבראת חברה המצויה בקשיים כלכליים היא ניסיון שיקומה על מנת שזו לא תגיע למצב של חדלות פירעון.